יופי של הברקה הביא כאן משה שוורדי, האגדה והאיש, במסגרת הפינה 'שיר אחד ביום'. רצוי ואף חובה לפרגן לו, על שהעלה מתהומות השכחה של רובנו את 'במקום שבו אני עומד' הקליינשטייני, שמזה שנים נעלם לו כאילו היה מינימום יותם הלפרין, ואין ספק שהוא מיטיב לתאר את מצבו של מאמננו הלאומי בימים טרופים אלה. אהבתי.

שמעתי, קראתי, נזכרתי בטקסט, וזה הוביל אותי למחשבה שבאמת - למה לא? למה שבמקום שכולנו נמשיך ונמלא את גלי האתר, דפי העיתונים והסייבר ספייס ברבבות מלים על הנבחרת ועל יכולתה, נקדים לכתוב הספדים, או ניתלה עדיין בתקווה שרבי מאיר בעל הנס ושאר צדיקינו יחוללו את מה שנראה כרגע די בלתי אפשרי ויעפילו איכשהו לטורניר הגמר - למה שלא נמצא כאלה שכבר אמרו את זה קודם לפנינו, ולרוב טוב יותר?

מה כבר יכול לחדש מי מבין הכתבים, הפרשנים ובעלי הדעות על היכולת הדלה, על ההגנה והריבאונד הלא קיימים, על השחקנים שאמורים להוביל את הנבחרת אולם בינתיים מובילים אותה לכיוון תהום ספורטיבית עמוקה במיוחד, על המאמן ושיטתו (?), על העגמומיות והדיכאון שפשו בכל וכן הלאה וכן הלאה? כלום. כלום ושום דבר. הכל נאמר כבר מיליון פעם, ואם לא נעצור את זה כאן ועכשיו ייאמר מיליון פעם נוספות לפחות.

באמת שהגיע הזמן לקחת פסק זמן מהלהג הבלתי פוסק, ופשוט לתת לאחרים לעשות זאת במקומנו. הרי המבחר כל כך גדול ומגוון, שאין ספק שכל אחד מאיתנו ימצא בקלות משהו שמתלבש בול, או לפחות חלקית על הנבחרת ועל מצבה, בין אם אותו אוהד הוא פסימי כרגע, ובין אם עדיין מפעמת בו תקווה לטוב - המבחר רב ועצום וממש אין צורך להתאמץ מדי כדי למצוא 'שגריר' מוסיקלי.

הפסימיים ביותר שבינינו יכולים למשל ללכת על "אין מוצא" של אדם (הנה הקליפ מתוך "להיט בראש", 1986. פשששש, לאן נעלמה התכנית הזו, לאן?), כמובן גם על "No Way Out" של פיל קולינס, או על "Falling Down" של אואזיס, אפילו על "End of the Road" המיוחד והיפה של בויז טו מן והרשימה יכולה להימשך כך עוד ועוד.

אני דווקא לא פסימי. בחיי שלא. לאו דווקא לגבי תוצאותיו הסופיות של הקמפיין הספציפי הזה, אלא ברמה היותר גלובלית. ברמה של "יותר גרוע כנראה כבר לא יכול להיות" וכאלה. אי לכך ובהתאם לזאת, ובלי קשר אם נעלה לאליפות אירופה, נישאר בבית או חלילה וחס נמצא את עצמנו צוללים לדרג ב', מצאתי לי משהו יותר אופטימי להיאחז בו. מצאתי את "נגד הרוח" של שלום חנוך:

השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם

לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים

ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם

מוצא את עצמך הולך נגד הרוח

אף מכונית לא עוברת גשם שוטף את העיר

הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר

ואתה שיכור שרועד מקור ונכנס עם הראש בקיר

אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת

אני סומך על הגשם שימשיך לרדת

שיימשך הלילה, אהובתי אל פחד,

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך

מלכת חלומותיי באה אלי משוגעת על כל הראש היא

איבדנו אויר בטנגו מהיר עצרנו את עצמנו בקושי

אתה זה תמיד הולך נגד הרוח

ואני לא יודע אם היא אמת או חלום

פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגיהנום

והיא חמה כמו האדמה ואני נאבק לנשום

אבל אין מה לעשות נגד הרוח

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת

אני סומך על הגשם שימשיך לרדת

שיימשך הלילה, אהובתי, אל פחד,

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

אין, אין על המלים האלו. זה לא רק יציאות כמו "ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם / מוצא את עצמך הולך נגד הרוח", שכאילו נתפר במיוחד עבור צביקה שרף, גם לא רק "פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגיהנום", שבקיצוניות-משהו מספר מה אנחנו מקבלים מהנבחרת. זה גם ובעיקר "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", שמספק את הסיבה הכי טובה (היחידה?) לקצת אופטימיות. עכשיו, כנראה, זהו שיא השפל (יש בכלל ביטוי כזה? זה לא פרדוקס והיפוכו?), מכאן והלאה יכול להיות רק טוב יותר. או שלא.

הנה כאן הביצוע של שלום חנוך ושלמה ארצי מתוך המופע המשותף שלהם, בתקווה שמעתה ועד שישתנו אי אלה סדרי עולם בכל הקשור לנבחרת - נפסיק לברבר ולהתברבר ונסתפק במוסיקה.

ורק מחשבה אחת אגואיסטית לסיום: שמתם לב שתמיד אומרים "עם שחר יצאנו לדרכנו" ואף פעם לא "בלי שחר יצאנו לדרכנו"?

shaharhermelin@gmail.com