לא אגלה לאף אחד את אמריקה, תרתי משמע, אם אומר שבכל הקשור לספורט - החבר'ה החדשים של ברק אובאמה הם, לפני הכל ויותר מהכל, משוגעים לסטטיסטיקה. כדורסל, פוטבול, בייסבול, הוקי, שחייה, אתלטיקה ומירוצי מזחלות ליחמורי ביצות הולנדיים - הכל בכל מכל כל זה קודם כל מספרים. מי, מה, כמה, מתי, איך ובעיקר באיזה אחוזים.

לכאורה, אין תחום, סעיף, שורה ופסיק שהאמריקאים לא מכסים, אבל הנה נתון סטטיסטי שלמרות שחיפשתי ושבתי וחיפשתי, ואף גיגלתי לשווא - לא הצלחתי למצוא בשום מקום: כמה מתוך 38,387 הנקודות שצבר לאורך קריירת ה-NBA המפוארת שלו השיג קארים עבדול ג'באר בזכות הסקיי-הוק הבלתי ניתן לעצירה?

רוב הנתונים קיימים, כמובן. אתר ה-NBA שמח לדווח, כי במהלך שהותו הבלתי נגמרת בליגה צבר קארים 15,837 סלי שדה (מתוך 28,307 ניסיונות. 56 אחוזים מכובדים ביותר). אם נוריד את השלשה האחת והיחידה שהצליח לקלוע בימי חייו - מתוך 18 ניסיונות, אגב, שזה איפה שהוא בין התצוגות האחרונות של מכבי ראשל"צ והפועל ירושלים - נשארנו עם 15,836. אישית, אני מהמר על כך שלפחות 13,000 מתוך המספר הזה היו סקיי-הוק'ס, אבל איפה לעזאזל מוצאים מספר רשמי ומדויק? כל היודע דבר מוסמך בנושא מתבקש לפנות לאלתר למדור.

למה בכלל הגעתי לזה? או, יפה ששאלתם. טוני פארקר, למי שבמקרה לא שמע, קלע אור ליום חמישי לא פחות מ-55 נקודות לזכותה של סן אנטוניו מול מינסוטה. הנה זה שוב, במלים, ח-מ-י-ש-י-ם ו-ח-מ-ש! בארבעת המשחקים מאז פתיחת העונה הוא יושב על ממוצע של 32. אלה כמובן מספרים אדירים, מפוארים וראויים בכל קנה מידה, ברם אולם: לעניות דעתי הלא קובעת, מאז ימי הזוהר של קארים בכבודו ובעצמו לא נרשמו מספרים כאלה על ידי שחקן עם מספר כל כך קטן של מוּבים בהתקפה.

כמו רובכם, גם אני צופה בפארקר כבר אי אלו שנים, לפחות בימים בהם אני מצליח להתגבר על הבחילה העזה, שגורם לי בכל פעם מחדש סגנון המשחק של הספרס. ביותר מ-90 אחוז מהפעמים בהן הוא מעיף משהו לכיוון לסל - לא כולל הסט-שוט'ס החופשיות שהוא מקבל במתנה כתוצאה מדאבל-טים על דאנקן או סתם טעות של המגינים, וכמובן גם לא כולל זריקות עונשין - אני רואה אצלו את אותן שתי תנועות: או כאילו תחילת חדירה לסל ועצירה פתאומית לג'אמפ תוך בריחה קטנה אחורה או הצידה, או חדירה הכי סטנדרטית שבעולם לכיוון קרש-סל. נכון, מדי פעם מתפלק לו משהו קצת יותר וירטואוזי, ואין להכחיש שהאיש שחקן טוב מאוד ולפעמים אף קצת למעלה מזה, אבל בגדול זה כל מה שיש לו להציע בתחום הקליעה, וזה די מדהים שהוא מצליח להגיע למספרים שכאלה.

רשימת שחקני ה-NBA שקלעו 50 נקודות ומעלה במשחק אחד, מורכבת ברובה המוחלט משמות, שידעו להרוג את היריב בשיטות שונות ומשונות. בשלושים וחמש השנים האחרונות הצטרפו אליה גארדים ופורוורדים כמו מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, לברון ג'יימס, לארי בירד, ג'ורג' "אייסמן" גרווין, דומיניק ווילקינס, אלכס אינגליש, אלן אייברסון, טייני ארצ'יבלד, וינס קארטר, קארל מאלון, טרייסי מגריידי, קלייד דרקסלר, דירק נוביצקי, אדריאן דנטלי, ברנרד קינג, ריק בארי, אלג'ין ביילור, בוב מקאדו, גייל גודריץ' ועוד ועוד. אפילו לסנטרים כמו ווילט צ'מברליין, חאכים אולג'וואן, פטריק יואינג, מוזס מאלון ושאקיל א'וניל היו יותר מוּבים מלפארקר.

אז איך לכל הרוחות הוא עשה את זה? האם אין בכל מינסוטה כולה, וגם בשאר הקבוצות, מישהו מספיק אינטליגנטי ובעל רגליים מספיק זריזות כדי לנטרל את פארקר? האם כבר הצליח האיש לשכלל את שתי תנועותיו הבודדות לכלל שלמות כזו, שממש כמו במקרה הסקיי-הוק לא נותר ליריב אלא לצפות בחוסר אונים לבלתי נמנע ולהתפלל שהוא יחטיא? קשה לי להאמין, אבל העובדות, לפחות עד עכשיו, מדברות בקול רם וצלול.

ביני לביני, אני מקווה שממש לא זה המקרה. לא בגלל שמדובר בשחקן לא ראוי, או באדם מאוס מיסודו. חלילה וחס, בשני המקרים התשובה שלילית. לא באה לי טוב היכולת הזו של פארקר, פשוט משום שהיא מקטינה את הסיכויים להעפתם החיננית של הספרס מהמירוץ בשלב מוקדם ככל האפשר, ולפינוי הדרך לטובת קבוצות שמשחקות משהו אחר - אנא עארף? נגיד כדורסל.

אי לכך ובהתאם לזאת, יתעשתו נא גארדי הליגה, ישימו קץ למטרד מיד ולאלתר, ותבוא הברכה על ראשם, או לכל הפחות איזה דאנק מפלצתי של אמרה סטודמאייר.

shaharhermelin@gmail.com