התאפקתי עד עכשיו מלגעת בנושא שביתת שופטי הכדורסל, שאולי תתקיים ואולי תידחה שוב ואולי לעולם לא תצא אל הפועל. לא זה העניין. לא התעסקתי עם כל נושא השופטים, מאחר שלמרות שכבר כמה וכמה וכמה שנים אני מחוץ למערכת, עדיין ידעתי שם לא מעט שנים יפות (במהלכן למדתי לא מעט מיושבי היציעים על המקצועות בהן בחרו בנות משפחתי לעסוק, וגם על נטיותיי והעדפותיי המיניות...), וגם משום שבאופן כללי אני לא נוהג בדרך כלל לירוק לבארות מהן שתיתי, גם אם המים לא תמיד היו משהו.

אבל לא הפעם. לא אחרי מה ששמעתי בסוף השבוע. זה לא קשור לדרישותיהם של השופטים, עבור מי הם מבקשים (או לפחות טוענים כך) את מה שהם מבקשים, גם לא למה שמוכן איגוד הכדורסל לתת ואפילו לא למה שבסופו של דבר יקרה בפועל. כל אלה מאוד חשובים, אבל הם לא העניין המרכזי כאן. מה שכן הקפיץ אותי זו ההוכחה המי יודע כמה שלאנשים מסוימים אין בושה. אפילו לא קצת. אפילו לא טיפ-טיפה.

הנה הסיפור, אבל ראשית, למען הגילוי הנאות, אני מצהיר קבל עם וסייבר-ספייס שאני רחוק מאוד מלהיות אובייקטיבי לגביו, יען כי הוא עוסק באחד מהאנשים הקרובים והיקרים לי עלי אדמות. חבר שהוא ברמה של אח, ולא מהאחים שאתם רואים רק פעמיים-שלוש בשנה בחגים אצל ההורים, ומתלבטים אם להגיע לבר מצווה של בנו הבכור.

הוא ואני הכרנו דרך השיפוט, וכמעט מיד הפכנו לחברים בלב ובנפש. מאז ומעולם הוא נחשב לשופט שלא דופק חשבון לאף אחד, למי שמקפיד הרבה יותר מאחרים על נושא הסדר והמשמעת במגרשים (עיינו ערך: "עבירות טכניות והרחקות - מתי הן נפסקות ולמה"), אבל גם לשופט ישר והגון, שלא מעניין אותו את מי הוא שופט ובאיזו ליגה – הוא מתייחס לכך באותה רצינות ושורק רק מה שהוא רואה. וזו לא רק דעתי המשוחדת, כן? הרוב המוחלט של אנשי הכדורסל שמכירים אותו יהיו מוכנים, אם יתבקשו, להתייצב ולהעיד עליו אותם דברים ממש. הוא אף פעם לא ניסה להתחנף ולהתנחמד לבעלי התפקידים הבכירים באיגוד ומחוצה לו, גם לא התחבר ל"מחנה" כזה או אחר בתוך האיגוד. הוא היה הוא ודי, פלוס כמה חברים טובים בקרב השופטים, שלצערו איש מהם לא היה בעמדת השפעה של ממש.

לפני כמה שנים פרשנו מאיגוד השופטים. קודם אני, ושנתיים אחר כך הוא. אני פרשתי מסיבה אישית וספציפית, אבל גם כי נמאס לי והספיק לי. הוא פרש כי עשו לו עוול גדול, והורידו אותו מהסגל הבכיר אליו השתייך לסגל נמוך יותר. הנימוק הרשמי היה "סיבות מקצועיות" - הציונים שקיבל לאורך העונה מהמבקרים היו נמוכים. על כך יש לי שני דברים לומר: אם כל אלה שביקרו אותו לאורך השנה כתבו את הביקורות שלהם בידיים נקיות - יש לי השגות קשות ביותר על רמתם המקצועית. אם, חס וחלילה, עירב מי מהם שיקולים שאינם ממין העניין - זה הרבה מעבר לשערורייה. בשורה התחתונה, חד משמעית וקטגורית - עשו לו עוול. הוא ירד, ושופטים חלשים ממנו בהרבה נשארו. חלקם אפילו קודמו לסגל הבכיר ביותר. אל תאמינו לי, תשאלו את דעתם של אנשי המקצוע.

גם שנתיים קודם הורידו אותו סגל, אבל אז הוא החליט להילחם, ותוך עונה אחת עלה חזרה. הוא עשה זאת למרות שהזהרתי אותו שגורלו כשופט בכיר - אם להשתמש במלים דרמטיות - נחרץ. "חבל לך על הזמן", אמרתי לו, "הכביש הזה מוביל אותך רק לכיוון אחד". הוא הקשיב, אבל העדיף לנסות עוד פעם. אחרי שהתבשר שוב שהוא הורד ליגה, לא היו לו יותר רצון וכוח לנסות שוב. "צדקת. הפעם, הבנתי את הפרינציפ", אמר לי, ועזב את האיגוד בלי להביט לאחור.

למעט החברים הקרובים שלו - לאיש מבין השופטים, בכירים וזוטרים כאחד, לא הזיזה עזיבתו את הציפורן הקטנה ברגל. ואם כבר זה כן הזיז למישהו, אני מהמר שזה היה בגלל שהם שמחו שנפטרו ממנו. מי צריך אחד שלא דופק חשבון לאף אחד, ושמתי שנראה לו שצריך פותח את הפה ושופך הכל? שיילך. הרוב המוחלט אפילו לא הרים טלפון, לא הביע השתתפות - אפילו מזויפת - בצערו, לא ניסה לשכנע אותו לחזור בו, שלא לדבר על לנסות ולהשתדל אצל מי שצריך לשנות את ההחלטה. שום כלום ושום דבר. מבחינתם, כאילו הבן אדם נמחק לגמרי. לא שמענו, לא ראינו, שלום וקישטה.

מאז הוא מחוץ לאיגוד, אבל לשפוט הוא לא הפסיק. לא מעט אגודות באזור מגוריו מעדיפות עד היום להזמין למשחקי האימון שלהם ולכל מיני טורנירים אותו ואת כמה מחבריו, שגם הם עזבו בינתיים את האיגוד. אותם, ולא שופטים "רשמיים". הוא שופט קבוצות מליגת העל, מהליגה הלאומית, נוער, בתי ספר, מה שמבקשים ממנו. הקבוצות מרוצות, הוא מרוצה, האיגוד לא חסר לו והכל בסדר.

לפני כשבוע, באחת משיחותינו היומיות, סיפר לי שקיבל טלפון ממי שזה לא יהיה באיגוד הכדורסל. שאלו אותו אם במקרה ששביתת השופטים תצא אל הפועל יהיה מוכן לשפוט בליגות הבכירות (על גברים, על נשים ולאומית גברים). הוא לא היסס לשנייה והשיב בחיוב. בטח שיהיה מוכן, ואפילו ינסה לגייס שופטים נוספים שנמצאים זה זמן מחוץ למערכת.

פתאום, בימים האחרונים, מאז התשובה החיובית שנתן, הוא מוצף בטלפונים. כל מיני פונקציונרים באיגוד השופטים, וגם כמה מ"חבריו" לשעבר, מחפשים אותו ומנסים לשכנע אותו לא לשפוט במקומם. "אם תשפוט, תפגע בנו ובאיגוד", הם אומרים לו. אתם מבינים? נגמרה הבושה בעולם: כשהעיפו אותו קיבינימט מהמקום בו הגיע לו להיות, כשהוא היה צריך אותם וחיפש בנרות מישהו מביניהם שיילחם בשבילו - הם, איך לומר בעדינות, שמו עליו קצוץ ושלחו אותו לאלף עזאזל. עכשיו, אאוט אוף דה פאקינג בלו, הם מופיעים, ובלי לגמגם או למצמץ מבקשים שיעזור להם ולא יפגע באיגוד.

לא שהיה לי ספק בכך, אבל מאוד שמחתי לשמוע שהוא שלח אותם לחפש מי ינענע אותם. יש לי אי אלה חברים וידידים בין השופטים, אבל במקרה הזה אין להם שום קייס, וממש לא נורא לטעמי שהם ילמדו איך נראה הצד השני של המטבע. איך אומרים מורינו ורבותינו האמריקאים - What goes around comes around. אצלנו בקיבוץ סיפרו על זה סיפור אחר: ביום חורף אחד התעקש אחד הילדים להתרוצץ יחף בשלוליות. אמו ניסתה לשכנע אותו לחדול מכך, אולם הוא המשיך בשלו. "בסדר", אמרה האם, "אבל שיהיה לך ברור שתסבול מהתוצאות". מיותר לציין שהילד חלה מאוד, ובמשך ימים לא מעטים נעדר מבית הספר. כשסוף סוף החלים וחזר לכיתה, שאלה אותו המורה מה היה לו. "היו לי התוצאות", היתה התשובה.

shaharhermelin@gmail.com