איני מפקפק כלל וכלל בהישגיה של מכבי תל אביב באירופה העונה. מי בכלל האמין שקבוצה ששלושה שחקנים שלה, טל בורשטיין, ניקולה וויצ'יץ' ומרכוס פייזר, שהיו אמורים להיות עמוד השדרה של הקבוצה, נפצעו ולא שיחקו רוב העונה.

עם זאת, הקו הקדמי של מכבי מסתדר, פחות או יותר, יותר או פחות, עם יכולת דלה של ניקולה ועם חסרונו של פייזר. הבעיה האמיתית של מכבי נמצאת בעמדה מספר 3, אותה עמדה בה לצסק"א יש את השחקן המצטיין של היורוליג והגניבה של עונת המלפפונים אשתקד – שישקאוסקאס. וחוץ ממנו, הרוסים מחזיקים בנוסף גם את לנגדון, שחקן ותיק, מנוסה ומוכשר מאוד, סווינגמן ששיחק גם הוא, לפרקים, בעמדה המדוברת.

מכבי נפלה וקמה לא מעט פעמים על העמדה הזאת העונה. אלכס גרסייה, עם כל חיבתי אליו מאז המשחק הגדול מול סיינה, הוא פשוט לא 3 אלא 2 לכל הדעות. הסמול-פורוורדים שחולקים את העמדה הם דייויד בלות'נטאל המתקאמבק, והפוטנציאל העולה עומרי כספי. הרבה דובר על העמדה הזאת העונה, כעמדה השבירה ביותר במכבי. דייויד הוא שחקן מאוד חד-גוני, שמסתמך בעיקר על קליעה מבחוץ, בעוד עומרי כספי הוא שחקן שמשלב אלמנטים רבים במשחק שלו, כולל המון אנרגיה והתלהבות, אך יש שטוענים שהוא אינו מספיק בשל כדי להוביל קבוצת צמרת במונחים של אירופה, בטח לא בעמדה הזאת, שהחשיבות שלה בשנים האחרונות, כחוליה המקשרת בין הקו הקדמי לאחורי, הולכת ומשתדרגת.

כך או אחרת, אחרת או כך, במרבית הפסדיה של מכבי תל אביב העונה, באירופה ובליגה, לצהובים יש נחיתות סטטיסטית בעמדת הסמול.

עוד בשלב הבתים ביורוליג מכבי התקשתה מול בדיחות כלה-מאן או מילאנו, ושוב השחקנים שעשו לה בעיות הם ניקולה באטום ודנילו גלינארי בהתאמה, שניהם סמול-פורוורדים צעירים ומגוונים, בדיוק מהסוג שחסר העונה למכבי.

זה המשיך גם בליגה, כשג'ייסון וויליאמס עשה צחוק מההגנה של חניכיו של שרף, וגם קוקי בלצ'ר היה לא רע בכלל, במשחק שבו עוד היה כשיר.

החותמת הסופית לנחיתות העמדתית של המכביסטים הגיעה במשחק מול צסק"א. לנגדון הפציץ 4 שלשות וסיים עם 19 נקודות ושיקאסוקאס הוסיף 13 משלו. בצד השני כספי קלע רק 9, רובן אם אינני טועה, ואפילו כולן, ברבע הראשון. דייויד בלות'נטאל היה חלש במיוחד עם 5 בלבד. וזה לא נגמר במספרים.

ועם כל הכבוד למאמן הגאון אטורה מסינה, ולקבוצה המצוינת שנבנית מזה עונה שלישית במוסקבה, לא באנו לכאן לדבר על אלופת אירופה. אם לשים את גביע היורוליג מאחור, שכן הוא כבר אבוד מבחינת מכבי, על הצהובים להתרכז בליגה עכשיו ובאליפות.

אחת היריבות של מכבי העונה היא בני השרון. למזלה של מכבי, עד כמה שאפשר לקרוא מזל לפציעה של שחקן זה או אחר, יהיה באשר יהיה, קוקי בלצ'ר, סמול פורוורד יציב למדי שעשה לא מעט צרות למכבי בשנתיים האחרונות, נפצע וגמר את העונה. ובכל זאת לבני השרון יש תחליף וקוראים לו ג'ייסון וויליאמס. בהנחה ששני הקבוצות ייפגשו בחצי גמר הפיינל פור, אם וכאשר, ג'יי וויל יהיה המפתח מבחינת בני השרון, בתוספת טפירו כמובן.

היריבה שנראית כרגע רצינית יותר בפיינל פור היא הפועל חולון, העולה החדשה, על תקן המרעננת הרשמית של ליגת ווינר. טריי סימונס, למרות משחק חלש שלו מול מכבי בסיבוב השלישי בפחים, הוא זה שיצלוף מעמדות 2-3, ואליו יצטרף הסקורר טוני וושהאם, 3 מובהק שמסוגל לייצר מצבים מאוד מהר ולהגיע למספר רב מאוד של נקודות בדקות מועטות. יחכים לעשות הדורסמן אם ישתמש גם בפי ג'יי טאקר בעמדה מספר 3 וינצל את הנחיתות של מכבי בעמדה הזאת.

יריבות אפשריות נוספות, שעליהם לא נרחיב את הדיבור משום שקשה לנחש מי מהן תהיה בארבעת האחרונות [גם בני השרון טרם הבטיחה את מקומה אך היא עדיין במרחק בטוח למדי] הן ירושלים, נהריה ואשקלון. קשה לראות את נהריה ואשקלון מאיימות על האליפות, אם כי לכל אחת מהן יש כרגע יתרון בטבלת המיקום על הפועל ירושלים המתדרדרת.

לעומת זאת, פיינל פור עם האדומים מהבירה יהיה ללא ספק מעניין וטעון יותר, וגם יספק לנו מאצ' אפ נוסף בעמדת הסמול. אני מדבר כמובן על טימי באוורס חסר הביטחון, שהתפוצץ בזמנו בגמר הגביע מול מכבי וגם על גיא פניני, שחקן עם הייפ תקשורתי גדול מאוד שתורם לירושלים המון, גם בגלל החוק הרוסי.

כך או כך, לדייויד ועומרי אין רגע דל. אני בטוח שנראה מאצ' אפים מעניינים מאוד בעמדה המדוברת בפיינל 4. עם טריי סימונס, עומרי כספי, דייויד בלות'נטאל, טוני וושהאם, ג'ייסון וויליאמס, פי ג'יי טאקר ואולי-אולי טימי באווארס או אשאנטה ג'ונסון, אני ממליץ לכם להתכונן לאחד מהפוסט-סיזונ'ס הכי גדולים שהמדינה ראתה.

ברשותכם, אסיים בהבעת הזדהות והשתתפות בצערם של המשפחות השקולות שאיבדו את יקיריהם, חללי צה"ל שנלחמו בגבורה. ועם זאת עליי לאחל גם לכם, למשפחתכם ולכל בית ישראל יום עצמאות שמח, גדוש בדיבורי פיינל-פור בין שיפוד לשיפוד.