שלום ערן,

מזה זמן רב טורדת את מנוחתי סוגיית "השינויים הפרסונליים" בעולם הספורט. כוונתי בעיקר לספורט קבוצתי, כלומר
לשחקני הקבוצות ומאמניהן.

לא נהיר לי, אולי כי אינני תושב נהריה, מדוע מתבצעים כל-כך הרבה החלפות מאמנים ושחקנים בקבוצות הספורט השונות. באמת, נשגב מבינתי. אני חש, שבסופו של דבר, למרבית השינויים הללו אין שום בסיס, ובדרך-כלל גם אין תועלת (ואולי אף להיפך).

חלק מהבעיה היא גם נושא הזהות. בספורט קבוצתי, שמושתת על אהדת אוהדי הקבוצה, חשובה מאוד הזהות, ואין ספק שחילופי אישים בתוך הקבוצה פוגעים בזהות הכה חשובה הזו. הזיקה של האוהד הפשוט לקבוצתו נפגעת בראותו את הסבב המטורף של השחקנים והמאמנים שזזים אנה ואנה כמו חיידקים בעוף מקולקל.

ניתן לראות אינספור דוגמאות בספורט הקבוצתי, של מאמן שמתחיל עונה בקבוצה X, ואז מתפטר/מפוטר ועובר לקבוצה Y, מסיים שם את העונה, אח"כ שוב חוזר ל-X, ואז מפוטר ושוב מגיע ל-Y, ואין לשטות הזו סוף.

לא היה יותר פשוט להשאיר אותו מלכתחילה? ואם הוחלט (מצד ההנהלה או מצד המאמן עצמו) על פרידה (וזה לגיטימי להיפרד בחיים. לא תמיד שני צדדים מסתדרים לאורך זמן) - אז למה לחזור, ואז שוב להיפרד?

למה רק בספורט זה קורה?

בשום תחום בעולם זה לא קורה. כשאדם מחליט לסיים דרכו בחברה מסוימת במשק בה הוא עבד, הוא לא ישוב אליה כנראה ויפנה הלאה - למקום אחר. מה גם שמספר השנים שאדם ממוצע במשק עובד באותו מקום הוא גדול פי כמה מאשר מאמן קבוצה, אז אל תתנו לי את התירוץ של "הוא מיצה אתה עצמו בקבוצה".

התירוץ הזה נכון לעתים רחוקות, ואם אדם ממצה עצמו - אז שיחליף מקצוע. ואני לא מדבר על מאמן שקבוצתו קטנה עליו, והוא רוצה להתקדם לקבוצה גדולה עם שכר גבוה. זה מובן, ולא בזה עסקינן.

למה כל-כך הרבה פעמים נתקלים במאמנים מצליחים שאחרי מספר משחקים חלשים עולה אפשרות החלפתם (אפילו לאוברדוביץ', מאמן פנאתינאייקוס, זה כבר קרה יותר מפעם אחת). למה? הבן אדם שכח כדורסל? ואגב, אם כבר להחליף, אז שתהיה אלטרנטיבה טובה יותר. ולאוברדוביץ' כנראה אין אלטרנטיבה טובה יותר, אז תשאירו אותו. אגב, בדרך-כלל סתם מחליפים שני מאמנים מאותה רמה זה בזה, ולא מביאים מישהו ברמה אחרת.

אקח ברשותך דוגמה מענף הביפ: תומאס שאף מאמן ורדר ברמן שנים ברציפות. היו לו עונות טובות יותר, טובות פחות (בסך הכל מאמן מצוין וקבוצה נהדרת) - אבל הוא שם. ממשיך. ברמן חטפה 3-0 בבית מפנאתינאייקוס במשחקה האחרון בליגת האלופות, ואף אחד מן הצדדים לא חשב על אפשרות הפיטורין.

להיפך, כולם יודעים שברמן עוד תחזור לעצמה. הרי זה חלק מהעניין. כמו בכל תחום בחיים, במיוחד בתחום הספורט הקבוצתי, לא תמיד ההצלחה היא מנת חלקנו. זו חכמה קטנה מאוד לפטר או להתפטר בכל פעם שיש משבר. מנהיגות נמדדת גם (ואולי בעיקר) ברגעים כאלה.

אני מבקש להעלות סוגייה הריונית-גורל זו לתגובתך, לתגובת כותביך המסורים ולתגובת כל הנתינים באשר הם.

תודה,

רביב בר סלע

שלומות ונצורות לך,

אתן לך תשובה קצת מבולבלת ולא אחידה, יען כי אני לא במיטבי וחומי עולה בשעות אלה ממש.

קודם כל, קשה לי עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ עם הדוגמאות שלך מענף הביפ. זה פשוט דוקר בנשמה. למה, למה היית חייב? באת, הרבצת תזה כלשהי, נכונה או לא זה כבר סיפור אחר. למה ביפ, למה, בכדורסלע-האתר?

הסכת נא, בחור נמרץ.

יש מעט קבוצות, כלומר מעט מקומות עבודה.
זו הסיבה שבסופו של דבר אתה מוצא את מאמננו הלאומי עושה מספר קדנציות במכבי ת"א, או את קטש בגליל עליון שוב ושוב או את עדי אזולאי באשקלון. מעבר לזה, יש לפעמים קבוצות שמאמינות מאוד במאמן מסוים, כמו המקרה של קטש בגליל, שם חיים אוחיון מוכן לתת לו חצי מלכות.

מפטרים כשלא הולך. קח את בני השרון, למשל, ראית איך הם נראו? הם היו קטסטרופל'ה, מה קרה לך. התבקש שם שינוי דחוף. ויינקרנץ לקח את זה על עצמו. באותה מידה, יכול להיות שבעוד שבועיים-שלושה היו מפטרים אותו אם לא היה מגיע שינוי.

מפטרים כשצריך שינוי. יש הרבה שחקנים, אבל רק מאמן אחד. אם ההשפעה שלו על הקבוצה לא מורגשת, עדיף להביא מישהו אחר. חיי הקבוצה קצרים. מדובר בסגל שחקנים שמדי עונה משתנה בחלקו הגדול או לפחות במחציתו. לפעמים קורה שהמאמן בעצמו מרכיב קבוצה שלא מתחברת, ולא מסתדרת ולא מתפקדת טוב יחד, ואז הוא, כמי שנושא באחריות התפעולית של הסגל הזה וכמי שהרכיב אותו יחד, הולך הביתה. עדיף ככה. אריאל בית הלחמי ניסה בעונה שעברה בנהריה עוד ועוד ועוד, עד שגם הוא הבין שאין טעם, כנראה. ותחשוב שבכדורסל, להבדיל מהביפ, אם כבר מקללים מאמן אז מדובר ב-50 איש ולא ב-5000. שאחרת, חיי מאמן הכדורסל היו קשים בהרבה.

ישנו משפט שגם אתה השתמשת בו: "מה, הבן אדם שכח לאמן כדורסל?".

לא, הוא לא שכח, אבל אם הוא לא מצליח לתרגם את הידע שלו לניצחונות ומפסיד ברוב המשחקים, אז הוא מאבד ביטחון, השחקנים מאבדים אמון בו, הוא נכנס לסחרור עם הקבוצה כולה, אווירה דיכאונית מכסה את כולם ואז כבר פחות משנה מה הוא יודע, מה הוא זוכר ומה הוא שכח. קח את מקרה קטש במכבי ת"א כדוגמה.

אגב, גם הדברים הבאים שלך לא מדוייקים. כתבת ש"בשום תחום בעולם זה לא קורה. כשאדם מחליט לסיים דרכו בחברה מסוימת במשק בה הוא עבד, הוא לא ישוב אליה כנראה ויפנה הלאה - למקום אחר".

אני אתן לך דוגמה שקרובה אלינו. את עפר שלח אתה מכיר? יפה, נאה. להערכתי, הוא היה במעריב, עזב לידיעות, חזר למעריב, עזב לידיעות וחזר למעריב - לא סופי. מה דעתך על זה? ישנם תמיד מקרים כאלה. גם עיתונים, כמו קבוצות ליגה, יש מעט וכל עוד יש ביקוש לאדם גם מקום העבודה הקודם שלו ישמח לקלוט אותו.

בהנחה ששלח לא יכתוב עבור "זמן אשקלון" אם יש דבר כזה, הוא קצת כמו מאמני צמרת שאין להם הרבה איפה לאמן. להבדיל מדייויד בלאט שיוצא לאמן בחו"ל ומרחיב את מעגל האופציות שלו, שלח לא ייצא כנראה לכתוב בשיקאגו טריביון. החיים שלו ושל משפחתו כאן והקריירה והתגמול הנוכחיים מספיקים לו, כנראה. לכן יש לו ידיעות, מעריב, ידיעות, מעריב. אולי בגיל 60 הוא ינסה גם את הארץ, מי יודע. וחוץ מזה, יו נואו, לא מפטרים פרשנים אם הם טעו, ככה שאין לו מהר למהר אל הבנטון טרוויזו או הדינמו מוסקבה הבאה - בעיקר כי אין כזו כאן.

אתה כותב: "למרבית השינויים הללו אין שום בסיס, ובדרך-כלל גם אין תועלת (ואולי אף להיפך)". גם עם זה אני לא ממש מסכים, ולא צריך לחפש בפינצטה, פשוט ניקח את העונה הקודמת כדוגמה: מכבי ראשל"צ ועירוני אשקלון החליפו זו עם זו את עופר ברקוביץ' ועדי אזולאי כששתיהן נראו רע, ושתיהן נשארו בליגה. עפולה/גלבוע נשארה לאורך כל העונה עם אבנר יאור וירדה ליגה.
כן היה בסיס לשינוי, וכן היתה תועלת. אז על סמך מה אתה אומר "מרבית"? יש לך נתונים סטטיסטיים בעניין הזה?

אפילו בעניין הזהות אני לא לגמרי מסכים איתך, לפחות לא בכל הנוגע למאמנים. לקהל אכפת מיהו המאמן? לא נראה לי. כל עוד הוא מנצח הוא אליל, כל עוד הוא מפסיד הוא חנטריש. כמה אוהדי מכבי ת"א באמת רוצים עכשיו שהגיבור שלהם עד לפני עשור, עודד קטש, יאמן אותם? ולעומת זאת, כמה אוהדי מכבי ת"א היו מקבלים ברגע זה בזרועות פתוחות את רבי פנחס הגרשוני?

אם יש מישהו שנושא הזהות לגביו פחות חשוב, זה המאמן. מילא שחקני בית, מילא שחקנים ישראלים, על זה עוד אפשר לדבר ולדון. לאוהדים של בני השרון לא ממש משנה אם בירנבוים הוא המאמן, או שיבק, או דרוקר או רו"ח דן שמיר. העיקר שיהיה טוב ושיצליח. כולם יודעים שמאמן, בעיקר מאמן ואפילו יותר משחקנים, הוא אחד שנע ונד. היום הוא בטאו, מחר בוולנסיה, מחרתיים בציבונה זאגרב, בעוד שבוע יתכן מצב בו איש לא ירצה בו.

לגבי החלפת מקצוע שאתה מציע – יש כאלה שעשו את זה עם השנים. אנשים כמו יריב ורשיצקי, אילן קובלסקי, אלי קנטי, יעקב אדלר, אמנון ישכיל, רוני ברשץ, ישראל לב, אפילו משה ויינקרנץ שחזר לרגע – אתה כבר לא רואה אותם מאמנים כדורסל. חלקם נשארו בסביבה, חלקם עשו הסבה מלאה. הם מיצו את מקצוע האימון והקבוצות מיצו אותם.

אוברדוביצ'ים שנשארים עשר שנים בקבוצת צמרת אירופית יש והיו מעט מאוד.

ובלי תומאס שאף בפעם הבאה, אוקיי?