שלומות,

בעקבות המייל הקודם ששלחתי לך על טניס, שבזמן האחרון התקרב לליבי, החלטתי להרים איזו כפפה ישנה שמצאתי בבית. בעזרתה אעלה כמה פרשנויות שיושבות לי לראש מצפייה בטורנירי הטניס מאז תחילת העונה, ואולי גם אצליח במשהו להתניע את העניין של הטניס פה (טניסלע-האתר?), למרות שאפילו בלעדיו האתר משובח ביותר.

אקדים ואומר שאיני מקצוען, מעולם לא הייתי ולא אהיה (בדיוק כמו עץ השדה), אבל אני משתדל להיות בקי ומעודכן בנעשה בסבב הנשים והגברים, לראות הרבה משחקים, ולשחק גם מתי שאני יכול, כך שאדבר לעניין, אשתדל לפחות.

אתחיל, איך לא, מהגדול מכולם, רוז'ה המכונה "שלנו", שהתחיל את העונה לא מי יודע מה. אז נכון שדיברו על מחלת הנשיקה שבאמת יכולה להשפיע בצורה משמעותית על היכולות הפיזיות, אבל לראשונה זה חצי עשור, משהו לא דופק שם כמו שצריך ונראה לי, אף שאינני.... יורם שמרון (אי אפשר לכתוב או לדבר על טניס בארץ בלי להזכיר את השם שלו, אז נסמן על זה וי), שיש לכך כמה סיבות:

ההגשה - הסיבה המקצועית העיקרית לרמה שלו היא גם מה שהיה ויהיה החלק החזק במשחק שלו, הסרב. משחקן שלא מאבד כמעט משחקוני הגשה או נקודות חשובות בשוברי שיוויון, פדרר הפך לשחקן שמאבד שניים-שלושה משחקוני הגשה במשחק, ופתאום יש פחות אייסים ונקודות קלות. בכך הוא חשף את החולשה אולי היחידה במשחק שלו, הבק אנד. שחקנים החלו ללחוץ עליו ומשם מגיעות רוב הטעיות שלו.

אפקט כדור השלג – העונה שחקנים הבינו שאפשר לנצח אותו ועלו עם מוטיבציית יתר, ויותר חשוב, עם אמונה שניתן לנצח, מה שלא היה בעונות קודמות.

עייפות מנטלית - כל מי שאי פעם שיחק טניס יודע, שהחוסן המנטלי הוא הגורם החשוב ביותר ומי שיותר מרוכז מעלה את הסיכויים שלו לנצח. לדעתי, האיש מגלה מעט סימני אנושיות שחשבנו שאין בו, וטיפ טיפה סובל מעייפות מנטלית. אולי. לא בטוח, לא מתחייב על זה.

אבל, כאן אשלח לאוויר תחזית שלא תבייש את דני רופ או את שוטה הנבואה ואקבע באופן חד משמעי: מוקדמים הם ההספדים על סוף כהונתו של המאסטר. מצפייה במספר משחקים כולל משחק הגמר האדיר בו ניצח המנוול את שלנו לפני שבועיים אי שם באירופה האדומה (מצסק"א וחימר כאחד) עולה שהאיש חזר לעצמו. הסרבים נכנסים כבר יותר טוב, האגרסיביות כשהייתה וזהו רק עניין של זמן עד שישוב להיות דומיננטי שוב ולהניף גביעי גראנד סלאם (כולל את של הרולאן-גארוס הקרוב) עד הפיכתו לגדול בכל הזמנים.

חוץ משלנו יש כמה להיטים לא מבוטלים בסבב, שיש לשים אליהם לב.

דג'וקוביץ', שכנראה יהיה הראשון לרשת את פדרר בבוא היום, שמשחק מעולה מאז תחילת העונה וממש כיף לראות אותו: טניס שלם, כמעט בלי נקודות תורפה, אישיות וחן וכמובן גם אופי. לדעתי, הבנאדם ראוי לכינוי. בעצם, כבר יש ולא שמתי לב: "נולה" עושה את העבודה.

נדאל, שמשמש בזמנו הפנוי כקיר בחודשים אלו ומחזיר כל כדור שחובטים אליו על החימר-החימר הזה. האיש בלתי נגמר, אבל עם חסרונות רבים שמעמידים בספק את יכולתו להעפיל למקום הראשון, טיפה טניס התקפי לא יזיק, גם סרב יותר יעיל, כי בלי אלו תמיד יבוא איזה ג'ו וילפריד ויפתיע אותו.

צונגה שפתח בסערה והגיע לגמר באוסטרליה מעט נעצר. רודיק ממשיך לחבוט אייסים בלי סוף ואף שיפר מעט את משחק הקו האחורי. דוידנקו שמסריח את הטורנירים אבל ממשיך להיות שם בצמרת. אפשר עוד להוסיף רבים וטובים, ספרדים וצרפתים ודרום אמריקנים, אבל כבר מאוחר ורק אנקוב בשמו של טניסאי עולה ומטפס, ואורינקה, שמשחק מצוין בזמן האחרון.

מה קורה בנשים? שאלתי שאלה מצויינת ולכן אשיב.

נפרדים מאגדת טניס: ז'וסטין הנין תלתה את המחבט, החליטה שנמאס לה מההתרוצצות האינסופית ומכל הדוגמניות-שחקניות שמזנבות בה וסיימה קריירה מופלאה של שחקנית מופלאה ששלטה בשנים האחרונות בלי עוררין בטניס הנשי ממרומי המטר וכלום שלה. בהחלט מגיע לה כפיים ואזכור כאן בכדורסלע-האתר (אולי אפילו איזה ערך ב'א-ב של כדורסלע'?)על קריירה מופלאה.