עומאר סניד הוא חביב הסיפרה האחרון שבנמצא, וגם הוא כבר עזב אותנו. הידיעה על החתמתו בלוקומוטיב רוסטוב מחזקת את דבריו של חביבנו מלפני מספר חודשים ומהזדמנויות קודמות, לפיהם יילך למקום בו יקבל הכי הרבה כסף. לא אמירה חביבה במיוחד, יש לומר, ואין בה אפילו טיפה הערכה או כבוד למקומותינו או לנשיאות אשר גדילה וטיפחה אותו בשנתיים האחרונות. אבל האיש הוא נווד. פשוט נווד. וכמו שקשה מאוד לעצור אותו על המגרש, מתברר ששנתיים באותה מדינה גדולות מאוד על יצר הנדודים שלו.

הוא כבר שיחק בקולומביה, ונצואלה, הרפובליקה הדומיניקנית, הולנד, בלגיה, פולין, אנגליה וישראל. אז עכשיו הוא יהיה גם ברוסיה. שלא לדבר על זה שעכשיו יש פה הפגזות והפצצות.

ובעצם, מעבר לרצון להמשיך הלאה אל מקום שונה ואחר ואל חוזה משופר, סניד הוא חלק ממצב קיים שנפל על הכדורסל כאן בעקבות המלחמה. סקירה זריזה מראה שנכון ל-6 באוגוסט אין אפילו קבוצה אחת בליגת העל שהחתימה שחקן זר שלא שיחק כאן מעולם. כל המוחתמים כבר היו כאן. כל המועמדים החדשים חוששים בשלב זה לבוא.

מכבי ת"א השאירה את ניקולה וויצ'יץ'. הפועל ירושלים את תמאר סליי ומריו אוסטין וצירפה את טימי באוורס מגבעת שמואל. מכבי ראשל"צ השאירה את ריאן סידני. גליל עליון את סשה בראטיץ'. גבעת שמואל את וויין וואלאס. בני השרון את עוסמאן סיסה. אשקלון ונהריה, אם אני לא טועה, יחליפו את כל הזרים. גם הפועל ת"א, אם יש כזו. ולגבי הקבוצה האחרונה ר"ג/חולון/עפולה – לא יודע מה הולך שם. קודם שיחליטו מה קורה, אחר כך נדע מי נשאר.

לא, לא, רגע, רגע. ישנם זרים חדשים שנחתו פה, בעצם, אבל גם אחרי שסופרים אותם נותרו עוד אצבעות על כף יד אחת. הנה, נבן ספאחיה, מאמן מכבי ת"א, הוא כזה. והוא הביא איתו את סימאס יסאיטיס, השחקן שלו מריטאס וילנה. אוקיי, אז בכל זאת יש שניים. וברור לגמרי שאלמלא ספאחיה גם יסאיטיס לא היה כאן. וברור לגמרי שאלמלא זו היתה הצעה ממכבי ת"א וסוג של הגשמת חלום אישי, גם ספאחיה לא היה כאן. וגולמאץ בירושלים, נכון. גם גולמאץ. אולי מתן חרוש נתן לו ערבות אישית או משהו.

בכל מקרה, סביר להניח שאם טעיתי בספירה ובפירוט, ואם פקששתי מישהו בדרך, תמצאו כבר את הדרך לתקן אותי. ואיך שלא יהיה - עסק ביש ופתרונות אמיתיים מאפיש.

אז ברכות לאלילנו עומאר סניד, אמן הרווח בין השיניים, והאיש שמוסר יותר טוב מאשר הוא נראה. מי ייתן וגורלך ברוסטוב יהיה שונה משל אפיק ניסים, שלקח רגליו משם באמצע העונה ועבר לקייב, רק כדי לחזור לשטרסבורג בתום הסיבוב ולפרוש תוך כדי מהלך מנבחרת ישראל למגינת ליבו של מאמננו הלאומי הזועם.