שלום נשיא,
כתבת בשורה הרצה שאתה עצבני על החתימה של פי.ג'יי טאקר בדונייצק ולא באיזו קבוצה יותר גדולה באירופה, כמו שדיברו בתחילת הקיץ. נראה לי שיש לי הסבר למהלך התמוה של טאקר. אולי הוא פשוט ראה שבישראל אפשר לחתום בעולה החדשה ולזכות באליפות, והחליט להמשיך הלאה את המומנטום?
הרי אם הייתי אומר לך לפני שנה שחולון תהיה אלופה זה היה נשמע לך פחות הגיוני מאשר אם אני אומר לך השנה שדונייצק תהיה אלופת אוקראינה. טאקר כנראה ראה שהולך לו טוב עם עולות חדשות והחליט לנסות שוב.
ועל כל זה נאמר: אם נחיה גם נראה (זה כבר אמור להיות משפט מהתשובה שלך ולא מהשאלה שלי)
קובי
צדקת כאן בכמה וכמה (וכמה) עניינים. גם חזית חלק מהתשובה שלי וגם הרבצת פה משוואה נאה בין חולון לבין דונייצק. מצד שני, בוא נגיד ככה: כנראה שמישהו אמר לו שדונייצק זו הצסק"א מוסקבה הבאה של אירופה, ודחף לו מספיק שטרות לשני הכיסים כדי שהוא ישתכנע. לא סינדרום עולות חדשות ולא נעליים מצוחצחות.
שלומות, ברכות, ואיחולי בריזה קרירה,
נהניתי לקרוא את טורו הלפני-אחרון של מר בורוכוב, דברים כדורבנות נכתבו שם. אבל נראה ששכח מר בוגרשוב לציין את בן רייס, כשדיבר על הכישרונות הצעירים שלנו. הבחור חתם בבני השרון וממה שראיתי ממנו בנוער מדובר בשחקן-שחקן. לא הכי מוכשר בעולם, זה לא קטש הבא, ואפילו לא הלפרין, אבל הבחור בא לעבוד. הוא עושה הכל על המגרש ומה שלא פחות חשוב - עושה מה שצריך.
ריבאונד בורח לגבוהים? הוא שם. המשחק נתקע? הוא הולך אל הקו. הקבוצה השנייה חושבת שהיא פותחת פער? ינעץ שלשה נאה כרפאל. נקדיש לו שאגת היידה, לו ולשרון חביבתנו. היידה, היידה, היידה.
ולנושא הבא: קורא בשם אבי העלה את נושא שחר פאר, והציע לשנות את כינוייה מ"מפוארת" ל"פארשית". מה אפשר לומר על הדבר הזה מלבד בחו"כ, כדברי מאמננו הלאומי? בושה, חרפה וכלימה. ואפילו קבס וגועל נפש.
נכון, עוברת עליה תקופה לא טובה, לא נכחיש זאת, אבל האם שעתה הקשה היא השעה בה עלינו ללעוג לה, או לתמוך בה? האם בגלל שנה אחת בעייתית סר פתאום חינו של רוז'ה-שלנו בעינינו?
לא ולא. מפוארת היא, ומפוארת תישאר. היידה שחר, היידה. והיידה גם לשחר צ', מביא המדלייה.
גל ד.
אתה בחור טוב, אתה. גם ידען גדול בכדורסל נוער, גם רחום ורחמן בכל הקשור לשחר פאר שמהרגע שכתבת את המייל הזה ועד לפרסומו הספיקה להידרדר עוד איזה עשרה מקומות בדירוג העולמי כמו כלום.
ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאת אשר עניתי לאותו אבי במהדורת שאלותשובות קודמת אני עונה כאן: משהו עוצר בי מלכנות את פאר פארש. אני לא מאמין שהיא תהיה שחקנית גדולה יותר מאשר ראינו ממנה עד היום, וספק אם תשבור את מיקום השיא שלה. העולם מתמלא במהירות בצעירות ממנה בשנתיים ושלוש שיתפסו וכבר תופסות את מקומה בטופ 20 ואפילו בטופ 15 ויותר. לא, לא אכנה אותה פארש. עם זאת, ייתכן גם שלא תישמע ממני המלה מפוארת בקרוב. פשוט נשב על הגדר, רגל פה ורגל שם, ונמתין לבאות בסוג של ציפייה ואיפוק.
לכבוד הנשיא וכו',
בגמר היורוליג שנערך ביד אליהו לפני שאראס-שנים, ניצחה מכבי תל אביב ובאופן מהיר, זריז, וספורט אלגנטי, לבשו שחקני הקבוצה, על שלל מנהליה, אפסניה, ושחקני פוסטריה, את החולצה והכובע המאשרים צהוב על גבי כחול כי היא-היא, מכבי תל אביב, היא אלופת היורוליג.
אותו אישור לזכייתה ביורוליג זכינו לקבל שנה אחר כך, הפעם במוסקבה, והפעם כחול על גבי צהוב.
מאז הגיעה מכבי תל אביב לעוד שני משחקי גמר (להלן: הגמר הסולומוני, והגמר הגארסייתי). וכאן באה השאלה המשולשת:
1. באיזו צבעים הוכנו החולצות לגמר הסולומוני, לאחר שכבר מוצה השילוב של צהוב וכחול?
2. האם לגמר הגארסייתי השתמשו בחולצות מהגמר הסולומוני?
3. מה עלה בגורל אותן פרטי לבוש, והאם ניתן להשיגם?
וכאן באה הקביעה המלומדת: בתור סטודנט לתואר שני בהיסטוריה, וכמי שדפי ההיסטוריה מאתונה, דרך רומא, קרל הגדול, גרגוריוס השביעי, מאקיאוולי, מנדלסון, דניאל או'קונל ועד לימי סטלין העליזים, אני יודע לאשרר את הקביעה הרווחת בציבור, שההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים. אבל, אולם, ברם. אם לא ניצחת במגרש, עדיין אין זה אומר שלא תוכל להתנהג כמו מנצח.
את אותם פרטי לבוש המוזכרים לעיל, שוודאי תקועים אי שם במחסנים שמוני פנאן העביר את מפתחותיו לגור שלף, הייתי מציע להתחיל לחלק בקרב האוכלוסייה הישראלית: אם דרך רשתות השיווק הגדולות, חנות המזכרות הרשמית, תחרויות נושאות פרסים ברחבי האינטרנט, דוגמת "זהה את השחקן עם-הזקנקן- המדובלל-ששיחק-בשנות-השמונים-אי-שם-בקיבוץ-בעמק-ואחר-כך-נדד-לקבוצת-המשנה-של-מי-יודע-איזה-שוקולד-בולוניה", או חלוקה פיראטית החל ב"השועל" וכלה ב"תרנגול".
בצורה זו, בעוד כמה שנים, למעט מספר מצומצם של יודעי דבר, ח"ן וכדורסל, יחשוב העם היושב בציון כי מכבי תל אביב לקחה חמש אליפויות יורוליג באותה שושלת מפורסמת, אשר החלה בפיני גרשון, והסתיימה עם צביקה שרף (והחולצה עוד נטויה...).
אז יבואו אולי כמה היסטוריונים חדשים ויחלקו על הדעה הרווחת, אך מי ישעה להם, ומי יאזין, כי מסורת בישראל יש, אך שפיות אין.
כל טוב, והמשך שבוע נעים.
יותם
שמע, זה היה מיוחד. זה היה מיוחד. זה, איך לומר, העלה חיוך על פניי. בוא נגיד ככה: חולצה של מכבי ת"א כאלופת אירופה לשנת 2006 אני לא יכול לסדר לך, אבל חולצת כדורסלע דווקא כן. הרבץ את כתובתך המדויקת במייל הנשיאותי והקפד ללחוץ על הסנד, כן? אם נחיה גם נראה בתוך כמה זמן תוכל להסתובב ברחובות העיר כשלגופך חולצת כדורסלע-האתר, היא ולא אחרת.
שלום,
לכבוד יום הולדתו של פטאר נאומוסקי שחל ביום רביעי השבוע, אשמח אם תוכל לשים סוף לאחת מן האגדות שיש על השחקן הזה.
כידוע, פטאר היה מכה בנו שוק על ירך בכל משחק (ושלא כמו גרטל, כאן אני חותם לכם באמת). האגדה מספרת שבמקום לסמן תרגיל הוא היה מושך בגופיה כאילו הוא מנגב את הזיעה מהפנים, וזה בעצם היה סימן לתרגיל. אני חייב להודות שאני לא ממש מאמין לאגדה, כי הבן אדם היה מושך בגופיה כל הזמן גם בהגנה (חייבים לעשות משהו כשלא שומרים).
בקיצור, האם המקדוני-טורקי הערים על כולנו? מצד שני, חייבים להודות שזה רעיון גדול ואין יותר מתאים ממנו לדבר. האיש אגדה. האם גם הסיפור?
סהר
כל מייל יותר פגז היום מהשני. הסכת נא, בני. שוחחתי עם אנגין עוזארחון, נציג הסיפרה בטורקיה, והעליתי בפניו את אותה סוגייה עליה אתה מדבר. ברגע שהזכרתי את השם פטאר נאומוסקי הוא קם מכסאו מיידית ועמד דום למשך דקה שלמה, כשהוא מצדיע וממלמל דבר-מה שהתקשיתי להבין מהו. רק בתום דקה הוא הסכים לשוב אל כסאו ולהתיישב. אז, כשהדופק נרגע, הוא סיפר לי שאכן היה מדובר בסימן לתרגיל.
מצד שני, למיטב זכרוני, כל התרגילים של אפס פילזן הסתיימו בהחזקת הכדור 27 שניות על ידי נאומוסקי ואז הוא שהוא עלה לזריקה משלוש, או שחדר עד לסל, או שחדר פנימה והוציא כדור לקלעי חופשי. עוזארחון טוען, שבזמן שניגב את הזיעה הוא היפנה את האגודל שלו לאחד הכיוונים. הוא כבר לא זוכר מה היה פשר הפניית האגודל ימינה ומה שמאלה, אבל על פי זה הסתדרו השחקנים וציפו לבאות.
סתם, סתם.
יום יבוא ואפגש עם נאומוסקי. זו מטרה שהצבתי לעצמי. כשזה יקרה אשאל אותו, ותהיה הראשון לדעת.
אהלן ערן,
אתחיל ב(עוד) מילים טובות על האתר. ייחודי יחיד ומיוחד בנוף. וטוב שכך.
שתי נקודות קטנות ללינק החדש 'כל הדרך אל הקו' - ממליץ להוסיף קישור לסרטון (אם יש, כמובן) של השחקן הזורק. בנוסף, כדאי לציין את אחוז העונשין של השחקן לאורך הקריירה על מנת שנדע האם השיטה טובה או לא.
גל ח.
תודה על הפרגון.
מעשית, לגבי הצעותיך: סרטונים? אין לי כוח, האמת. אחוז עונשין של שחקן לאורך הקריירה? זה לא רעיון רע, אבל קצת קשה לביצוע. נניח, קונסטנטין פופה. מה, אני אתחיל לחפש את כל נתוני הקריירה שלו שנה אחר שנה? קצת בעייתי ודורש יותר מדי זמן פנוי שאין מספיק ממנו, יו נואו. מילא, אם יש לך איזה שחקן NBA כמו קארל מאלון, שכל חייו שיחק בליגה הזו וקל למצוא את נתוניו, אוקיי, זה באמת קליל ויכול להיות שאצרף את הנתון. תודה על ההצעה.
שלום לך כבוד הנשיא,
אני חדש כאן באתר. שמתי לב שאתה מייחס את המשפט "יו נואו" רק לחברנו הדג וויל סולומון. ואני רוצה לתקן אותך ולומר לך שגם ידידנו, יו נואו, שאראס, אחרי כל משחק היה אומר בראיון בתדירות גבוהה מאד 'יו נואו'.
שלומות ונצורות,
דרור
קודם כל, עשית לי את היום. לדעת שגם אחרי יותר משנתיים עדיין יש פה ושם נתינים חדשים שמצטרפים אל כדורסלע-האתר זה בהחלט מרגש. מצד שני, זה גם מאכזב. לתומי סברתי, שכל בני העם כבר כאן מזמן. אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין כיצד קרה שישנם נתינים מבני העם ששמעו על אודות כדורסלע-האתר רק בשלב כל כך מתקדם של קיומנו.
שנית, באשר לשאראס-חאראס: אתה כמובן צודק, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאם אצל סולומון האמריקאי זה שורשי ומקורי ואמיתי לגמרי, אצל הליטאי זה ייבוא, יו נואו, לא שורשי. הוא סתם נסע לשם ללמוד וכאלה ורצה להרשים את המקומיים ולהוכיח להם שהוא אחד מהם, יו נואו, ואז נתפס אל היו נואו.
זה נכון שאני כותב כאן לא מעט משפטים בנוסח "השקדיות פורחות בסתיו, יו נואו, היה אומר על זה הוווויל סולומון". אם זה מאוד מאוד מאוד מציק לך, אני מבטיח לכתוב לפעמים גם את שמו של שאראס בהקשרי יו נואו למיניהם.
לסיום, אני פוקד עליך לשמוח בכוח וליהנות מהכדורסלע-האתר כל ימי חייך הימים, וכל ימי חייך הלילות. ורוץ לספר לחבריך, יו נואו, היה אומר על זה ודאי שאראס-חאראס.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
נותרו עוד כמה מיילים שלכם מחוץ למהדורה, מבטיח לשלב אותם מתישהו בתחילת השבוע הבא.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.
