נכון שהעונה הרגילה של ה-NBA בקושי הגיעה לשמינית הדרך, אולם לפי מה שראיתי עד עכשיו, ובמיוחד לאור ההתפתחויות האחרונות בשוק הטריידים - אין ברירה וצריך לנקוט בפעולות מהירות ומיידיות. אם לא נעשה כן ממש עכשיו, אם נחכה שהעסק יסתדר מעצמו, יש חשש רציני ואף כבד כי כשכבר נחליט לעשות משהו זה יהיה טוּ ליטל טוּ לייט.

אור לשבת ראיתי את רובו המוחלט של משחק הניצחון של דטרויט על הלייקרס בסטייפלס סנטר. הם נראו טוב. מה טוב? נהדר ואף מעולה. זו קודם כל החמישייה שלהם, שנושאת ברוב הנטל (חוץ מקוואמי בראון עם 28, כל השאר בילו על הפרקט בין 35 ל-41 דקות): אלן אייברסון משחק כאילו נולד במוטאון, ראשיד וואלאס פנטסטי (25 ו-13), טיישון פרינס לא טומן נקודותיו, ריבאונדיו ואסיסטיו בצלחת, המילטון תורם גם הוא ואפילו בראון, אחת הבדיחות הלא מצחיקות של הליגה בשנים האחרונות, מתחיל להראות (10 ו-10) משהו שדומה למה שמצפים ממנו.

מהספסל עלו אחינו אהרון אפללו, שהיה יותר מבסדר, הפוינט-גארד רודני סטאקי שגם הוא לא דופק חשבון לאף אחד, הפאוור-פורוורד - שבמקרה שלו זו הגדרה יפה ל"סתם שמן" - ג'ייסון מקסיל, שדפק דאנק אחד מפלצתי למדי, ואפילו וולטר הרמן שהצליח לא להפריע. אה כן, מפתח נוסף לניצחון - וויל ביינום לא שותף, מה שאומר שגם המאמן מייקל קארי מתחיל לקבל שכל.

לא באה לי טוב היכולת הזו של דטרויט, ממש לא. למעט חריגה אחת, מוצדקת לכל הדעות - פילדלפיה 76 של ד"ר ג'יי - ואחת קצת פחות מוצדקת אבל מה אכפת לי - מיאמי של ווייד ושאקיל - מאז ומעולם נטתה אהדתי באופן בולט ביותר לקבוצות שבאו מהצד המערבי של הליגה, כל עוד לא קוראים להן סן אנטוניו ספרס, כמובן. כן-כן, אפילו בימי שלטונו של המלך מיכאל ירדן הרעתי ועודדתי במרץ את הלייקרס, פורטלנד, פיניקס, סיאטל ויוטה.

אין לי שום בעיה עם כל מיני ניו ג'רזיות, קליבלנדים, אינדיאנות, ניקסים וכאלה שמרימים מדי פעם ראש, כי ברור לחלוטין שברגע האמת הם יקבלו בראש, אבל דטרויט זה סיפור אחר. קבוצה עם יכולות, אופי וניסיון מוכחים, שחייבים לקחת ברצינות רבה וגמורה. הבעיה היא, שהפיסטונס לא לבד.

במקביל להתחלה המבטיחה של האייברסונים, גם הבוסטון סלטיקס - למרות הפסד ביתי לא מתוכנן לנאגטס - נראים מצוין בתחילת העונה, ועושה רושם שאליפות אחת ממש לא תספיק להם וגם לא תספק אותם. ה- Big Three עומדים כרגע יחד על יותר מ-53 נקודות לערב (20.3 לפירס, 16.7 לאלן ו-16.4 לגארנט), 23 ריבאונדים ו-8.5 אסיסטים. ראג'ון רונדו ממשיך לנפק משחקים סולידיים פלוס-פלוס (7.6 נק, 6.7 אסיסטים), קנדריק פרקינס ממש לא רע וגם אנשי הספסל, בראשות אדי האוס וטוני אלן, נותנים את שלהם. כבר אמרנו, המצב מתחיל להיות קשה.

מאכזב ומצער לומר, אולם כבר כעת לא נותרה ברירה בידינו, אלא להידרש לצעדי חירום מתבקשים על מנת למנוע מחביבותינו המערביות, תהיינה אשר תהיינה (ממש לא חשבתם שנעשה להן אאוטינג כאן ועכשיו, נכון?) עוד פלייאוף נטול תואר, אך עם זאת עשיר בעגמת נפש ובאסה. זה הזמן, דווקא כאשר הליגה עדיין בחיתוליה והעניינים רחוקים מלהיות סגורים, לעשות את מה שהמדור הוכיח שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל דבר אחר ומכל אחד, שהוא גם מה שצריך לעשות כדי להבטיח לעצמנו המשך עונה רגוע ונקי מטרדות היומיום.

אי לכך ובהתאם לזאת, ברכות חמות ולבביות לפיסטונס ולסלטיקס על הגעתן הצפויה לגמר המזרח לעונת 2008-9. אין ספק כי בצדק גמור הגיעו למעמד רם ונישא זה, וזאת לאור יכולתן המשובחת לאורך העונה כולה, והעובדה שכל כוכביהן הצליחו לסיים עונה שלמה ללא שום פציעה משמעותית, והגיעו לפלייאוף כשהם בריאים, שלמים ואף בכושר שיא.

ברכות גם למי מהשתיים שתצא מהדו קרב הזה כשידה על העליונה, משום שכל הסיכויים שהיא-היא תהיה זו שתלך עד הסוף, תביס ללא תנאי את יריבתה מהמערב, ובסיומו של יום תתלה עוד תואר על חגורתה העמוסה לעייפה. יישר כוח וחזק ואמץ לכל הנוגעים בדבר - מאמנים, שחקנים, אוהדים, אנשי מנהלה ומשק וכל מי שזה לא יהיה. הייתם גדולים העונה, ופשוט אין עליכם. שיחקתם אותה.

זהו, נראה לי שזה יספיק. מישהו יודע מה קורה בליגת קזינו?

shaharhermelin@gmail.com