אהלן,

שמת תמונה של אנדרו גייז, ודיברת בימים האחרונים על היכולת של האוסטרלים. אני נזכר גם בלוק לונגלי שיש לו כמה טבעות אליפות, דייויד אנדרסן, ושיין היל, וכמובן שהבחירה הראשונה בדראפט - אנדרו בוגוט. מה שאני רוצה להגיד זה שיש שם כדורסל טוב, אולי יותר מזה. אבל אנחנו לא יודעים עליו כלום - אתה יכול אולי לשפוך כמה מילים על הכדורסל בארץ שלמטה - כי יש לי הרגשה ששומרים שם ביציבות על רמת כדורסל גבוהה.

נ.ב.

מצטער שלא שמרתי על לשון מליצית. אבל בער לי לרשום את השאלה ולא רציתי להתעסק יותר מדי עם המקלדת

עדי

אין חובה ללשון מליצית. אין חובה לשום לשון. איש-איש וסגנונו, כן?

הנה מה שאני יודע וזוכר על הליגה האוסטרלית (NBL) בקצרצרה, יען כי השבוע רק החל ודברים לביצוע יש מכאן ועד גיברלטר בערך.

הליגה הזו משוחקת בין אוקטובר לאפריל ויש קבוצות שמסיימות את חלקן באזור פברואר-מרץ כנראה, מה שמסביר את הגעתם המאוחרת של שחקנים כמו רוד גריזארד לבני השרון בעונה שעברה, ורבים אחרים דוגמתו לאורך השנים. רוב רוז לרמת גן, למשל, טרי דוז'ר לגליל לפני הרבה שנים וגם אוריאן גרין להפועל ירושלים. יש בליגה הזו 10 קבוצות.

רוב האוסטרלים המובילים יצאו לאירופה ול-NBA לאורך השנים, ואולי זה הדבר שצריך לקרות גם לסינים (בקטע האירופי), נושא שעלה לדיון קצר במהדורת שאלותשובות הפרטית של דייב נחמני. הזכרת את השמות הבולטים מכולם מבין האוסטרלים, נאה שאתה זוכר ויודע. אני אוסיף גם את הסנטר הסוסון מארק בראדטקה שגם הוא הגיע ל-NBA, לדעתי, בגיל מאוחר יחסית. פילדלפיה, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא. לא מתחייב על זה. וגם כריס אנסטי, עוד סנטר, והקלע ברט מאהר שיצא לי לראות פעם בעיניים באיזו אליפות עולם לנבחרות צעירות.

אני זוכר את הליגה בשיאה בימים של אנדרו גייז ועד כמה שאני מבין ושומע הימים ההם לא חזרו עד היום. לא יודע מה קורה שם היום, אבל בזמנו היתה תקופה ששיחקו שם 48 דקות למשחק וארבעה רבעים, עוד בזמן שבאירופה עדיין שיחקו לפי מחציות. הרבה פעמים ניסו סוכני שחקנים לשחק על הטריק הזה מול מנהלי קבוצות שלא היו מודעים לעובדה הזו, והתרשמו מאוד מנתונים מרשימים ומנופחים-משהו של שחקנים.

כמובן שמבחינת גודל אולמות לא תמצא מקומות כמו אור יהודה או זיסמן וכאלה, אלא רק אולמות בעלי תכולה של 3500 מקומות ומעלה. לבושתי הרבה אני זוכר רק ארבעה שמות של קבוצות מתוך הליגה הזו: מלבורן טייגרס, פרת' וויילדקאטס, קאיירנס טייפנס ואדלייד 36'רס.

זהו. זה מה שיש לי לומר בשלב זה של החיים על אודות הליגה האוסטרלית המהוללת.

ערן שלום,

בעקבות מייל של יאיר שהופיע במהדורת שאלותשובות לגבי זריקות העונשין של אנקראם וצ'יימברס.

1. נכון, אנקראם תמיד היה קולע מהעונשין, חוץ מרגעים מכריעים. במשחק מול בולוניה, במצב של שוויון שניות ספורות לפני הסיום, עמד אנקראם על הקו ל-1+1. הוא החטיא את הזריקה הראשונה, בולוניה יצאה להתקפה וריקארדו מורטי קלע סל ניצחון בשנייה האחרונה. גם מול מכבי ר"ג, ביתרון של נקודה או שתיים לר"ג מספר שניות לסיום, עמד אנקראם ל-1+1 והוא שוב החטיא, ושוב מכבי הפסידה, בשלוש נקודות הפרש. לוזר גדול היה אנקראם, כולל קו העונשין.

2. לגבי המקרה של טום צ'יימברס, אכן במשחק החוץ מול בנפיקה ליסבון פסל השופט זריקה של צ'יימברס בטענה שהוא התמהמה יותר מדי עם הזריקה, והכדור עבר לפורטוגלים. אגב, זה היה משחק השיא של צ'יימברס במכבי, הוא קלע בו 30 נקודות.

עומר

וואלאק אתה, אי-אפשר עליך. אליל הינך, לא פחות. ברם אולם ואף על פי כן, פאולו מורטי היה שמו. אגדי היה. איך השחיל את הצ'אקה ההיא נגד מכבי, איך השחיל. לא נשכח זאת.

כבוד הנשיא שלום,

בחיל ורעדה אבקש לפתוח בנזיפה קלה על כך שהמייל הקודם שלי, בעניינם של אנקראם את צ'יימברס צורף למייל של איש נכבד אחר, אולם אמחל על כבודי הפעם, ואפתח דף חדש.

ויש את אלו שלשמם נכתב כל המייל הארוך (ויש שיאמרו המעיק) הזה. אלו שלא עושים צעד וחצי. למרבה ההפתעה לרשימה זו שייכים שחקנים מהוללים למדי כקווין מגי זצ"ל,שהיה מגיע לסל נעצר מקפץ עם שתי רגליו וקולע, או דרק שארפ שליט"א שגם הוא נוהג כך עד היום, ניקי גאליס שהיה נעצר אף הוא מקפץ לתקרה עם רגליו הקצרות והעבות, משפשף את הפדחת מהמכה של הגג, וקולע.

אסיים כאן.

יאיר

אכן כי כן, דרכים רבות לצעד וחצי. אני חושב שבאיזשהו מקום וזמן אגדת הצעד וחצי התפרקה לרסיסים כששחקנים הבינו שמה שמתרגלים על פי הספר בכתה ג' זה דבר אחד, ומה שיש לך בגוף מבחינת אתלטיות ויכולות בגילאים מאוחרים יותר זה דבר אחר ולכן לא חייבים להיצמד למקור. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבארץ נוטים לייחס את שבירת הכללים למיקי ברקוביץ' שהרביץ את הליי-אפ מלמטה ולא עם יד ואצבעות מיושרות כלפי מעלה.

מגי פשוט לא ידע לכדרר כל כך טוב, זו אולי הסיבה שעשה מה שעשה. לגבי גאליס ושארפ אני מניח שהגובה הלא מי יודע כמה שלהם הוביל אותם לפתרונות נוחים יותר מאשר ללכת עם ראש בקיר לצעד וחצי קלאסי ולחטוף גג.

יצוין, אם כבר מדברים, שאחד הכיפים הגדולים בעיניי הוא להגיע לצעד וחצי ברגליים הפוכות ולסיים עם היד ההפוכה, ובכלל כל תרגילי הריוורס ליי-אפ למיניהם נאים כרפאל בעיניי ובעיקר מעניינים לביצוע. מומלץ לנסות בבית.

שלומות,

פורסם בכמה מקומות באינטרנט שמרכוס פייזר סוס יאור ייחתך ממכבי בגלל בעיות בריאות. נראה לי שזו עוד הוכחה ששמעל'ה גם הוא מנתיני כדורסלע-האתר, שהרי כבוד הנשיא מטיף ימים כלילות לשחרורו של פייזר וכנראה ששמעל'ה ראה ויישם. מה דעתך?

מצד שני, הסיפור הזה שוב מזכיר שעידן הסמלים מת. לא שמרכוס פייזר סוס יאור היה סמל צהוב או משהו אבל עדיין זהו יחס בסגנון של "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת". אם כבר מכבי לא רוצה אותו שתעשה את זה בקיץ, לחתוך שחקן עכשיו זה כבר סוג של השפלה.

דבר נוסף: אם יתברר שהסוס לא ממשיך בצהוב ובארץ, האם באמת היתה הצדקה לתת כינוי לשחקן ששהה פה עונה אחת שרק במחציתה היה כשיר לשחק? הרי דבר ידוע הוא שכינוי בכדורסלע-האתר הינו דבר שלא כל אחד זוכה לו ואם כן, לכאורה, הדירקטוריון היה קצת פזיז בכך שנתן כינוי לפייזר, לא?

ועוד בעניין כינויים. גם אני מחזיק בדעתך שלא צריך לשנות את כינויה של שחר לפארשית ושזה לא נאה ולא יאה. מאותה סיבה, קצת מפריע לי ששאראס מכונה כאן חאראס. מה עשה שאראס שכך מגיע לו? האם לא ראוי שנפרגן לשחקן גדול כמוהו? אמנם יש לו מגרעות אבל עדיין הוא שחקן גדול ולא ראוי לביישו ברבים ככה.

קובי

אחד המיילים הבעייתיים, לא נכחיש זאת.

דברים כדורבנים הרבצת פה. מותר לומר גם דורבנים, אגב, למה תמיד מתייחסים רק לנקבות הדורבן, למה?

אחד, אין לי ספק וספק אין לי, שיש מי שמעביר את המסרים שלי אל שמעל'ה, ולו גם באופן קליל, לא רשמי ולא מחייב. לחילופין, אפשר פשוט לומר שיש לי חוש נבואי לא רע, או סתם הערכה מקצועית לא רעה של המצב. בוא נפרגן לעצמי פעם, אה?

שנית, לא בהכרח מסכים איתך לגבי ההשפלה. סוס היאור פצוע זמן רב. אני מניח שבחוזהו יש התייחסות מפורשת ומדוקדקת לעניין מבחינה רפואית. אלמלא היה חתום בחוזה אין לי ספק וספק אין לי, שכלל לא היה נשאר אחרי העונה הראשונה שלו כאן. למעשה, לא הייתי בעד החתמתו מהרגע הראשון. ויעידו, כאמור, כתביי השונים. אתה אומר "קיץ", אבל לצורך העניין עדיין קיץ. הליגה עדיין רחוקה, היורוליג גם. גם אם יחתכו אותו באחד בספטמבר, מה שאני עדיין לא רואה כעניין שיוצא לפועל, זה תאריך סביר יחסית. הרי רק לפני שבועיים בערך הוא נחת כאן, ועברו עוד כמה ימים עד שהשלים את כל הבדיקות הרפואיות.

שלישית, בהחלט ייתכן שלא היתה הצדקה להענקת הכינוי 'סוס יאור' למרקוס פייזר, כדבריך. שחקן שלא עשה אפילו עונה אחת באמת לא ראוי. בהחלט יתכן שהיינו פזיזים עם העניין. ברם אולם ואף על פי כן, כשהוענק לו הכינוי לא ידענו שייפצע וייעדר עד סוף העונה, מה גם שהאיש משך תשומת לב רבה מכל מיני בחינות והתקשינו להתאפק עם הכינוי המוצלח הזה. כה היפופוטמי הוא מרקוס פייזר, עד שנראה היה כי נחטא להווייתנו אם לא נעטפהו בכינוי זה. לפיכך, זוכה חשבנו של האיש בכינוי 'סוס יאור' – כנראה עד אחרית ימיו.

רביעית, קצת קשה לי לוותר על הסמי-כינוי שאראס-חאראס, יען כי מוצלח יחסית הוא, לדעתי. למה חאראס? על שום אופיו המרגיז לפרקים. אבל אתה יודע מה, כמו שמישהו העיר פעם לגבי "איש הספחת" בעניןי נבן ספאחיה וקיבלתי, כנראה שאין לי ברירה אלא לקבל את דבריך. נוותר בזאת על חאראס, אם כי אני לא יכול להישבע לך כאן ועכשיו שהמלה הזו לא תופיע כאן לעיתים נדירות.

היי ערן,

מה שלומך?

1. אינך מוזכר כלל באתר של 103 FM תחת התוכנית "רק ספורט", וחבל. אתה חלק אינטגרלי מהתוכנית, וראוי שתהיה שם. מאיר איינשטיין שם, ואתה - אייכה?

2. נבחרת בריטניה. בהנחה שלואל דנג ובן גורדון כשירים ומשותפים (מה שכנראה לא יקרה, לפחות לא עם גורדון), היא נבחרת שלדעתי מנצחת לפחות 4 מ-10 משחקים בממוצע מול ישראל. יש להישמר ממנה. לדעתי היא הולכת להיות הסוס השחור בבית.

3. אאיטו רנסס, מאמן מצוין לטעמי, שידוע ביכולתו הגבוהה להכין את קבוצותיו לפני המערכה, נחשב עד עתה כמאמן הלוקה ביכולת האילתור והשינוי שלו תוך כדי המשחק (ודי בצדק). אולם נדמה לי, ואני בהחלט אביב לביא, שבשתי העונות האחרונות, ובמיוחד באולימפיאדת בייג'ין, הוא מראה יכולת פנטסטית לבצע שינויים והתאמות תוך כדי משחק, ובהחלט משתפר בקטגוריה הזו, והדבר כמובן בולט בהישגי קבוצותיו - הן בדאלונה, הן נבחרת ספרד, במיוחד במשחק הגמר.

אביב

שלומות לך,

1. אני מוזכר כשאני משדר וכשאני לא משדר אני לא מוזכר. לא יודע עד כמה אני חלק אינטגרלי. אני מחליף. וכשקוראים לי לדגל אני מתייצב ומקבל את מלוא הקרדיט והפרגון הראוי. אם כבר נגעת בזה, התחלתי לכתוב שם קצת על עניינים שלא קשורים לכדורסל: מוסיקה, קולנוע, טלוויזיה. ושוב: תמצא אותי בהתאם לעשייה. כתבתי משהו? השם שלי יהיה שם. בסופו של דבר, התוכנית היא של מאיר איינשטיין. באשר ייעדר – אהיה שם במקומו. כמו מחר, למשל, יום שני.

2. איך הגעת לזה שבריטניה מנצחת את ישראל ב-4 מ-10 ולא ב-3 או ב-6? כך או אחרת, אחרת או כך, ההערכה שלך נאה. מעניין כמה מתוך ארבעת הניצחונות שנתת להם מושגים אצלם בבית וכמ בנוקיה-ההיכל. אני לא רואה אותם מנצחים כאן, למען האמת. לא השבוע, בכל אופן.

3. אאיטו שיחק ואימן כדורסל כשעוד לא נולדנו בכלל. אני חושב שזקנתו עושה לו חסד. הוא חם-חם. הוא גם נראה מאוד רגוע יחסית ואפילו צעיר מגילו (האיש בן 61, החל מאיזה גיל מתחילים לקום בפני קשישים באוטובוס?). אין לי יותר מדי טענות לניהול המשחק שלו, לפחות לא על סמך מה שראיתי ממנו בטורניר האולימפי. אולי רק פה ושם, כשהוא מעמיד פתאום חמישיות הגנתיות מובהקות שמתקשות לקלוע סל, אבל בסך הכל התוצאות מדברות בעד עצמן וספרד הגיעה לאן שהיתה צריכה להגיע.

4. הקטע הזה שקוראים לך באמת אביב לביא הוא נאה כרפאל, לא נכחיש זאת.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.