לפני כמה זה היה, שבועיים בערך, פורסם שדחואן ואגנר מועמד למכבי ת"א. סיפרו שמוני פנאן ראה אותו משחק שני משחקים רצופים ומאוד התלהב. ושאלתי את עצמי איפה בדיוק ראה אותו פנאן, אם ליגות הקיץ נגמרו כולן נכון לאותו תאריך. מה זה בדיוק שם ואיך זה הולך, משחקי רחוב כאלה, ליגות איזוריות או מה?

הנה פרטים נוספים, באיחור אופנתי. וככה זה הולך, שתדעו. מסתבר שיש מה שנקרא ליגת צ'רי היל, ודחואן, שלמדנו מפיו אביו, מילטון הפלאי, שבכלל מבטאים את שם בנו דוואן, קלע 65 נקודות במשחק אחד שם, כולל 15 שלשות. למחרת הוא קלע 67 נקודות באולם של מכללת דרקסל בפילדלפיה, במשחק בליגת רנקין/אנדרסון (!?!?!?!#%^&???). אז זהו, אלה המשחקים שראה, כנראה, פנאן. והתלהב.

"הוא היה מאוד מאוד מאוד חולה אחרי שעזב את קליבלנד", סיפר דוקטור ג'ואל באוור, לכתב דיק ג'רארדי מפילדלפיה דיילי ניוז. באוור הוא הרופא שניתח את ואגנר בזמנו, במהלך עונת 2004/05, כשחלה בקוליטיס, סוג של דלקת קשה במעי הגס. "הוא החלים באופן מרשים במיוחד. הבחור הזה החזיר לעצמו הרבה כוח. הוא בנוי כמו חיה. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא נראה נהדר. מבחינה גסטרונומית, הוא החלים לחלוטין מהניתוח הקשה".

במשחק הראשון ואגנר שיחק בקאמדן מניו ג'רזי. מולו, בפילדלפיה, שיחק מייק וריזוויק, איש בן 39, שחקן מכללת טמפל המהוללת לשעבר מ-1988, שהפחית 25 פאונד ממשקלו ואמר: "אני משחק טוב כמו ששיחקתי בעבר". גם ואגנר, רק שכמו שהוא משחק, אף אחד לא משחק באזור הזה של פילי-ניו ג'רזי.

"הוא מדהים", אמר עליו וריזוויק, "מדהים מה שהוא עשה במגרש. יש לנו קבוצה טובה, התחלנו לשלוח אליו שני שחקנים כדי לעצור אותו. הוא עבר דרכם, עקף אותם, או לקח זריקות מטווח ארוך יותר. אני חושב שהיו לו 80% מהשדה במשחק ההוא, אולי יותר. הוא פשוט קלע כשרצה. והוא ניצח אותנו במו ידיו, כולל שלשת ניצחון שלוש שניות לסיום. הוא בכושר. הוא לא דיבר מלה לכל אורך המשחק. הייתי שם ונדהמתי ממה שואגנר עשה על המגרש. הוא כמעט שלא החטיא, ואין לי ספק שהוא יכול לשחק שוב ב-NBA".

הרופא, באוור, אומר שהסימפטומים של המחלה הם אובדן משקל קיצוני, דימומים וחולשה כרונית. "עם מחלה כזו לא רק שאי-אפשר לשחק ב-NBA, אלא אפילו אני לא הייתי יכול לתפקד במקצוע. פשוט אי אפשר לעבוד בעבודה רגילה עם כזו מחלה, ובטח שלא לעמוד בפעילות ספורטיבית ברמה הגבוהה ביותר".

הליגה אמנם איזורית, אבל גם שכונתית. ואגנר אמור היה להגיע למשחק באוניברסיטת דרקסל ב-8.30, אבל הגיע ב-9. אף אחד לא התכוון להתחיל במשחק לפני שיבוא. חום אימים, האוויר לא זז. אחרי 15 דקות כבר היו לו 25 נקודות וארבעה קרסולים שבורים של שחקני יריב. ולפי ההתרשמות של ג'רארדי, הכתב, שראה את ואגנר בפעולה באותו ערב, דוואן טוב יותר מכל אחד משחקני הסיקסרס, חוץ מאלן איברסון, כבר עכשיו כשהוא רק חוזר לפעילות אחרי היעדרות מאוד ממושכת.

"אף פעם לא שיחקתי במשחקים כאלה", סיפר ואגנר לכתב תוך כדי משחק. זה היה המשחק השלישי שלו בשלושה ערבים. "אני צריך את זה", אמר, אבל הקבוצה שלו בזבזו יתרון גדול ברבע האחרון והפסידו 122-114. הוא סיים עם 57 נקודות. הניתוח שעברתי והתקופה שלפני ואחרי היו הקשים בחיים שלי, אני לא חושב שיכול להיות יותר גרוע", העריך דוואן אנד אונלי.

המאמן שלו במכללת ממפיס, ג'ון קליפארי, נתן את הספיץ' שלו בעניין בפני הכתב החרוץ: "תמיד היו לדוואן בעיות בבטן. הוא אפילו היה שמנמן באיזו תקופה. אף פעם לא הבנו למה הוא לא אוכל מסודר, תמיד חשבנו שזה עניין פעוט שיעבור מעצמו איכשהו. בשלב אחר היתה לו פתאום בעיה שהוא כל הזמן התלונן עליה, ואז התברר שהוא צריך לשחק עם עדשות מגע. הבחור היה מסיים משחקים עם 70 או 80 נקודות, מבלי שהוא אפילו יכול לראות את הסל כמו שצריך. יכול להיות דבר כזה?"

עכשיו הוא רואה, ואין לו עודף משקל, והבטן שלו בסדר. "יצרתי קשר עם שלוש קבוצות NBA ואמרתי לנציגים שלהן שימהרו להגיע לשם, למקום בו ואגנר משחק בימים אלה", סיפר קליפארי לכתב הנלהב. "אם הוא חוזר לשם יהיו מספיק קבוצות שמחפשות גארדים שקולעים נקודות. הן לא דואגות לגבי משחק ההגנה שלו, הן צריכות נקודות על הלוח. ואין ספק שאת זה הוא יעשה".

התקופה בקליבלנד אחרי שנבחר שישי בדראפט לא היתה מוצלחת, אולי רק בהתחלה. את 14 המשחקים הראשונים החמיץ בגלל זיהום בדם. את 20 האחרונים בגלל ניתוח ארתרוסקופיה שעבר בברך. כשהוא כן שיחק, סגר ממוצע של 13.4 נקודות. והיה לו רצף אחד של שבעה משחקים בהם עמד הממוצע על 24.1, יא אולוהים.

בעונה הבאה, השנייה שלו בקליבלנד והראשונה של לברון ג'יימס, ואגנר החמיץ את החודשיים הראשונים בגלל עוד ניתוח בברך וסיים עם 6.5 נקודות בלבד. בשלישית, שיחק רק 11 משחקים וקלע 4 בממוצע. קליבלנד הרימה ידיים. ואגנר נפלט מהליגה והחמיץ את כל העונה שעברה.

עכשיו הוא בדרך חזרה והחבר הטוב ביותר שלו, ששיחק איתו בליגה השכונתית הזו, אריק ברקלי, הרים טלפון לקליפארי, ומסר לו ש"צפיתי בו ונשארתי עם פה פעור, הוא בדיוק כמו בימים הגדולים שלו. אפילו יותר טוב". וקליפארי עצמו הוסיף: "מה שמיוחד בדוואן הוא הלב שלו, לב גדול, לב נפלא, ממש כמו של אבא שלו".

מילט חבר בצוות של קליפארי בממפיס. גם הוא שיחק בקאמדן כשהיה צעיר. הסגנון של האבא והבן שונה, אבל הקשיחות דומה. "העניין הוא, שדוואן אף פעם לא איבד אמונה. לבוא ולתת לעצמו צ'אנס נוסף אחרי מה שעבר, זה מאוד לא פשוט. בטח יותר קשה מאשר להיות מתוסכל ולהאשים את כל העולם במה שעבר עליו ובמה שקרה לו", מפרשן קליפארי.

גם למאמן של מכללת דרקסל, ברוז'ר פלינט, יש מה להגיד על ואגנר אחרי שראה אותו מספר פעמים הקיץ בליגה ההיא ששמה רשום למעלה-למעלה, עם כל מיני סימנים מוזרים אחריה בתוך סוגריים. "הגוף שלו במצב נהדר, אני חושב שהוא אותו דבר כמו לפני המחלה. נכון שאין יותר מדי הגנה בליגה הזו. לא שומרים פה, אבל רואים בבירור את ההבדל בינו לבין כל אחד אחר".

"המשכתי להילחם כל הזמן", מסכם ואגנר את האייטם הכי ארוך בכדורסלע בכל הזמנים, "אם הייתי כל אחד אחר ודאי הייתי פורש, אבל אני לא מאלה שמוותרים או פורשים". הוא מעריך שימצא מקום באחד ממחנות הקיץ הסופיים של קבוצת NBA כלשהי. ואם לא, היידה לאירופה.

ואחרי כל מה שהוא עבר, כותב דיק ג'רארדי, החדשה הטובה ביותר היא שלא מזמן, בפברואר, מלאו לדוואן ואגנר 23.