נס גדול היה פה, חבל רק שאף אחד לא יזכור אותו עוד כמה שנים. למרות שלא עלינו לטורניר גדול כבר 40 שנה, לנבחרת של ענף הביפ יש כמה קלאסיקות שלא יישכחו לעולם כמו הניצחון בפארק-דה-פראנס או הניצחון על אוסטריה.

למכבי ת"א בכדורסל ייזכרו תמיד את וירטון, את ה-77:78 על וארזה בגמר, נס ז'לגיריס ועוד. להפועל ת"א ייזכרו ניצחונות גדולים בדרבים כמו הסלים של זלוטיקמן, של טפירו או את ה-25 הפרש. את כל האירועים שהזכרתי הראו עשרות פעמים בערוצי הספורט השונים וגם יראו עוד מאות פעמים.

אבל מתי מראים משחק של פעם של נבחרת ישראל בכדורסל? למה לא זוכרים קלאסיקה של הנבחרת? ולא חסר. הנה דוגמאות.

למיקי ברקוביץ' היו הרבה סלי ניצחון בקריירה, אבל מי זוכר למשל את סל הניצחון שלו במדי הנבחרת מול צ'כוסלובקיה החזקה שהעלה אותנו לאליפות העולם האחרונה בכדורסל? הפעם האחרונה שראיתי את הסל הזה היה לפני 20 שנה בתוכנית "רואים 6 6", ומאז אף אחד לא הזכיר אותו, אפילו לא בכתבות הפרישה שעשו על מיקי. אני מוכן לחתום לך שכל גולשי האתר שמתחת לגיל 25 לא יודעים על איזה סל אני מדבר.

ומה עם סל הניצחון של מיקי מול יוגוסלביה באליפות אירופה הגדולה בטורינו ב-1979? לעדי גורדון זוכרים תצוגות כדורסל נפלאות כמו בגמרי הגביע ב-1996 וב-1997, אבל מי זוכר את שבע השלשות שלו ו-35 נקודות (לא סגור על המספר הזה) בקרב הקליעות שלו מול ינאקיס במשחק מול יוון באליפות אירופה ב-1993 (שהסתיים בניצחון הישראלי האחרון עד כה על יוון).

ומה עם היריבות מול סלובניה, נבחרת שאנחנו הכבשה השחורה שלה? פעם קטש קלע זריקת עונשין ראשונה והחטיא בכוונה את השנייה, כדי לא להשאיר לסלובנים האומללים זמן. פעם גודס ניצח אותם עם שלשה בשניות הסיום, ופעם בורשטיין ניצח אותם בסל בשנייה האחרונה.

ומה עם סל הניצחון של קטש מול מקדוניה, או שלשת הניצחון של שפר מול פולין? והניצחון בספרד ב-1995, והניצחונות האחרונים על סרביה וקרואטיה? בקיצור יש לנבחרת הרבה קלאסיקות, אבל שכחו מהן, וחוץ מהניצחון על ספרד ב-1979, לא מראים שום משחק גדול של הנבחרת מפעם. הגיע הזמן לאזכר יותר את הקלאסיקות.

חוץ מזה, כמה מילים שלי בנושא באסטון, שהוזכר פה לא מזמן באחת המהדורות הקודמות של שאלותשובות על ידי הנתין גיא אנצ'לוביץ'.

באסטון היה אנטי כוכב בקבוצה הגדולה של אז במכבי, אבל בדיוק כך הוא השלים בצורה נהדרת את הפאזל במכבי. האינטליגנציה של שאראס, וויצ'יץ' ופארקר, וההתמקדות בהם, השתלבה היטב עם התנועה הנהדרת שלו ללא כדור, ועם האתלטיות שלו.

שחקן כמו טרנס מוריס אולי טוב ממנו ומגוון ממנו, אך מוריס היה מוסיף עוד אגו לקבוצה ההיא, ובאסטון ידע טוב מאוד את מקומו. באיזשהו מקום הוא היה "כורה הפחם" של הקבוצה, בעיקר בהגנה ובריבאונדים, אבל כורה פחם מאוד נוצץ ואטרקטיבי.

לא בטוח שבהרכב של מכבי בשנה שעברה היכולות שלו היו באות לידי ביטוי, או בכל קבוצה אחרת באירופה, שכן הוא לא שחקן שיוצר לעצמו מצבי קליעה, ואולי בסיטואציות אחרות ועם שחקנים אחרים הוא היה נחשב לזר כושל כמו נואל פליקס. מצד שני, כבר אז חשבתי שהוא מתאים ל-NBA בתור שחקן משלים, שיכול לעזור בעיקר בהגנה ובריבאונד, אולם התברר בשנים האחרונות שלא צריכים את העזרה שלו שם. ובנוסף, אני לא רואה קבוצה באירופה עם אינטליגנציה שבה צורת המשחק שלו תבוא לידי ביטוי, אולי באולימפיאקוס ביחד עם וויצ'יץ', אך את שיתוף הפעולה וויציץ' את באסטון מכירים כולם וכבר יודעים איך לעצור אותה.

עומר בלכר

(זה היה צילום אתנחתא כזה, כן? מין מעברון מנושא לנושא מאחר שפרסומות אין לנו. ולנו - אין פרסומות).

שלום,

זוהי תשובה לנתין מיכאל, שתהה באחת המהדורות האחרונות לגבי טעויות חמורות שביצעו שחקנים (השאלה האחרונה בתחתית הקטע). הנה עוד שלוש דוגמאות:

מכבי ת"א מול דן בוש, עונת 1987/88. הכדור אצל ארואסטי לאחר שנשרקה עבירה להולנדים די קרוב לסיום המשחק. אז אפשר היה לבחור בין אחת ועוד אחת לבין כדור מהצד, ומכבי בחרה באפשרות השנייה היות שהובילה בנקודה.

מוטי מנסה להוציא את הכדור. שחקני דן בוש תופסים את החולצות של שחקני מכבי שעל המגרש, כדי שלא ישתחררו לקבלת הכדור. השופט שורק לחמש שניות, כיוון שארואסטי לא הכניס את הכדור. כדור עובר ודן בוש קולעת ומנצחת בנקודה.

עוד דוגמה: התאריך הוא 5 באפריל 1993, כריס וובר מוליך בפעם השנייה ברציפות את הזאבונים של מישיגן לגמר טורניר המכללות. מולם עמדה נורת' קרוליינה החזקה פחות, שבשורותיה שיחקו בין היתר ג'ורג' לינץ' ואריק מונטרוס, וגם ראשיד וואלאס וג'רי סטקהאוס הצעירים.

11 שניות לסיום, מישיגן בפיגור 2 נקודות. הכדור אצל וובר שנמצא תחת לחץ, הוא מבקש פסק זמן פעם אחת (שלא מגיע לו כי נגמרו פסקי הזמן), הספסל צועק לו בכל הכוח שכבר אין פסקי זמן. וובר, ספק לא שומע, ספק מתעלם, קורא שוב לפסק זמן, הפעם חזק יותר ובתקיפות. השופטים נותנים לו טכנית והכדור ביחד עם המשחק והאליפות עוברים לנורת' קרוליינה.

בין ה"כריס" וה"וובר" הוכנס מאז השם "טיים אאוט", וכריס המסכן הפך ללוזר עוד לפני שהרוויח את משכורתו הראשונה בכדורסל.

26.1.1989. ספליט - מכבי 84-84. בארלו מוציא כדור ומחליק, יוגופלסטיקה חוטפת, בארלו נתלה על הטבעת ומסיט את הכדור מהחישוק. השופט דוידוב שורק לטכנית ושולח את איוונוביץ' (כיום מאמן טאו) לקו לשתי זריקות. למזלה של מכבי הוא מחטיא את הראשונה, קולע את השנייה, ג'מצ'י רץ קוסט טו סל ומניף את איוון האיום באוויר. כשהוא חוזר לקרקע ג'מצ'י אומר תודה, עולה ומשחיל אותה מהפינה ומכבי מנצחת.

משה שוורדי