ערן שלום,

מכבי חיפה בנתה לעצמה סגל יפה לקראת העונה הקרובה, ויצא לי לחשוב על שמות גדולים שיצאו מהמועדון: גודס, שטיינהאור, ארי רוזנברג בעל הקרחת הבוהקת וג'אמפ-שוט קשתי ובלתי ניתן לחסימה ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שגם גארי אלכסנדר האיש והאגדה שיחק שם. פייי, איזה שמות זרקתי לאוויר. נראה, העונה אולי תצמח לה תהילת עולם בירוק.

שלומות ונצורות

עמי

לא נכחיש זאת. ונדמה לי, על אף שגם אינני אביב לביא, שהתייחסתי לחיפה באחד האייטמונים או שלא – מי יכול לזכור בקצב הזה. גודס, אגב, איש הפועל חיפה הינו, כן? לא תיצור מלחמות אזרחים בחיפה שלא לצורך. וגארי אלכסנדר אכן שיחק בחיפה בתחילת התשעים וגם היה מלך ההטבעות של הליגה (היו אלה ימי התום בהם הנהגתי בליגת קזינו ספירת הטבעות לכל שחקן, עד שהתעייפתי ואיש לא המשיך במסורת למרבה הצער).

הכיצד לא הוזכר ווילי היקר, ואין ערך לו באתר? הכיצד? מתאזרח שגם נשאר ומלמד אירובי וקיקבוקסינג בארצנו הקטנה. איש יקר, מגיע לו מקום מיד!

שמעון

אין לי ספק וספק אין לי, שגם ווילי סימס, מי שכונה בזמנו על ידי הנשיא ופמלייתו הקרובה 'ווילי דה צימעס', יזכה לערך בלינק המופתי 'זה א-ב של כדורסלע'. אנא המתן ותיענה לפי התור. תודה.

ערן שלום,

אני רוצה להציע שם נוסף שחסרונו בולט ב"חיל התותחנים" שלך: קייס אקרבום (וכמו שהוסיפו לו בארץ, באופן בלתי נמנע במקוריותו, "בום בום"). ראיתי אזכור קצר שלו באחת הכתבות באתר. לדעתי, מגיע לו יותר מזה.

כבר בתחילתן של אלפי שעות הכדורסל ששיחקתי בנעוריי, הבנתי שכל ההצטופפות וההידחקות המיוזעות מתחת לסל עם כל הדחיפות והמכות – זה לא בשבילי. מאותה סיבה גם כניסה בצעד וחצי היישר לתוך הכנופיה שאורבת לך שם ורק מחכה להזדמנות להתנכל לך ולשלמותך הגופנית, לא נשקלה כאופציה רצינית.

מה נשאר? נשאר לטווח את הסל מרחוק – וזה, פחות או יותר, מה שידעתי לעשות. רצוי גם שלא יהיה בקרבה מסוכנת אף אחד שבחוצפה ינסה לחסום את הזריקה.

ואז גיליתי בטלוויזיה שחור-לבן ביום חמישי בערב את אקרבום, והבנתי שזה לגיטימי. שחקן של שני מטר פלוס, שעומד בפינה וזורק בלי הכרה, ובזה בערך מסתכם המשחק שלו. הקבוצות שלו אף פעם לא הגיעו רחוק מדי מול מכבי, מה שאיפשר לאהוד אותו בצורה מתונה ולראות בו דוגמה, בלי לקומם עליך את שאר החבר'ה. אה, והוא גם היה הולנדי, בתקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהיה ברור ש"ההולנדים בעדנו" – מה שהוסיף להילה שלו.

לא הוצאתי מכלל חשבון את האפשרות שהוריו הצילו יהודים במלחמת העולם, אם כי לא בדקתי את העניין לעומק (אז עדיין לא סיפרו כל כך על שיתוף הפעולה ההולנדי, מה שוודאי היה מוריד משהו מהאטרקטיביות שלו).

בעקבותיו, הייתי מתרגל זריקה מהפינה של הפינה – מנקודת הקרן ממש. התרגול היה נמשך שעות, עד שהחשיכה הייתה יורדת על מגרש האוניברסיטה, ולפעמים גם אחר כך, כשבקושי רואים את הסל. ובאמת נעשיתי לא רע. בשנה אחת, איתרע מזלה של קבוצת הנערים הנידחת שבה שיחקתי ושהתהדרה, כך נדמה לי, במאזן הגרוע ביותר אי פעם בליגות השונות (טוב, עד הבלחתה של בית"ר רמת גן בליגה), לשחק נגד נערי הפועל חולון.

הגענו למשחק באולם הפחים בלי לדעת שמצפה לנו קבוצה אימתנית יותר מהאחרות – לדעתי, שיחקו בה אלימלך ובוגין, קצת לפני שהם הפכו ל-"אלימלך" ו"בוגין". אילו ידענו שמצפים לנו "אלימלך" ו"בוגין" ודומיהם, יתכן שהיינו מעדיפים לרדת מהאוטובוס בדרך, לאכול מיד את הפלאפל שתוכנן לאחרי המשחק – ולקחת את האוטובוס חזרה. אבל לא ידענו, ולכן הגענו כשיות לדוכן השווארמה. טרף קל, רק להכניס לפיתה וללעוס.

בלי להכביר יותר מדי מילים, את תוצאת המשחק הדחקתי כבר בצומת חולון בדרך הביתה. אבל התגאיתי בכך שבטבלת "הרבו לקלוע" של הקבוצה שלי, הייתי במקום הראשון עם שמונה נקודות תמימות. כולן מקליעות מדויקות מהקרן – כנראה כאשר ההגנה של חולון כבר לא השתגעה לרדוף אחרינו. האמת היא, שקלעתי רק שש נקודות, אבל בסיפורי מורשת קרב לאחר מכן זה נראה לי צנוע מדי, וגם לא כל כך סימטרי – העדפתי לספר על שתי קליעות מכל צד.

בהתחשב בכך שאז עדיין לא היו שלשות, בהחלט יתכן שהייתי בכלל שווה 9 נקודות, מה שהיה מביא אותי בסיפורים ל- 12 נקודות, שזה כבר מאזן דו ספרתי מכובד ביותר. כפי שהסברתי קודם, על ריבאונדים עדיף שלא לשאול, כיוון שהדבר הצריך התקרבות מסוכנת לסל.

בקיצור, התחלתי עם אקרבום וסיפרתי על עצמי. ובכל זאת – צריך מתישהו לתת לו ערך בתותחנים. לא?

דני

ונדמה לי דני, על אף שאינני אביב לביא, שהמייל והסיפור שלך הם אחד המעניינים והמרתקים שנחתו בלינק הנשיאותי בזמן האחרון. הסיפור נאה כרפאל, הזמנים לא פחות ובכלל – לחשוב ששיחקת נגד שועי עולם כמו אלימלך ובוגין. שמע, אני מסיר את הכובע שאין ובעיקר זועק לשמיים: בואנ'ה, אתה יותר קשיש ממני ואפילו מסר ש. הרמלין, אתה מבין מה זה אומר? אנביליוובל.

הייתי כל כך מרוצה אחרי שקראתי את הסיפור הזה, עד שאתקשה שלא לפרגן לך באיזה שי צנוע. חולצת כדורסלע תעשה את העבודה? אם כן, שלח לי את כתובתך המלאה חבר, ותקבל ישירות עד לבית חולצת כדורסלע – לא פחות ולא יותר. אופציה אחרת היא כמובן יומן הכדורסל שלי. בטח יש לך איזה ילד בבית ספר, לא? ואם לא, מצא איזה ילד נחמד עם אוריינטציה לכדורסל במשפחה המורחבת ותן לו את זה כשי לחג, שיידע תורת כדורסל מהי.

אין לי ספק וספק אין לי, דני, שאתה נתין מכובד.

התחלתי בעצמך ולאקרבום לא הגעתי.

יש מנוע חיפוש בכדורסלע-האתר, אם לא שמת לב. אקרבום מוזכר ביותר מאשר קטע אחד. תבדוק ותראה. במקביל ובלי קשר, שמו יצורף ביום מן הימים לחיל התותחנים. הבטחה שלי. אשקול לבקש מסר ש. הרמלין הקשיש לעשות זאת, שהרי גם הוא שירבט כמה וכמה (וכמה!) פסקאות על האיש, שבנו, אגב, ואת זה לא הזכרנו עד עכשיו, ממשיך את דרכו, או לפחות מנסה להמשיך אותה.

בקר טוב ערן,

עד כמה שזכור לי, הבעיה של חוסר השוויון בין הבתים נפתרת בכך שלנבחרת השנייה מבית א' מורידים את תוצאות המשחקים שלה מול הנבחרת שתסיים אחרונה בבית הזה, וכך לכל 4 הנבחרות במקום השני יהיו 6 משחקים. בתקווה שפתרון זה יעזור לנבחרת שלנו, למרות שכמו שאנחנו נראים לא בטוח שמגיעה לנו עזרה.

מקווה שעזרתי,

רועי

גם אני מקווה, יכול להיות שאתה צודק, לא יודע, לא בדקתי. כשנגיע לישורת האחרונה ואם ישראל תהיה בעסק, בטח ידונו בזה ויסבירו. בינתיים, לפחות נכון לכתיבת השורות, לא ראיתי שום התייחסות לעניין. ולמי שלא הבין על מה אנחנו מדברים: יש ארבעה בתים בטורניר, אחד מהם מורכב מחמש נבחרות והשאר מארבע. שלוש הנבחרות בעלות המאזן הטוב ביותר מבין אלה שמדורגות במקום השני, עולות ישירות לאליפות אירופה. והדירקטוריון דורש לדעת: איך משווים בין נבחרת שיכולה לסיים שנייה במאזן 4:4, לנבחרת מבית אחר שתסיים, נניח, עם 3:3? סוג של עיוות שמישהו צריך להסביר אותו והנה, רועי הסביר (בהנחה שזה נכון).

שלום פרזידנט,

די. אי אפשר יותר לראות את יותם הלפרין. אחרי ארבעה משחקי נפל של הנבחרת ועונות בינוניות-מינוס במכבי (ואני רחמן מאוד) הגיע הזמן שמישהו יקום ויגיד את מה שכולם חושבים: יותם הלפרין הוא פשוט לא שחקן!

נמאס כבר לקרוא בכל שבוע טור של פרשן זה או אחר שטוען שיותם הוא השחקן המוביל והחשוב של הכדורסל הישראלי.

לא נדמה לי ואינני טועה, אבל במשך עונה שלמה במכבי, כולל הקמפיין הזה, אביב לביא טוען לפני כל משחק שזה יהיה "המשחק של יותם". אבי אורנן הקדיש שבוע שעבר כתבה שלמה כדי להסביר כמה יותם חשוב וגם כבוד הנשיא לא חף מאשמה.

איך כולם נפלו לספין של החתימה ב-NBA במה שהתברר כלא יותר מטופס של ביטוח לאומי בארה"ב?

במשחק איבוד האליפות הוא באופן מפתיע יצא בחמש עבירות, כי פחד להיות ברגע האמת (כשבמהלך העונה הוא ביצע 1.9 עבירות למשחק). בגמר גביע המדינה הוא התאייד, בפיינל פור במדריד הוא בכלל לא הופיע ובמשחק הביתי נגד בריטניה הוא עשה עצמו תקוע והשאיר את מאיר לבד לזריקה קשה.

שמעון כבר עשה מהלך חכם ומכר לינאקיס חתול בשק, ועשה קופה נאה כרפאל כולל הזדמנות להיפרד כראוי מניקו. אבל עכשיו אני מצפה שיקום העיתונאי או נשיא הסיפרה בעצמו ויעשה סוף לסיפור הזה של יותם הלפרין.

כי איך אמרו מאלדר וסקאלי: "האמת נמצאת אי שם".

מצטער שזה קצת ארוך אבל הייתי חייב.

ובלי שום קשר, אתה בטוח במאה אחוז, שהבחור בחידה הקודמת של 'ונשאלת השאלה' הוא ניקולה בולאטוביץ'? כי הוא ממש לא דומה לו.

סהר

ריישית כל, כמו שהיתה אומרת סבתי עליה השלום שאליה אתגעגע עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, זהו ניקולה בולאטוביץ' והוא דווקא די דומה.

שנית, אודה ולא אבוש ואף אבוש ואודה גם יחד, שגם אני נמנה לא פעם, כפי שאמרת, עם תומכי יותם. צר לי מאוד, עם זאת, שהדיון בהלפרין הפך כל כך מיליטנטי עד שאני צריך להגדיר את עצמי כסוג של תומך בו. שהרי מה לי ולו, ומה לו ולי ומדוע שאתמוך או אתנגד לו? מה, הוא רץ לראשות רמת גן-העיר או משהו?

חמש עבירות במשחק אליפות, בהשוואה לממוצע של 1.9 לאורך העונה, לא אומר כלום. הרי לא ציפית שיהיה לו ממוצע של 4.5 עבירות, רק כדי שהחמש במשחק האליפות ייראה מוצדק והגיוני, נכון?

אני לא מסכים להגדרה שהוא בלוף. אני רק אומר, שמאוד יכול להיות שהלפרין פספס את עצמו כשלא הפך להיות רכז במשרה מלאה. זה התפקיד הנכון לו, לדעתי, ושם הוא היה צריך לשחק. כנראה שהוא לא ה-2 שמשתלט על משחקים, שלוקח גורלות לידיו. כרכז שמוציא ומנהל התקפה ולאו דווקא מסיים אותה, תפקיד שאפשר לחיות איתו טוב יחסית גם בלי 15 נקודות למשחק בממוצע, הוא היה יכול להצליח יותר.

סביר שהיה נתקל גם בפחות לחצים, מלבד אולי הובלת הכדור תחת שמירה הדוקה. בסך הכל, אם הלפרין היה משחק כרכז לאורך כל הקריירה, היינו רואים היום שחקן טוב יותר. במקום זה, אנחנו מקבלים 2 שרוצים שיהיה סקורר כמו דורון ג'מצ'י ושיהיה לו הדרור והחופש המוחלט גם ממאמניו וגם מתוך-תוכו לעשות את המהלכים שמכריעים משחקים, כמו קטש בזמנו.

אז אוקיי, זה לא קורה.

בינתיים, תגיד, למי להצביע בבחירות לראשות רמת-גן העיר, יש לך איזה טיפ טוב בשבילי?

שלום,

אמנם אנו עדיין באמצע הקמפיין של הנבחרת, אך נראה כי הנבחרת צריכה שינוי בעמדת המאמן. משהו כבוי ונרפה בנבחרת. קשה לי, ואני מאמין שלכל נתיני כדורסלע-האתר גם כן, לחזות במשחקי הנבחרת. מילא להפסיד, אבל ככה? ועוד לכאלה נמושות?

אתמהה ממושכות ולא אבין זאת. איפה ההיררכיה המוכרת של מאמננו הלאומי (נראה כי מאז נס סיינה בחצי גמר הפיינל-פור נהיה לו מנהג לזרוק את כל השחקנים למגרש, ולקוות לדומי אלכס גרסיה ודריק שארפ באותו המשחק)?

בחירת סגל השחקנים אף היא לוקה בחסר. לעניות דעתי, מאיר טפ-הירו, על אף היותו ווינר ושחקן קלאץ', לא יכול להעמיס את הנבחרת על גבו המתברווז (הכל באהבה והערכה, כן?).

איפה יוגב אוחיון ואפיק נסים - שני גארדים שיכלו להוריד לחץ ממאיר ושות' לקו האחורי. אני הייתי מוותר על ווטסון ומתן נאור לטובתם. ידוע לי כי נסים מסוכסך עד בלי קץ ועד בלי די עם מאמננו הלאומי עקב אי התייצבות לדגל או שקר כלשהו, אך שרף הראה ניצוצות של התבגרות בתקופה שלו במכבי, אז למה לא עד הסוף? טובת הנבחרת או לא?

כמו כן, אני מבין ששני השינויים שביקשתי לבצע מורידים את ממוצע הגובה שלנו באיזה מטר, אבל ממתי היינו נבחרת של גבוהים? חוץ מזה, מייק ד'אנטוני הוכיח כבר מזמן בתקופתו בפניקס שהגובה לא קובע, אלא איכות השחקנים. עם דור השחקנים הצעיר יותר אני מאמין שאפשר לשחק RUN N' GUN עם הנבחרת (לכן מאיר צריך לעלות לדקות מסוימות כשדברים נתקעים, הוא בטח לא יכול לרוץ רוב המשחק).

ולשאלה העיקרית שלשמה התכנסנו (קצת נסחפתי בדברים אחרים): מי אמור לדרוש ממאמננו-הלאומי את הדין? יו"ר איגוד הכדורסל (מי?), אבנר קופל משוח-השיער?

כמו כן, אשמח לשמוע את דעתך מי צריך לאמן את הנבחרת לאחר שרף (בהנחה שרבי פנחס הגרשוני תפוס, ומאמננו הגולה לא יתקרב לכאן שוב). האם אדלשטיין? דרוקר? בירנבוים? או אולי בוסאני את חרוש?

לסיום, אנקדוטה: לא מזמן ראיתי את ארז מרקוביץ' נותן ראיון לטלוויזיה (נראה לי אחרי ההפסד לסמארה) ושמתי לב שהוא המקבילה היהודית להווווויל סולומון. הוא ירה איזה 5 "אתה יודע" בדקה וחצי. יא אולוהים, תגלית העונה!

יוגב

ארז מרקוביץ' גדול, בוא נתחיל מזה. ככל שהזמן עובר אני תופס את עצמי ומבין: האיש הוא סוג של אוצר טבע, עוד נתגעגע אליו. אין כמותו הרבה כאלה, קלים וקלילים, על אף שגופו עבה וכבד.

ספציפית לשאלתך, הרי כבר הודענו לאומה, מיד לאחר ההפסד באנגליה, שעל מאמננו הלאומי לפנות את הזירה בין אם יעלה לאליפות ובין אם לא. לפיכך, אפרים בירנבוים צריך להיות מאמן נבחרת ישראל. חד וחלק וגם קצר וקולע. השינוי צריך להיעשות בהקדם, כמה שיותר מהר. לחתוך עניין וזהו מבלי למשוך. הערכתי שזה מה שיקרה במכבי ת"א. אני מעריך שזה מה שיקרה גם כאן. וזה הכול!!! (מבט למילון הסלענג הקבוע בלינק 'זה א-ב של כדורסלע' לא יזיק, עבור המתקשים שבינינו).

מי צריך לקבוע? איגוד הכדורסל כמובן, שאמון על פעילות הנבחרת. קופל משוח-השיער וזחוח-הדעת כאשר המצלמה מאירה אותו, הוא חבר הנהלת האיגוד וככזה גם לו יש איזשהו סיי מסוים, אבל לא יותר מאשר לאנסו סיסיי, למשל, הפורוורד החדש של אלבה ברלין.

יוגב אוחיון? צריך להיות בנבחרת, לדעתי. ובלי קשר, תגיד, הוא כבר זרק את הזריקה החמשת-אלפים שלו לשלוש בקיץ הזה, או לא?

אפיק נסים הוא כנראה כבר סיפור גמור בהקשרי הנבחרת, אבל אולי לא, לך תדע. ממתן נאור הייתי נפרד, תן לאיש לנסוע לדרום אמריקה ולחזור חדש, אחר כך נראה שוב. גם ממאירק'ה-האהוב הייתי נפרד בהזדמנות הראשונה. די, תרם מעל ומעבר. תן עוד פוש אחרון וזהו, סגור עניין.

וצריך לזכור שגם דבריך וגם דבריי נכתבו לפני שני המשחקים האחרונים בטורניר. לא שתוצאתם תשפיע על דברינו, כן? גם לא במקרה של 20 על בוסניה ו-25 על צ'כיה.

ערן שלום,

חייבים לציין שיש בעיה מוזרה בנבחרת. אותו המאמן שבאליפות אירופה ניהל היטב פתאום לא יודע לנהל? מדוע יש חוסר יציבות בניהול המשחק? מדוע הנבחרת משחקת רגעים או תקופות רע מאד ופעמים משחקת מצוין?

תשובה ברורה יש לי!

כבר הרבה זמן שאין רכז ברמה גבוהה. אין חוט שדרה, אין קו מקשר. טפירו בכלל רכז? או שהוא מן גארד שצריך עוד איזה גארד מנהל לידו. אני זוכר את בני השרון בתקופה של ג'ינו, היה שם איזה בוסמן ששכחתי את שמו. שניהם שיחקו מצויין ביחד. בקיצור, טפירו צריך עוד גארד דומיננטי לידו. או שצריך רכז שאין לנו. כי יוגב לא מספיק טוב, וגם רוט לא מחזיק משחק, בטח שלא הלפרין. לימונד לא קיבל צ'אנס ממשי.

בקיצור אין רכז וכשחג'ג' לא בא אז הכל נראה רע מאד. מה עם גל מקל, אתה מכיר אותו? בסטטיסטיקה של אליפות אירופה של נבחרת העתודה נראה שהוא שלט. אולי הוא? בקיצור שאלה - מי יהיה לדעתך הרכז?

אתה חושב ברצינות על לימונד והלפרין, או הרעיון בגלל השמיכה הקצרה?

אפי

טוב, נכנעתי לגבי הצילומים. סתם רציתי לראות אם אתם עוד עוקבים ועירניים. והבוסמן שהתכוונת אליו הוא מרקוס נוריס. וגל מקל עוד צריך להתבשל.

אני חושב ברצינות על לימונד והלפרין, כי הסך הכל שלהם יכול להיות יותר גדול מאשר של כל צמד גארדים אחר, לפחות תיאורטית.
טפירו ממש לקראת הסוף ברמת הנבחרת, אם כי בטח ימשיך עוד שנתיים בליגה, וההעדרות של חג'ג' די קריטית. הייתי מנסה את טפירו כמחליף במשחקים שנותרו, אבל תיכף מתחיל המשחק נגד בוסניה ובכלל – לא פשוט לבצע שינויים תוך תנועה כשכל משחק קריטי. זו לא עונה שלמה, זה שלושה שבועות של רצח.

עם זאת, אני זוכר את אליפות אירופה בטורקיה 2001, שבה החל ליאור ליובין את הטורניר כשחקן האחרון ותוך משחק-שניים הפך לרכז ראשון. אני מניח שלאורך זמן, יוגב אוחיון יתייצב ויהפוך לרכז הראשון של נבחרת ישראל. זה צריך לקרות מהר, אגב. בגיל הזה הוא כבר היה צריך לשבת בתוך הסגל, אבל הוא קרוב. זה יבוא. כנראה שקשה לנבחרת להיפרד מהגיבור הקשוח, שבאמת לקח את ישראל לכמה וכמה (וכמה!) הופעות הירואיות בעבר.

ערן שלום,

רציתי לוודא שלא נעלמו מעיני הנשיא ונתיניו סקופ גדול שהתגלה באייטמון על האימון של מכבי ת"א. אך נחת קרלום ארויו בת"א וכבר הנשיא בכבודו ובעצמו יושב על כתפו ולוחש לו עצות. חי נפשי! כך ראיתי בעצמי!! אם נחיה אז גם נראה אם הוא חכם מספיק לשמוע, או שמא יפטיר (יש מילה כזאת, חי נפשי) "עזוב אותי, נשיאנו, אני רואה רק את הסל - אולי את רודני ידידי מדי פעם".

גדעון

שלומות גדעון, מודה לך. הפניתי את תשומת לב העם לצילום ההוא. הנה הוא שוב. אין ספק שהצלם יודע את העבודה ותפס את הרגע החשוב ביותר באותו אימון. מבט על פניו של ארויו מעיד, כי הוא מאזין לדבריי האזנה גמורה ומוחלטת. בקשב רב הוא מקשיב.

שלום,

גנון רבקה זה אתם. ההתנהגות המחפירה של פניני מצדיקה את ההתנהגות של הנהלת הפועל כלפיו. נוח מאוד וזה בון טון ללכלך על ההנהלה של הפועל, שאיני מחסידיה ואני סבור שקליין מזמן היה צריך לפנות את מקומו, אבל במקרה הזה ההתנהלות שלה בהחלט ראויה. פניני צריך לבוא בטענות רק לעצמו ו/או לסוכן שלו, שלא הצליח למצוא לו קבוצה באירופה עד תאריך היעד והחתים אותו על חוזה כפול (שיש אומרים שמר פניני מקבל כבר כספים בפועל ממכבי ת"א). אז תשמרו את ההתחכמויות הילדותיות למקרים אחרים.

אריה

והמייל הזה מגיע בהמשך לאייטמון שמופיע כאן היום תחת 'סיפרה שלכם'. הנה, אעביר את רשות הדיבור לאיש הזאב, מי שכתב אותו ומתכנה לפרקים אלעד זאבי.

אריה יקר,

דבר ראשון, לפני הכול וכול מכול, אבהיר קבל עם וכדורסלע-האתר: אתה בהחלט צודק. גם אני מסכים שגיא פניני היה לא בסדר בסיפור הזה. יש דרך לעשות דברים, יש דרך לחתום על חוזים, ושחקן עדיין תחת חוזה או/ו שעתידו במועדונו לא ברור, לא יכול לחתום על חוזה לשלוש שנים בקבוצה אחרת החל משנה הבאה. יודע מה? אני לא בורר של איגוד הכדורסל ולא אני אחליט אם יכול או לא יכול, אבל מסריח זה בטוח.

עם כל זאת, יש דרך לעשות דברים. אתה בעצמך כותב ש-"ההתנהגות המחפירה של פניני מצדיקה את ההתנהגות של הנהלת הפועל כלפיו" – במילים אחרות עושים לו "דווקא" (בצדק או שלא בצדק זה כבר סיפור אחר) – ובמילים אחרות זה הופך לגנון.

מכבי ת"א הודיעה על ההחתמה של פניני החל מהעונה הבאה באמצע חודש יולי. עכשיו אנחנו כבר באמצע ספטמבר, ורק שלשום – חודשיים אחרי – ירושלים הודיעה כי היא משעה אותו עד הודעה חדשה. ומה היה בינתיים? נשחרר אותו לקבוצה באירופה, לא נשחרר, כן ישחק אצלנו, לא ישחק אצלנו, בשום אופן לא ישחק במכבי כבר העונה, אולי בכל זאת ישחק אצלנו, רגע, הקהל יעשה לנו ולו את המוות – אז לא ישחק אצלנו. נתבע את מכבי, נשעה אותו, זהו, סיימנו. כל זה בחודשיים.

ואם כל זה עדיין לא שכנע אותך שהתחכמויות ילדותיות על העסק זה חביב ונאה, אז רק אוסיף את העניין הבא: כדורסלע-האתר זהו מקומן של ההערות הקטנות, הדקויות המיוחדות וההתחכמויות הלא מזיקות עם עולם הכדורסל. פאן טהור. מי שבא ברוך הבא, מי שלא אוהב – שלא יקרא. לא מצחיק אותך? מעדיף ניתוח רציני של המצב? תפוס עיתון "הארץ" הקרוב להישג ידך. באתר הזה יש, בין השאר, הרבה מקום להיתוליות וזהו ייחודו. לא כל אחד מוכרח לאהוב ולהתחבר.

בברכת Why so serious?

אלעד

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח.

והיידה מאמננו, לקרוע להם את הצורה!