לצעירים מאוד שבכם, ולאלה שכבר הספיקו לשכוח (תתביישו!), נספר כי רבים וקשים-לעיכול היו המרורים שהאכיל לאורך השנים הרכז האלילי את הכדורסל הישראלי בכלל, ואת מכבי ת"א בפרט. צנום למדי היה פיירלואיג'י, אך עם זאת מהיר כשד, בעל ראיית משחק נהדרת, שליטה אבסולוטית בכדור וקליעה טובה מאוד. אף רכז של נבחרתנו לא רווה נחת מהעימותים הישירים איתו, וגם הצהובים ואוהדיהם לא בדיוק זוכרים לטובה את המשחקים עם קאנטו של אותם ימים, ובראשם גמר גביע אירופה 1982, עת בעיניים כלות ודומעות כאחת חזו באיש ובחבריו חוגגים, אחרי ניצחון 80-86.

ועכשיו הוא חוזר, ולו למספר דקות. כמה יפה וכמה נאה. אישית, אין לי ספק שגם ממרום 54 קיציו (או חורפיו, מי יודע), יכול מרזוראטי לתרום לקבוצתו. מה שמיד מעלה מחשבות דומות גם לגבי הקבוצות המקומיות. למה באמת שהן לא תיעזרנה באלילי העבר? הרי לכולם ברור שהן זקוקות לכל עזרה אפשרית. הבה נבדוק למי יכולים כמה מהמועדונים להרים טלפון, לשלוח אימייל או סתם לרדת על הברכיים ולבקש יפה:

הפועל ירושלים - מה לא חסר שם: המנהיגות המפורסמת של דוד קמינסקי הגדול, האנרגיות החיוביות והווינריות של עדי גורדון, הידית של דורון שפע, האולאראונדיות של בילי תומפסון, המוטאפצ'יצ'יות של אמיר ואפילו הטירוף של דני גוט. אבל לטעמי, מה שהתמסמס למלחאים יותר מכל הוא אלמנט ההרתעה. מישהו, שרק המחשבה על ההתמודדות מולו מלחיצה פלאים, שמבט אחד שלו מוציא לך את החשק להתקרב לאזור הצבע, ושעימות פיזי איתו גורם לך להתחיל לדפדף בעניין בעלוני תכניות השיקום המצוינות, שמציעים מיטב בתי החולים בארץ. חוץ מזה, שמענו שהפיצריות בירושלים השתפרו פלאים בשנים האחרונות, אז מה אתה אומר, צ'ורה?

הפועל גליל עליון - ברור שגם עם זכוכית מגדלת של שען חירש, לא הייתם מוצאים באזור חיוג כפר בלום מישהו שהיה אומר לא לליף, שפר, קטש, שלף, חזן, קנדי, קרל ווינפרי ורבים נוספים. אולם לאור מצבו הכללי העגום, דרוש לצפון מישהו שיביא עסקת חבילה הכוללת חוסן, עוצמה, נחישות, מאבק בלתי מתפשר על כל כדור ואם אפשר, חיבור בלתי אמצעי לאזור מצד אחד, וקשר הדוק עם יהדות ארה"ב והאמריקנים בכלל. ובשתי מלים - אריק מנקין.

הפועל חולון - גם כאן הכל הולך: ממלך הסלים (עופר אשד) ועד ה(אלי)מלך בכלל, עם כל הדניאלים, הבוגינים, הפיליפסים, המקדונלדים, וגם נא לא לשכוח להאכיל בדרך את החיות (אהלן קני!). אבל לאור סאגת דורסמן הבלתי נגמרת, ועל רקע הטוטו "כן ליגת על, לא ליגת על", ולאור שיחה של כמה אוהדים שרופים אליה נקלעתי, שהסתיימה במסקנה כי בימים קשים אלה רק משוגע ייקח על עצמו את הקבוצה, הפתרון שקוף - מייקל קרטר, כמובן.

הפועל תל אביב - כאן כבר אין שום התלבטות. במצבה הנוכחי של הקבוצה, ברור שמי שיצליח להציל ולאושש אותה חייב להיות קוסם... בארי לייבוביץ', החבר'ה מחכים לך בנוקיה.

מכבי תל אביב - השם שקופץ ראשון הוא כמובן מיקי, אולם אחרי שבוחנים את תמונת המצב בראייה כוללת ומפוכחת, ולוקחים בחשבון שאחרי ששאראס כבר מזמן לא כאן, ועכשיו גם פארקר הלך וטוב, נו - גם סולומון - אין ממש "גו טו מן" שהוא גם ווינר וגם מנהיג, מגיעים ל...מיקי, מה לעשות.

אבל אם כבר בפנטזיות עסקינן, מה אתה אומר פיירלואיג'י? אולי אתה אוסף ארבעה חברים ועולה מול החמישייה שלנו? מי שבא לך - ריבה? פלאוורס? קופק? ביסון? אינוצ'נטין? גם מנגין הולך. אצלכם, אצלנו, הכל במילא יהיה סולד-אאוט. חמצן וניידות טיפול נמרץ עלינו!