לדעתי, הגיע הרגע. עת קיץ היא זו, לא הרבה קורה, וזה זמן מצוין להרחיב את מעגל התותחנים של כדורסלע-האתר בעוד צלף מרשים בדרך כלל, שבגיל 31 פרש משום מה. אולי נשבר לו הזובון, ואולי נעשה לו הכדורסל אגרסיבי פתאום בשעה שהוא אהב לנוע ולזרוק לסל בקלילות ובמגע רך.

כן, אני חושב שזו הסיבה האמיתית, גם אם ארתוראס קרנישובאס יאמר אחרת. שמתי לב, חיי נפשי, שבשלב מסוים לקראת ימיו האחרונים ככדורסלן פעיל, פתאום הכל נעשה לו קשה. הכדרור, השתחררות לקליעה, היציאה מחסימות, הכניסה לסל. נכון שככה מתייחסות הגנות לכוכבים שממול: בקשיחות, באגרסיביות, בנוקשות,.לאבל דעתי הצנועה לא בא לו על זה והוא לא אהב את הסגנון המתגבש. אז הוא פרש.

אם יש למישהו רעיון טוב ופיתרון אחר לשאלה מדוע נטש את הענף בגיל 31 הצלף הליטאי, שהגדיר מחדש והיה דוגמא ומופת לסמול פורוורד אירופי אלגנטי – אני כאן כדי לשמוע.

הוווווווו קרנישובאס.

קודם כל ולפני הכל, אליל הבנות היה. 2.04, נעים מראה, נעים הליכות וחד ידית. ליטאי, נקי כזה, מדויק כזה, שיצא לארצות הברית כדי לקדם את הכדורסל שלו, יו נואו, ונסע לשחק בסיטון הול. היום כשאני חושב על זה, אולי רימאס קאוקינאס הגיע כמה שנים מאוחר יותר לסיטון הול בהמלצתו של קרנישובאס? ואולי הסיטון הולים אמרול עצמם: וואללה, היה לנו ליטאי כל כך מוצלח בזמנו, למה שלא נלך על עוד אחד? ואולי השאראסים והקלייזות והסונגאליות האלה נסעו גם הם למכללות בהשראתו של קרנישובאס?

אולי.

לא נכחיש זאת, כן?

ימיו של קרנישובאס בכדורסל האירופי לא היו עד כדי כך רחוקים. זה לא איזה אנטונלו ריבה או וולטר שצ'רביאק שצריך להרחיק מאוד כדי להיזכר מה היה לנו שם. אחרי הכל, ובסיומו של דבר, ובסופו של עניין ובתום המשפט הממושך יתר על המידה הזה - קרנישובאס פרש ב-2002. מה היה לו עד אז בקטע האירופי ואחרי ארבע העונות שלו בסיטון הול?

שולה בתור תחנת הקליטה האירופית שלו, שדי מהר התבררה כקטנה עליו והוא נשאר שם לא יותר מאשר עונה אחת. אחר כך שנתיים בברצלונה, במהלכן יצאתי לברצלונה לפני משחק נגד מכבי ת"א ואף ראיינתי אותו באופן נדיר בנוכחות רעיית הנשיא (!) שהצטרפה אלי והתפעלה מהאנגלית המושלמת שלו. ואולי גם מעוד דברים, מי יודע. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהופנטה קלות על ידי הבחור הנאה כרפאל.

אחרי ברצלונה הרביץ גיחה לאולימפיאקוס לשנה אחת, בטח כיסו אותו היוונים בים כסף. בתום עונה אחת עזב, הבין כנראה שיוון זה חרטאבונה, ועבר לשנתיים בטימסיטם בולניה בתקופה שאחרי דומיניק ווילקינס ודייויד ריברס. את הקריירה הוא סגר בשנתיים נוספות בברצלונה לפני שנפרד לשלום. ככה סוגרים קריירה רבותי. וגם גבירותיי, אני יודע שאתם כאן לפעמים.

עד כמה שאני זוכר ויודע וחושב ונדמה לי, על אף שממש, אבל ממש אינני אביב לביא, הוא התחתן עם אמריקאית וחי בארצות הברית.

אתם יודעים מה, אולי זו הסיבה. תפסה אותו הפרחה הזו ואמרה לו: מיי דירסט, ארתור, בוא נחיה אצלי, בבית, נמצא לך ג'וב טוב, מה אתה צריך לשחק כדורסל מול שומרים שמכסחים לך את האמא-אמא והסב-סבתא בכל התקפה?

לדעתי, פתאום הוא הבין כמה שהיא צודקת, כמו שקורה לא מעט במערכות יחסים בין נשים לגברים, והלך אחריה.

אומרים שהיום הוא סוג של סקאוט NBA או משהו.

אין לי ספק וספק אין לי, שהוא הרביץ פה חתיכת רזומה. לשחק בברצלונה, בבולוניה ובאולימפיאקוס זה נאה כרפאל. ושחקנים כאלה אני אוהב, כידוע, וכמו שכבר כתבתי גם לגבי ג'ו ארלאוקאס – טריו שוקולד משובח של איטליה-ספרד-יוון. כאלה תפורים עלי בול.

אמנם לא זכה ביורוליג, קרנישובאס, אבל הגיע שלוש פעמים לפיינל פור וגם שיחק בהצטיינות עם נבחרת ליטא וזכה איתה במדליות ארד בשתי אולימפיאדות, היה דדלי-שוטר מהעונשין כמו טריי סימונס, והצ'אקות שלו היו פשוט יפהפיות. סגנון הזריקה שלו – מה נגיד ומה נשיר – פואמה לבני אנוש ואף לחייזרים מהחלל, יש להניח.

בשיאו תואר כאחד השחקנים הטובים באירופה, התקפית לפחות, וכיכב בכל משחקי היורוסטארס למיניהם, אבל קצת מגע קשוח והגנות קבוצתיות חכמות הוציאו אותו מאיפוס לא פעם.

כל זה לא חשוב עכשיו, כשהוא והפרחה שלו (סתם, אני בטוח שהיא יפהפייה מרשימה במיוחד) – חיים על מי מנוחות, יש להניח, באיזו עיר אמריקקית להחריד ולהפליא גם יחד.

ברוך הבא אל משכננו הדל, חבר.