טוב, אני מצטער, אבל יש גבול לכל דבר. סוף השבוע במדורי הכדורסל עמד כולו בסימן עשרות אלפי מלים על הניצחון של מכבי על אבלינו, עשרות טורי פרשנות על קרלוס ארויו שברור שזו הקבוצה שלו, או שלא, על מרכוס בראון שמתחבר או שהוא רק בדרך להתחבר, על טל בורשטיין שאולי סוף סוף חוזר לעצמו או שעוד לא, על זה שאין למכבי סנטר נורמלי או שבעצם דווקא יש לה, על מה יהיה עם גרין, שארפ וחג'ג' או שלא יהיה וכן הלאה וכן הלאה. בלי סוף בלי קץ ובלי גבול. כל זה, בלי כמעט לשים לב - או גרוע מכך: לשים לב ולא להתייחס - לתוצאה בה"א הידיעה של המחזור השני ביורוליג, ולעניות דעתי הלא קובעת אחת הבולטת בשנים האחרונות:
ברצלונה 90, פנתינאייקוס 66.
60-50 מלה, זה המקסימום שמצאתי בעיתונים ובאתרי האינטרנט השונים על המשחק הדי בלתי ייאמן הזה. 60-50 מלה. לפעמים גם זה לא, אלא רק את התוצאה, בלי זנב קלעי מוביל לרפואה (מי אמר העיתון שיש לו מדינה ולא קיבל?). כאילו חמש פעמים בשבוע מינימום חוטפת אחת הקבוצות החזקות והבכירות ביבשת 24 בראש. זה אפילו לא בחו"כ, זה בחכשבו"ן - בושה, חרפה, כלימה, שערורייה, ביזיון וגועל נפש!
הפסקה מתודית: בעוד אני מקליד את המלים הללו ממש, זיפזפתי שוב לכדורסלע, רק כדי לגלות שיו"ר הדירקטוריון קץ אף הוא בפסטיבל המגוחך הזה של מכבי ואבלינו-אבלינו ומכבי, ופנה למקומות אחרים. לא, לא תיאמנו בינינו כלום, ובניגוד למנהגי מימי בית הספר אף לא העתקתי ממנו. כנראה שלשנינו, ומן הסתם לא רק לנו, נשבר בו בעת ובו זמנית מהמתרחש כאן. ברם אולם, יודגש ויצוין כי את מפלטו מצא היו"ר בטניס שזה לא רע בכלל, אף לא נתאמץ להכחיש זאת, אבל בארסה-פאו? גם מבחינתו נאדא. לא נדאל, נאדא.
אז לא אצלנו, חברות וחברים, לא אצלנו. כשירות מיוחד ובלעדי לקוראי כדורסלע, הנה כל הדברים החשובים שקרו בחמישי בערב בפלאו בלאוגרנה אשר בברצלונה, לעיני 6,653 צופים נלהבים ובה בעת די לא מאמינים. נזכיר ונשוב ונזכיר: ברצלונה 90, פנתינאייקוס 66.
בארסה פתחה עם "לה בומבה" נבארו וויקטור סאדה מאחור, ועם לובוש בארטון, ארסן איליאסובה ודניאל סנטיאגו בקו הקדמי. אוברדוביץ' שלח למערכה את דיאמנטידיס ודרו ניקולאס בעמדות הגארד, ואיתם פוטסיס, פקוביץ' וגם סטרטוס פרפרוגלו.
המקומיים התחילו חזק עם 15:26 ברבע הראשון, המשיכו להחזיק ברסן ברבע השני (33:50 במחצית), וגמרו את העניין סופית עם נוק-אאוט ברבע השלישי, 45:72. הגארבג'-טיים ברבע האחרון (21:18 לפאו) לא הזיז ולא ניחם יותר מדי אף אחד מבין הנוגעים בדבר.
המלך חואן קרלוס היה מצוין בברצלונה עם 21 נקודות ב- 14-8 מהשדה (5-2 לשלוש), והוסיף ארבעה אסיסטים, ריבאונד וחסימה.
איליאסובה תרם 14 נקודות ושישה ריבאונדים בפחות מ-20 דקות.
פראן ואסקז סיים עם 12 ו-7.
דייויד אנדרסן ורוג'ר גרימאו קלעו 9 כל אחד.
סנטיאגו קיבל רק 11 דקות פרקט, אבל הצליח לקלוע 8.
יאקה לאקוביץ' זרק רק שלוש פעמים בכמעט שבע עשרה וחצי דקות, קלע 7, מסר שלושה אסיסטים ולמרבה ההלם והתדהמה (של מי שלא היה על כדור הארץ בשנים האחרונות) גם איבד ארבעה כדורים.
בארטון קלע 5, וגם מסר, קטף וחטף שני כדורים לקטגוריה. חוץ מזה, הוא הגביל את פרפרוגלו (15 נק' בממוצע) לכלום אחד גדול.
סאדה הסתפק בשלשה מוצלחת אחת (מתוך שלושה ניסיונות) בכמעט 24 דקות.
ג'אנלוקה באסילה: 19 דקות, אפס ניסיונות זריקה, 2-2 מהעונשין, חמישה ריבאונדים ושום אסיסט. הפנסיה חזק באופק.
סה"כ: 37-23 לשתים (62.1 אחוזים מרשימים), 17-8 לשלוש (47%) ו- 26-20 מהעונשין (76.9%).
פנתינאייקוס? גורנישט מיט גורנישט, אבל בכל זאת: פקוביץ' 15, מייק באטיסט 14, דיאמנטידיס 10 פלוס חמישה ריבאונדים וארבעה אסיסטים, פוטסיס 9, שאראס 6 עם 14 דקות בקושי, ניקולאס, קשמן וצרצריס 4. פרפרוגלו וחציברטאס חלקו ביניהם כמעט 28 דקות וגם אפס נקודות.
סה"כ: 39-14 לשתים (35.8%), 12-5 לשלוש (41.6%) ו- 28-23 מהעונשין (82.1%).
ריבאונדים: 23-36 ברצלונה (7-9 בהתקפה).
אסיסטים: 9-13, גם ברצלונה.
חטיפות: 4-7 ל - נכון - ברצלונה.
עבירות: 25-26, אפילו כאן ברצלונה.
איבודים: שוויון 12.
חסימות: תיקו 2.
מדד כולל: 53-104. נחשו למי.
ציטוטים נבחרים: "שיחקנו מושלם בהגנה ומאוד חכם בהתקפה" (צ'אבי פסקוואל, מאמן ברצלונה, עם כל התורה כולה על רגל אחת). "ההפרש על לוח התוצאות לא משקף את הפער האמיתי בין הקבוצות" (נבארו, ידית וג'נטלמן). "אני חושב שהגיע לברצלונה לנצח" (אוברדוביץ' באנדרסטייטמנט של העשור). "היתה כאן קבוצה אחת ששיחקה כדורסל, וקבוצה אחת שסתם שוטטה במגרש" (שאראס סוף סוף פוגע במשהו).
שפטו: פקיני (איטליה), יובצ'יץ' (סרביה) ושאמבון (צרפת).
זהו, עכשיו גם אתם יודעים. נמשיך לעקוב ולדווח.
shaharhermelin@gmail.com
(עדכון מיו"ר הדירקטוריון: שומו שמיים, נמחק בשגגה האייטמון האחרון מטניסלע ואינו ניתן לשחזור. אפילו נדאל ופדרר פרשו ממשחקי רבע גמר טורניר המאסטרס בפאריס. אי-אפשר ליהנות פה, בחיי).