ערן שלום,

ראשית, אציין שאני נהנה לקרוא את כתביך כאן ובאתר one. השאלה שלי היא על מאמני הליגה.

כמה מאמן מרוויח? האם הוא עובד בעבודה נוספת להשלמת הכנסה ואם כן, למה הוא נחשב למקצוען? למה יש מאמנים ש"נעלמים" לתקופות ארוכות: גדי קידר, משה ויינקרנץ, יורם חרוש, צביקה שרף, אדלשטיין, בוסאני וקנטי?

מי לדעתך המאמן הטוב בישראל (גודס, אפי או בכלל רובי בלינקו?) ומי קובע את מאמן הנבחרת ועל סמך מה? למה גרשון או בלאט לא מאמנים את הנבחרת?

תודה,

דניאל

זה מה שנקרא הכה את המומחה עד זוב דם במרווחים הקצרים שבין הניצחון של ספרד למשחק בין ליטא וארגנטינה. מייל צנוע, סולידי, תמים למראה, אבל כזה שמכיל בתוכו המון מוקשים, המון שאלות וגם מצריך התייחסות נפרדת. מהדורה פרטית. יאללה, יש פה עשרים דקות פנויות.

אז בזמן הזה, שבו שרון דרוקר מעצים את מסעו לעבר משרת מאמן מכבי ת"א מתישהו בעתיד ויושב על כסא הפרשן של ערוץ הספורט – מקום ממנו המריאו קודמיו לתפקידים משובחים אצל האלופה הישראלית (בזזזזז, טעות, סגנית אלופה) – בוא נדבר קצת על המאמנים בליגה שלנו.

כמה מאמן מרוויח אתה שואל והתשובה האמיתית היא שאין לי מושג ברור או מדויק. תלוי מי, תלוי איפה. אם אתה דייויד בלאט אתה מרוויח איקס, אם אתה עדי אזולאי או עופר ברקוביץ' אתה מרוויח אחרת, אם אתה אריק שיבק אתה מרוויח סכום אחר. אין כללים, אין חוקים. היצע וביקוש, רקורד, טיימינג נכון, הקבוצה הנכונה, כל דבר יכול לשנות את סדרי גודל השכר שלך. אם נהריה משתגעים פתאום וחושבים שהם דינמו מוסקבה, נניח, והולכים על כל התארים, אתה יכול לצאת נשכר מזה אם אתה המאמן הבא שלהם.

למה להיכנס לסכומים אם בלאו הכי הם לא יהיו מדויקים לגמרי? למרות הכל, מאמן בליגת קזינו, גם אם הוא בא מקבוצה קטנה שמשחקת פעם בשבוע בלי מפעל אירופי, יכול לגמור את החודש ועוד יישאר לו עודף. אם לא כולם אז רובם המכריע.

לא מספק אותך. אתה רוצה בכל זאת סכומים, אהה?

נדמה לי, על אף שאינני, שקראתי איפשהו שמאמננו הגולה הרוויח בעונה שעברה באפס פילזן 750 אלף דולר. לא יודע אם זה נכון או לא.

על דרוקר דיברו במונחים של כ-300 אלף יורו בתקופה שלו בריטאס וילנה. על עודד קטש דיברו בסדרי גודל של 250 אלף דולר כשהגיע למכבי ת"א. אני מניח שרו"ח ד. שמיר הרוויח בהפועל ירושלים סדר גודל של 100 אלף דולר. מניח, לא מתחייב.

מכאן אתה יכול להבין שמאמנים בקבוצות יותר קטנות כאן מרוויחים, נניח, בין 40 אלף דולר ל-80 אלף דולר. תלוי מי ואיפה.

ישנם מאמנים שעובדים בעבודה נוספת, כן. עופר ברקוביץ' עובד כמנהל מקצועי בנס ציונה; גם לעדי אזולאי יש עבודה שקשורה במגזין תיירות אם אני לא טועה; לאריק שיבק, עד כמה שאני זוכר, היתה עבודה בתחום המחשבים במקביל לעבודתו כמאמן אבל אני מניח שהוא כבר לא עוסק בה אחרי שהסתדר כלכלית ויושב באירופה. רוני בוסאני עוסק בהשקעות ובורסה. יורם חרוש, האחראי על הנבחרות הצעירות באיגוד הכדורסל ומי שמונה לאחרונה כעוזר מאמן הנבחרת הבוגרת, עבד בשנים האחרונות כמנהל אגף הספורט בעיריית רעננה. ויש עוד: גדי קידר ואלי קנטי שהזכרת אותם קודם, וגם ואחרים.

יש גם אחרים שלא, כאלה שכדורסל הוא מחייתם ופרנסתם המלאה. אפי בירנבוים נניח, עוד בימים שלפני המינוי שלו לתפקיד מאמן מכבי ת"א.

האיש ידוע כאחד שכדורסל הוא באמת כל עולמו ובשעות שהוא לא עסוק בו הוא נח, או ישן, או נם, או סתם שרוי בתרדמה נמנומית כלשהי. אם לא במיטה, הוא בבית קפה. אני מניח שעכשיו, כשהוא במכבי ת"א הוא ישתנה לנו. בדיוק כמו שנעלם תקשורתית למשך כמה שבועות מיום מינויו לתפקיד. זה יהיה אפי קצת אחר מעכשיו.

על המחנה הזה נמנים גם צביקה שרף, שרון דרוקר, דן שמיר, דייויד בלאט ופיני גרשון. לא יודע מה עושה רובי בלינקו, אבל אולי גם הוא שייך למחנה הזה. וארז אדלשטיין. אף פעם לא שמעתי עליו בהקשר של עבודה נוספת או צדדית.

עכשיו אתה שואל, למה יש מאמנים שנעלמים. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שמספר הקבוצות בליגה הוא 10 עד 12 ומספר המאמנים שרואים עצמם ראויים לאמן בה הוא לפחות כפול. זה יוצר מצב שבו מי שלא מצליח ליצור רצף של הצלחות עלול להיפלט ומי יודע מתי יחזור ואם בכלל. על אף, אגב, שהמינויים האחרונים של אלי קנטי בגליל, של מאיר קמינסקי בקרית אתא ושל מוישל'ה ויינקרנץ בבני השרון, הוכיחו שהכל אפשרי כאן.

זה עובד גם הפוך: מאמנים מצטיינים מאוד לאורך זמן מצליחים לצאת החוצה אל ליגות וקבוצות שמשלמות יותר. העזיבה שלהם פותחת פתח למאמנים חדשים להשתלב. בתיאוריה: אם גרשון, בלאט, דרוקר, שיבק וג'ינו, נניח, היו נשארים בארץ לצמיתות בזכות רמות שכר שתואמות את כישוריהם והישגיהם, ולא מגיעים בכלל לאמן באירופה, מאוד סביר שלא היינו רואים בליגת קזינו מאמנים כמו אבנר יאור, רובי בלינקו או דני פרנקו וגם לא את הקאמבקים של קמינסקי או קנטי. יש פלוסים ומינוסים לכל דבר.

בנוסף, לכל אחד מהשמות שהזכרת יש סיבות משלו. ויינקרנץ פנה לעסקים, לחרוש נשבר הזובון מלאמן, קנטי פשוט לא הצליח מקצועית בשנים האחרונות שלו ואיבד גובה. שרף אימן הרבה קבוצות בחו"ל והגיע למצב, עד לפני העונה האחרונה, שמתחת לרמת שכר מסוימת הוא לא מוכן לאמן. ומאחר שמכבי ת"א והפועל ירושלים היו תפוסות, ובשתיהן כבר אימן לא פעם, הוא ישב בחוץ ועבד עם הנבחרת וכפרשן טלוויזיה עד שחזר בסוג-של-דרך-נס לעבוד כמאמן במכבי ת"א. והוא לא היחיד בסיטואציה הזו. ובכלל, כל אחד והסיפור שלו.

מי המאמן הטוב בישראל, אתה שואל, ואני חושב שהתשובה היא דייויד בלאט, רק שהוא לא מאמן בישראל נכון להיום. בליגה שלנו, אם משקללים כל מה שצריך ומביטים על המאמנים שיעבדו כאן בעונה הקרובה, התשובה היא כנראה אפי בירנבוים.

ואם לסיים, כי יש פה כדורסל בטלוויזיה לראות, מי שממנה את מאמני ישראל היא הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל, בכפוף לאישור הנשיאות של המוסד הזה. רבי פנחס הגרשוני, כמו גם מאמננו הגולה, לא מאמנים את הנבחרת מסיבות שונות: אי-שם בקיץ 2005 בלאט רצה, אבל היה הסיפור המפורסם של היעדר תעודת הסמכה שמנע ממנו לעבוד בנבחרת ישראל על פי החלטת הגורמים הממונים. אחר כך, זו התחושה, כשדברים כבר החלו להסתדר, הוא כבר החליט שממש לא בא לו להיאבק על העניין וחתם בבנטון טרוויזו.

גרשון היה אז בשיא תהילתו, פעמיים אלוף אירופה ברציפות עם מכבי ת"א, ופשוט לא בא לו על התפקיד באותו זמן. היום אחד עובד עם רוסיה והשני עם בולגריה.

נו, אני שואל אותך.