סוד גלוי מאין כמותו הוא כי נכון לעכשיו, הכנותיה של מכבי תל אביב לעונה הקרובה, איך נאמר בעדינות - מדשדשות, שלא לומר צולעות, שלא לומר תקועות קשה. מיד אחרי המהפכה בצוות האימון עזבו פארקר, באסטון וסולומון, בורשטיין מחלים מפציעה קשה, הלפרין עוד לא קיבל החלטה סופית וזרים חדשים - עם או בלי קשר למצב הביטחוני - טרם חתמו. ברור שחוסר הוודאות הזה לא מוסיף בריאות לכל מרכיבי המערכת, אבל מה שבטח לא מאריך את שעות השינה של בעלי המניות, הוא התרגום המיידי של המצב בקצב מכירת המנויים.

ואכן, אם להסתמך על הפרסומים האחרונים בתקשורת, בעוד שבתקופה המקבילה אשתקד היה המקום הפנוי היחיד באזור נוקיה בזמן משחקי היורוליג ליד הפלאפל המיתולוגי מעבר לכביש - עומדת כרגע מצבת המנויים רק על 60-50 אחוז מתפוסת ההיכל. הפתרון המתבקש הוא לא רק השלמה מהירה של סגל השחקנים, אלא החתמתו של שם גדול ככל האפשר, שעם כל הכבוד לוויצ'יץ', שארפ, ארנולד ואליהו - יספיק לבדו למלא עוד שניים-שלושה יציעים.

עמיתי ורעי, הלא הוא מייסד האתר, יו"ר הדירקטוריון, המנהל בפועל ומחלק התה, עלה זה מכבר על המצב לאשורו, אולם רק כדי לנהל קמפיין כושל להצהבתו-הכחלתו של אנטוני קוקוץ' הפלאי, ולא יסף. אי לכך ובהתאם לזאת, ומאחר שעורף קשה לנו ולא נירתע בקלות, נתקמפיין מיד מחדש, ונפנה לראשי המכבים בקריאה נרגשת: הביאו לארץ הקודש את האחד והיחיד, מלך הריבאונדים וקיסר החסימות - צאו והחתימו את דיקמבה מוטומבו.

עוד לפני שנגיע לאיש ולהישגיו, שימו לב לעוצמה שבשם - דיקמבה מוטומבו אמפולונדו מוקאמבה ז'אן ז'אק וא מוטומבו (כן-כן, לא רק אתם יודעים לחפש ב"גוגל"). רק מלגלגל אותו על הלשון מופיעים מול העיניים מראות של לוחם אפריקני שגיב, המשקיף ממרומי גבעה נישאה על עדרי פילים ואנטילופות, שוטפים את הסוואנה על רקע השמש השוקעת. תנו לכל כרוז בינוני ומעלה את הצ'אנס לשחק ווקאלית עם שם שכזה, ואפשר רק לדמיין את רמת האקסטזה ביציעים.

והנה הוא בצילום, בדרכו לישראל, עם מספר רב של מנויים חדשים לרווחתו כי רבה של שמעל'ה מזרחי. ועדיין לא נרגע, מוטומבו, כשהוא מסמן לאוהדים פוטנציאליים רבים לבוא אחריו אל הארץ המובטחת.

אינספור מספרים ותארים תלויים להם אחר כבוד על חגורתו של האיש. רשימה חלקית ביותר: למעלה מ-1,000 משחקי אן.בי.איי, יותר מ-11 אלף נקודות וריבאונדים, יותר מ-3,000 (!!) חסימות, ארבע פעמים שחקן ההגנה המצטיין, שמונה פעמים אול-סטאר, חמישיית הרוקי'ז, חמישיית ההגנה ועוד ועוד.

נכון, כבר יותר מארבעה עשורים חלפו מאז שגח לאוויר העולם, אבל בשביל מה שנדרש ממנו כאן - אין ספק שכוחותיו יעמדו לו. הרי מהליגה והגביע אפשר לתת לו חופש כמעט מוחלט, על מנת שביום פקודה יוכל להגיח מחדר ההלבשה, למתוח כהלכה את 218 סנטימטריו, ולעלות כאריה ל-30 דקות יורוליג.

אמנם, ריצתו כבר אינה מהירה כשהיתה (?), אבל עדיין ישתלט כהרגלו על כל כדור חוזר בסביבה, יקדם כל ניסיון זריקה מתוך הצבע בטיימינג שאין שני לו, יהדוף את הכדור לכל הרוחות וכמובן לא ישכח לנופף באצבעו מול פניו המתוסכלות של היריב בתנועת ה"נו-נו-נו" המפורסמת. גם בהתקפה ייתן כתף - 14-10 נקודות, לפעמים יותר לפעמים פחות - ולא פחות חשוב מכך, יתרום את חלקו במנהיגות מצד אחד, ובלימוד ועזרה לגבוהים מצד שני.

ואם תהיתם לגבי חששות אפשריים מצדו של דיקמבה-קשישא בעניין ההגעה למזרח התיכון, נמהר ונזכיר לכם שהאיש הזהיר והלא-זעיר נולד בזאיר, ובבגרותו העז, ויותר מפעם אחת, להחליף מרפקים ולהתעמת פיזית עם שאקיל או'ניל. פחד? הצחקתם את קינשאסה-רבתי.

נקרא, אם כן לפרנסי מכבי – ובעצם גם לאנשי מלחה, או כל קבוצה אחרת בליגת העל, מה אכפת לנו - מהרו לכם והתחברו לטלפון, למייל, לפקס או לשובך יוני הדואר הקרוב למקום מגוריכם, והביאו לנו את מוטומבו-שאין-שני-לו-ולשמו. אין ספק, מיד עם הגעת הבשורה כי נעתר האיש להגיע לארץ הקודש וחתום חתם על החוזה – תואץ מכירת המנויים לבלי הכר. בעזרת השם.