סליחה מראש על חילול הקודש, אבל נקודת המוצא לאייטמון הזה מגיעה דווקא מהענף-שחס-וחלילה-וחס-מלנקוב-בשמו-או-בכל-מי-שקשור-בו. אל חשש, לא נעסוק בהם ישירות בשום פנים, אופן וצורה, רק נשתמש בסיטואציה שהתפתחה שם בראשית השבוע כדי להקרין על הכדורסל ולהעלות תהייה בסיסית.

כל מי שהיה בארץ בימים האחרונים, ולמען האמת סביר להניח שגם מי שלא, נחשף להתפתחויות שחלו במכבי תל אביב ההיא. המאמן הראשי נזרק הביתה בחינניות, ובמקומו מונה מי שלפחות בעשור וחצי האחרונים נחשב לסמל בה"א הידיעה של המועדון. זה שרוב אוהדי הקבוצה סוגדים לו ברמות מטורפות, וחוץ מלבנות מקדשים לכבודו כבר עשו כמעט הכל. כעת, לאחר המינוי ה"דרמטי" וה"מרעיש", עוסקת התקשורת בין השאר בשאלה מה יקרה אם גם האליל בכבודו ובעצמו לא יצליח להרים את המועדון מהתהומות אליו צלל? האם יעזו האוהדים לבוז לו ולקללו כאשר עשו לקודמיו? האם תגן עליו הילת הקדושה מפני זעמם ותסכולם?

אכן שאלה טובה, שמן הראוי להעבירה מיד לענף אהוב ונורמלי כזה שלנו. מה היה קורה לו התפתח מצב דומה בכדורסל? לו סמל טהור ואמיתי של אחת הקבוצות היה מתמנה לסמכות המקצועית העליונה של אותה קבוצה ממש? אל תקפצו לי עם עודד קטש ומכבי בעונה שעברה. עם כל הכבוד לקטש, לעניות דעתי הלא קובעת אצל רוב אוהדי מכבי הוא עדיין מדורג הרבה מתחת כמה וכמה צהובים לשעבר. מישהו כמו מיקי ברקוביץ', למשל.

בואו ניקח באמת את ברקוביץ' כמשל. נניח שכתוצאה מהצטרפות מקרים בלתי הגיונית ובלתי מוסברת כרגע, היה מיקי מתמנה למאמן מכבי (יש לו בכלל תעודה? אניוואן? חנן קרן?), ונניח שלאורך זמן משמעותי היתה הקבוצה נראית כמו שהיא נראתה לאורך רוב שלבי העונה שעברה, האם היו מתחילים שוכני נוקיה למלא את האוויר בשריקות בוז, בשאגות "תתפטר! תתפטר!" או בקללות - שכולן מכוונות אישית נגד נאמבר ניין האגדי?

או נגיד שכתוצאה מאני לא יודע מה היה מתייצב ונעמד פתאום על קווי מלחה לא אחר מאשר עדי גורדון, האיש והאהבה שיש בו ושתנצח. אני יודע שזה הגיוני כמו שראדיסב צ'ורצ'יץ' יפתח פיצרייה באמצע מדרחוב בן יהודה בבירה, אבל מה אכפת לכם - נניח. האם יימצא באולם מי מבין האדומים השרופים שבעתות מצוקה של המועדון ישתלח בגורדון פומבית ואישית? אולי אף ירהיב עוז וכמו במקרים של מאמנים אחרים - יספר לו ממה מתפרנסות אמו, אחותו ושאר בנות משפחתו ו/או יתעניין בהעדפותיו המיניות?

ואם מסיבות נשגבות כלשהן היה ישראל אלימלך האחד והיחיד נוטש את עסקיו בלאס וגאס, וחוזר לאולם הפחים כדי להדריך את הפועל חולון. איך היה מתייחס אליו הצבא הסגול-צהוב בשעות השפל של הקבוצה? בכל זאת, המלך, יו נואו. האיש שנתן 472 אחוז מעצמו עבור הקבוצה בכל משחק ומשחק, מי שחולונייה זה הוא והוא זה חולונייה. האם היה נמצא מי שישתלח באתרוג?

ומה אם הגליל היתה מוצאת את הדרך לחזור ולהיות גליל, כלומר עליון, שבה לכור מחצבתה בכפר בלום ומפקידה את מושכותיה בידיו של ברד ליף, האל מבית הלל? ואם הפועל תל אביב, אפילו עוד בטרם הצליחה לחזור ולהעפיל לליגה הבכירה, היתה מהמרת על שמעון אמסלם כהד קואוץ'? ואם מאיר טפירו יודיע בשלב מסוים על פרישה ויתמנה מיד למאמן בני השרון? מה היה גורלם כשהעסק היה נתקע, מקרטע ושוקע?

האמת היא, שלמרות שדנתי עם עצמי בסוגיה יותר מדקה או שתיים - אין לי תשובה חד משמעית בנושא. מצד אחד, אני משוכנע שאיש מבין אלה שהוזכרו כאן, כמו גם אחרים שלא הוזכרו, לא יזכה מאוהדיו לאותם קיתונות של גועל נפש כמו "סתם" מאמנים אחרים. מצד שני, אליל מה אליל, מגה סטאר מה מגה סטאר, הקבוצה תהיה תמיד מעל לכל, כמו שצריך להיות, ולכן סביר להניח שנקי לגמרי איש מהם לא ייצא.

מה כן? שריקות בוז בשלב כלשהו - בוודאי. "תתפטר! תתפטר!" וכיוצא בהללו - כשהמצב יחמיר אף יותר, אבל גם זה יגיע. "אין לך מושג!", ואולי גם משהו בסגנון "היית עשר כשחקן אבל אתה אפס כמאמן" - כנראה שרק ברגעי משבר אמיתיים. אבל קללות טהורות ומזוקקות - כאלו שגורמות לאדם הנורמלי לחפש את הסדק הקרוב בפרקט ולהיעלם חזרה אל תהומות ההיסטוריה - לא נראה לי. לא אצלנו, אבל נחכה ונראה. מה באמת עושה ברד ליף בימים אלה?

shaharhermelin@gmail.com