המקום: סמוך מאוד לשער 11. היכל נוקיה, תל אביב.

הזמן: שעת צהרים, למחרת המשחק מכבי-נהריה השבוע.

הנוכחים: שלושה אוהדים צהובים בנשמה מזה 35 שנה לפחות, שלצורך העניין, ולבקשתם המפורשת, יכונו כאן ג'ק (אולי על שם צימרמן?), ג'ים (יש להניח שלכבודו של בוטרייט) ובוב (כנראה שגריפין, אלא מי - מקאדו?).

העילה לפגישה: הם לא צריכים כזו. ממילא הם נפגשים כל יום.

מצב הרוח: אופטימי (בוב וג'ק), פסימי מאוד(ג'ים).

הערה: לא התערבנו בתלת-שיח וגם לא נגענו, אבל ממש לא.

למקומות, היכון, שוּט.

ג'ים: לא ישנתי כל הלילה. מה הלילה? לא ישנתי מאז לה מאן. בעצם, אני לא ישן מאז תחילת משחקי ההכנה. אנחנו לא דומים לכלום. פשוט לא דומים לכלום.

בוב: אחותך לא דומה לכלום.

ג'ים: יש מצב, אני רק מזכיר לך שיצאת איתה שלושה חודשים בגיל 17. בשבילך, גם אחותי וגם מכבי לא דומות לכלום. איך זה?

בוב: מספיק עם ההתבכיינות הזו כבר! לא יכול לסבול אתכם. "לא דומים לכלום, לא דומים לכלום, זה זבל, ההוא אפס, המאמן לא פוגע, ההנהלה אין לה מושג". חלאס! קבוצה חדשה לגמרי, עוד לא התחברה. חכו עוד חודש ונראה.

ג'ים: וואלה יופי, אולי נחכה לחודש יוני שתתחבר? עוד חודש זה מאוחר מדי.

ג'ק: שום דבר לא מאוחר. אפשר לחשוב - למה מה יקרה? לא תעלה שלב באירופה? תעלה גם אם לא תופיע לאף משחק. מכבי חיפה או ירושלים יפתחו עליך פער שלא תוכל לסגור? וואו, עכשיו ממש הפחדת אותי. בוב צודק - תרגיעו קצת.

ג'ים: שאני אזכיר לך מה היה בעונה שעברה? איך אמרתם לי להירגע גם כשלכולם היה ברור שהבית בוער? אז נרגעתי. ממש עזר לנו, הא?

בוב: שנה שעברה היתה שנה שעברה. התחלפו מאמנים, התחלפו שחקנים, התחלף מנהל. חכה קצת. עוד משחק-שניים אני מאמין שהרוטציה תסתדר, כל אחד יבין את מקומו, ארויו יפסיק לנסות כל הזמן להציל לבדו את המולדת, מרכוס בראון ייכנס לעניינים, גרין יקבל יותר דקות על חשבון באטיסטה, פייזר יחזור...

ג'ים: בטח! גם אנתוני פארקר יחזור, וגם שאראס ונייט האפמן, לא? תיכף נבקש ממיקי ומוטי להתלבש. חבל שרלף הלך, אחרת גם אותו היית מגייס. אני יותר מ-30 שנה בהיכל, ונשבע לך שאפילו בעונת 92-3 לא הייתי מבואס ככה. מה זה העניין הזה? מי משחק מתי? למה אליהו וכספי לא מקבלים 30-25 דקות לערב? מה הביאו לי את הסימונס והוויליאמס האלה? כל אחד שיקלע 25 נגדנו יוחתם? די כבר עם הבלאגן הזה!

ג'ק: תגיד לי, מה עקץ אותך, הא? מה ההיסטריה הזאת? מה הדיכאון הזה? אנחנו אמנם עדיין לא טובים, אבל מי כן טוב בשלב הזה של העונה, ואל תגיד לי מכבי חיפה כי תקבל סטירה עם הרגל? תוך שבוע-שבועיים הכל ייראה אחרת.

ג'ים: תוך שבוע-שבועיים אתה תבוא אליי ותגיד 'חבל שלא הקשבנו לך לפני שבוע-שבועיים'. הרי ברור לכם שנגמרו הימים שהיינו לוקחים משחקים ואליפויות בלי לצאת מחדר ההלבשה. אם הקבוצה לא מתאפסת על עצמה עכשיו ומיד, כבר יהיה קשה מאוד לעצור את כדור השלג.

בוב: ואני אומר לך שאנחנו בדרך הנכונה. בראון משתפר, ארויו נרגע קצת, בורשטיין בתהליך של חזרה לעצמו, אפי קצת התעורר מהלם הפתיחה. חכה ותראה מה יהיה בפיראוס.

ג'ק: בדיוק, חכה ותראה מה יהיה בפיראוס.

ג'ים: מה יהיה בפיראוס? בחיים לא הייתי לוזר בגישה שלי לחיים, ובטח לא למכבי, אבל קחו שמונה פור. איך אני בשבילכם?

ג'ק: לוזר.

בוב: אבא של הלוזרים. מנצחים עשר עם הצגה של בראון. וויצ'יץ' לא יותר משש נקודות, הלפרין אולי שמונה וארבעה איבודים.

ג'ק: לא עשר ולא יודע מי קולע כמה, אבל מנצחים.

ג'ים: אין סיכוי, אבל זה בסדר - תמשיכו לחיות לכם באשליות. רגע, תזכירו לי: זה לא אתם שאמרתם שמנצחים את חולון 15 מינימום?

בוב: מה אתה מיילל? למה מי זה אולימפיאקוס בכלל? הכדורסל הכי מכוער בכל הזמנים, מאמן קטן שפעם היה שחקן גדול, אוסף של אינדבידואלים שביחד לא נראים כמו שום דבר. זהו, מה הפחד הזה? אתה מגעיל אותי.

ג'ים: נו, ואנחנו שילוב של הסלטיקס, הלייקרס והפיסטונס, לא? עזוב, חבל על הוויכוח. תן לי לא להתפרק מול אולימפיאקוס ואפשר לדבר על תהליך חיובי.

ג'ק: יאללה בוב, עזוב אותך ממנו. גם לוזר, גם קשקשן וגם בכיין. אין לי סבלנות לחרטבונות שלו. הלכנו?

בוב: הלכנו.

ג'ים: הערב אצלי?

בוב וג'ק: ברור.

shaharhermelin@gmail.com