הרשו לי לחסוך לכם עוד טור על נבחרת הגברים שלנו, שכן יש להניח שכבר ראיתם, שמעתם וקראתם כל מה שאפשר עליה ועל מצבה, לרבות כאן באתר. בעצם אולי רק משפט אחד ויחיד: עם כל אהדתנו ופטריוטיותנו - לעניות דעתי הלא קובעת ממש לא יהיה נורא אם לא נעלה לאליפות אירופה. להיפך, אולי זה מה שיביא את מי שצריך למסקנה הבלתי נמנעת שחייבים להתחיל מחדש, על כל המשתמע מכך. זהו, בזאת מיצינו.

למה לא נעסוק בדברים משמחים יותר? נבחרת הנשים, למשל. צפיתי במשחק מול בריטניה כמעט במלואו, ונהניתי מאוד. לא שהיה שם כדורסל גדול או משהו - לא חושב שגם היה מישהו שציפה שיהיה כדורסל גדול במשחק כל כך קובע ומלחיץ - אבל ראיתי נבחרת מגובשת, נלחמת, נאבקת על כל כדור ומשתטחת על הפרקט כאילו אין מחר, חוזרת מפיגור משמעותי בפתיחה, עולה ליתרון ולא נשברת גם כשהיא מאבדת אותו לחלוטין לקראת הסיום, מבליטה פעם נוספת את שי דורון שהיא באמת, אבל באמת, חבל על הזמן, והכי חשוב - עולה כמו גדולה לאליפות אירופה. מקום ראשון בבית, בלי הזדמנות אחרונה ובלי טובות מאף אחד.

אז ברכות חמות ומכל הלב לכולם - מאמנים, שחקניות, אנשי מנהלה ומשק, וגם לאוהדים, שסוף סוף מילאו את זיסמן ורובם אפילו עודד רוב הזמן. קצת פחות ברכות לכמה אמצעי תקשורת בולטים, בעיקר בתחום העיתונות הכתובה, שיש לי השגות על שיקולי העריכה שלהם, ועל היחס הלא ממש מתקבל על הדעת בין סיקור הכישלון המתמשך של הגברים לבין ההצלחה המסחררת של הנשים. נכון שכדורסל הגברים לעולם יעניין יותר אנשים במדינה, ולא נתכחש לכך שזה מה שקורה רוב ימות השנה גם בכדורסלע-האתר, אבל ביום כזה להקדיש לגברים בין עמוד לשניים, כולל פרשנויות, ניתוחים ודעות, ולנשים בקושי חצי עמוד בלי שום תוספת? בחו"כ!

הכי גדול בעיניי יצא אלי רבי. לא רק משום שהוא עומד בראש הפירמידה, לא רק בזכות הדרך המרשימה בה עלתה הנבחרת, אלא גם בזכות הראיון בערוץ הספורט מיד בסיום המשחק. לא כל מאמן, לפחות מבין אלה שאני מכיר, ייקח איתו במצב כזה לעמדת הראיונות את שני עוזריו, וייתן להם כל כך הרבה קרדיט. רבי עשה יותר מזה. חוץ מטל נתן ומאיר אליהו, הוא הביא איתו לראיון גם את מאמן הכושר, אילן סלע, ושיבח אותו ארוכות קבל עם ועדה. "זה האיש", הוא אמר, "זה האיש שבזכותו הבנות עמדו כמו גדולות בעומס של 18 משחקים בשבועות האחרונים. אולי לא רבים מכירים אותו כי הוא אדם שקט וצנוע, אבל זה האיש".

שימח אותי עד מאוד הקרדיט שנתן רבי למאמן הכושר שלו. לא רק כי זו התנהגות יפה וראויה, אלא בעיקר כי הקרדיט הזה מגיע לאילן סלע. אני יודע על מה אני מדבר (וזה לא קורה הרבה, אז נא להתרכז) - את אילן אני מכיר כמעט 30 שנה, מאז ששימש כמורה שלי לספורט בבית הספר "העמק המערבי" ביפעת.

כן, 'מורה לספורט' קראנו לזה אז. לא "מורה לחינוך גופני" כמו היום, שהרי לא היינו מחונכים וגם הגוף שלנו לא היה משהו בכלל, רק ספורט (ראית, כבוד היו"ר, איך ככה, בלי שאף אחד ירגיש, שילבתי בטקסט קרדיט לתכנית אותה מתעקשים לתת לך להגיש מדי פעם ברדיו ללא הפסקה?). לקח לנו בדיוק שיעור אחד כדי לגלות עד כמה הוא יסודי, רציני ומשקיע בלימוד תרגילים ופעולות, שמטרתן באמת ובתמים לשפר את מצבנו הפיזי הפדלאתי.

אצלו למדתי לראשונה מושגים מתחום הכושר והפיזיולוגיה, שהיום כל אחד זורק לך כאילו היה מינימום גלעד ויינגרטן. אצלו נהניתי בשיעורים, גם כשבמקום לחסוך לעצמו כאבי ראש ולתת לנו לשחק כדורסל או משהו במשך שיעור שלם, התעקש להמשיך ולתרגל איתנו עבודה אירובית, כח מתפרץ וכן הלאה (תחילת שיעור אופיינית: "אילן, מה עושים היום בשיעור?", "הקפות", "יש! הקפות?", "כן, תתחילו להקיף בריצה את בית הספר"...).

אצלו גם ניסיתי - עם הדגש על "ניסיתי", כן? - ללמוד כמה להטוטי שליטה בכדור, שכן האיש מפליא בכאלה, אותם למד וסיגל עוד בהיותו שחקן כדוריד מצטיין. במשך השנים שעברו מאז התיכון, פגשתי בו פעמים לא מעטות, ושמחתי לראות שיותר ויותר קבוצות ובודדים (כולל כמה מכדורסלנינו הבכירים) בחרו בו להיות זה שישפר את כושרם.

לא נכחתי מעולם באימון של נבחרת הנשים, וגם לא באימון של בנות רמת השרון, איתן עובד אילן במשך שנים, אבל אין לי שום ספק ששום דבר לא השתנה אצלו: אותה עבודה יסודית, רצינית, מסורה, שקטה ובעיקר - כמו שהעיד כל כך יפה אלי רבי בשידור החי - נושאת פירות. נבחרת הנשים נוסעת לאליפות אירופה בלטביה גם בזכותו של אילן סלע. שיחקת אותה בגדול, המורה, ברכות מקרב לב.

shaharhermelin@gmail.com