מה יהיה עם החגים האלה, אה? לא, באמת - מה יהיה? כל סדרי החיים משתבשים, פקקים מטורפים בכבישים, הבנאדם כבר לא זוכר איזה יום בשבוע היום, איזו נסיכה צריך להביא לאיזו קייטנה או לאיזה בייביסיטר, ועוד לא דיברנו בכלל על האוכל, כן? מי שיוצא מהחגים עם אותו משקל איתו נכנס אליהם - הוא או פנומן או שקרן.

במצב עניינים שכזה, מי בכלל יכול לחשוב על כדורסל? גביע ווינר מה גביע ווינר, עוד הפסד של מכבי מה עוד הפסד של מכבי, סליחה על דברי הכפירה, אבל זה לא ממש מעניין, ואפילו ממש לא מעניין. לפחות לא אותי, לפחות לא כרגע. יורוליג? קודם שתתחיל. הליגות בספרד, ביוון וברוסיה? קודם שיתחילו. אה, הן התחילו? בחיי שלא שמתי לב. נדבר אחרי החגים.

מה כן? וואלה לא יודע. רגע, ההארלם גלובטרוטרס כאן, לא? פשששש, כמה זמן לא ראיתי אותם בפעולה. לפחות 15-10 שנה. בתור ילד הלכתי פעם עם אבא שלי, אחר כך איפה שהוא לקראת סוף התיכון הם עוד פעם היו כאן, ועוד כמה פעמים ראיתי חלקים קצרים ממשחקים שלהם בטלוויזיה. זהו, נדמה לי.

אפשר להגיד הכל על המשחקים המפוברקים שלהם, אבל כל מי שאי פעם לבש את הלבן-כחול-אדום יודע גם יודע כדורסל. ווילט צ'מברליין, למשל, הופיע איתם תקופה מסוימת, אבל היו שואו-מן גדולים ממנו בהרבה, כמו קרלי ניל, מדולארק למון, ריס טאטום ואחרים, שהיו שחקנים מדהימים בפני עצמם, שלכו תדעו מה היה קורה איתם לו בחרו בכדורסל מקצועני.

ביו-טיוב מצאתי כאן את ההיי-לייטס האלה. המשחקים של הגלובטרוטרס הם הצגה שמבוססת על שליטה בכדור והטבעות, אבל פה ושם מתייצבים כמה מהחבר'ה על מנת להדגים קליעות יוצאות דופן לכל דבר ועניין. חכו לקראת סוף הקטע. יש שם כמה ביצועים שממש שווה לראות.

וזה הוביל אותי לנסות ולהיזכר בסלים הכי גדולים / משוגעים / בלתי שגרתיים שיצא לי לראות. לא דרך הטלוויזיה, אלא ממש במגרש. מה שנקרא עד ראייה מטווח אפס. לא משימה קלה בגילי המופלג, אבל מה אכפת לי לנסות. מזמן לא עסקתי בדירוגים, וממילא חגים עכשיו אז מה אכפת לי? הרבה סלים מתחרים על מקום בעשירייה הפותחת, ובטוח שיש הרבה אחרים ששכחתי, אבל היידה, בואו נראה מה ייצא.

מקום 10: דריק שארפ מול ז'לגיריס, כי הרי אי אפשר שלא. הסיטואציה, רצף האירועים הבלתי הגיוני בעליל וכל השאר. סל שחייב להיכנס לרשימה, ויכול להיות שהיה מדורג גבוה יותר לולא דוסקס ושוחזר עד דק בכל מקום אפשרי.

מקום 9: רולנד יוסטון (הפועל חיפה), ברוממה מול הפועל תל אביב. משתלט על ריבאונד התקפה כאשר הוא עם הגב לסל, ופתאום עולה למין חצי וו כזה בלי להביט בכלל לכיוון הטבעת. בום. איך הוא ידע היכן הוא נמצא ואיך בדיוק לזרוק? לא בטוח שאפילו הוא יודע. בעצם הוא כן, אני עדיין לא.

מקום 8: שרונאס מרצ'ולוניס (ברית המועצות) במשחק מול נבחרת יוגוסלביה, במסגרת השלב המוקדם באליפות אירופה 1987 ביוון. מתפרצת של אחד על שניים (נדמה לי צוויטצ'יאנין ופספאלי, אבל לא ממש סגור על זה), צעד וחצי משמאל תוך כדי העברת הכדור מאחורי הגב כדי להשתחרר מהראשון, ורוורס ליי-אפ מימין מעל ידיו המושטות של השני. עם הקרש בפנים. איזה סל.

מקום 7: בוזי ינאי האחד והיחיד (הפועל גבת/יגור), במשחק מול מכבי רמת גן במגרש הפתוח בגבת, בימים בהם הליגה הבכירה שוחקה עדיין בשישי בערב. איתמר מרזל, כפי שהיה קורה לפחות עשר פעמים בכל משחק, מצא את בוזי מתחת לסל במסירת אמן. מישהו משחקני רמת גן, לא זוכר מי, החליט שבוזי לא יקלע ופשוט דחף אותו אל מעבר לקו הרוחב. ינאי, תוך כדי שהוא מצויד בכרטיס לכיוון אחד אל הגדרות, וכשהוא כבר כמעט לחלוטין מעבר ללוח, הצליח איכשהו לשלוח את היד אחורה ובקצות האצבעות לדחוף את הכדור לכיוון הטבעת. זה נכנס. נשבע לכם. הייתי שלושה מטר משם.

מקום 6: צ'ט נלסון (הפועל עפולה יזרעאל), בחימום לפני משחק, זורק בישיבה מהכסא הצמוד לשולחן המזכירות אל הסל הרחוק ממנו. קרש-סל. לא חושב שבאותם תנאים אני מסוגל בכלל להגיע לטבעת. מקסימום לצבע. מצד שני, אני לא צ'ט נלסון.

מקום 5: ד"ר ג'יי, במשחק הראווה עליו דובר כאן רק לאחרונה (ספטמבר 81', נבחרת כוכבי NBA מול קבוצה מעורבת של שחקני הפועל ת"א והפועל ר"ג), מקבל כדור בתוך הצבע מול פיני חוזז, נדמה לי, ופתאום, מהמקום, מתרומם ותוך כדי סיבוב מטביע. במציאות זה היה הרבה יותר מרשים, האמינו לי.

מקום 4: קרל נברסון, במדי הפועל עפולה/יזרעאל, במשחק הבלתי נשכח מול מכבי ת"א (120:121 אחרי שלוש הארכות). 46 נקודות היו לו במשחק, אבל שתיים מתוכן היו בלתי מוסברות בעליל. מין כניסה שראשיתה בפינה השמאלית, המשכה בתוך יער של ארבעה צהובים שקפצו על נברסון לכלותו, וסיומה בקליעה בלתי אפשרית עם היד ההפוכה. אין לתאר.

מקום 3: דראז'ן פטרוביץ', באותו משחק מדובר מהמקום השמיני. מתחיל מקו האמצע מול ואלדיס ואלטרס, שתי העברות כדור בין הרגליים בעמידה, ופתאום הצעד המהיר הזה שמשאיר את ואלטרס מאחור. עכשיו דראז'ן כבר סמוך לקשת השלוש. סרג'י יובאישה מגיע לעזור, אבל נכנע לעוד אחת מהטעיות הגוף המפורסמות ונשאר חסר אונים מאחור. וולקוב וטיכוננקו נקראים לדגל, אבל פטרוביץ' לא סופר אותם ממטר, מתחמק בין שניהם בצעדי הריקוד שלו ומניח את הכדור בטבעת מעל בלושטני שאפילו לא מנסה. שירה בתנועה היה האיש הזה. שירה בתנועה.

מקום 2: יעקב ג'ינו, אז רכז קבוצת הנוער של מכבי חיפה, במשחק הליגה העילית מול הפועל עמק יזרעאל. האיש קלט כדור חוזר בהגנה, ומאזור קו העונשין של קבוצתו ניסה לשלוח את ארי רוזנברג למתפרצת. אממה, המגרש היה קטן מדי, המסירה היתה חזקה מדי והתוצאה היתה סל בלתי אפשרי משלושת רבעי מגרש. הסיפור המלא נחשף בשעתו בלעדית ממש כאן.

ובמקום הראשון: לא זוכר איך קוראים לו, אבל בהחלט זוכר מה הוא עשה. קיץ 1988. עבדכם הנאמן משמש כמדריך כדורסל במחנה קיץ בארה"ב. כחלק מהאטרקציות לילדים, מגיעה באחד הערבים קבוצת כדורסל בסגנון הגלובטרוטרס, רק לא ממש באותה רמה, מטבע הדברים. למרות הכל, הם לא היו כל כך גרועים. הרבה הטבעות, הרבה מסירות בין הרגלים ומאחורי הגב וכאלה. פתאום, אאוט אוף דה בלו, לוקח הרכז של הקבוצה את הכדור, נעמד על קו האמצע על הברכיים, וזורק אחורה אל הסל המנוגד. רק רשת. פעמיים רצוף. מי שמגיע לכזו רמה של שלמות - לא מגיע לו פחות ממקום ראשון אצלי.

עכשיו תגידו אתם: איפה תמצאו ברשימה אחת, את ד"ר ג'יי, פטרוביץ', יוסטון, ינאי וג'ינו? רק כאן, רק בחגים. מועדים לשמחה.

shaharhermelin@gmail.com