יום ששי, רבע לחצות, גלגל"צ. נמשכת המגמה להשמיע גם שירים מפעם ולא רק להקות בום-טראח מהיום. והנה עוד הבלחה: גזוז של דני סנדרסון, גידי גוב, מוטי דיכנה, שלמה חממי, מאיר שפייזר, גדי רנזיק וזיו בן. ומעל כולם, וסליחה מראש מכולם, מזי כהן האגדית וחסרת התקדים.

את אהדתי לסנדרסון כבר הבעתי כאן בעבר, גם את הגעגועים לכוורת ובעצם לכל דבר שסנדרסון, גידי גוב, אלון אולארצ'יק ואפרים שמיר מעורבים בו. אבל תרשו לי פיסקה קצרה על מזי כהן.

מזי כהן.

סיימתי.

לא, סתם. כהן
היא בטח אחת הזמרות הגדולות שידעה ישראל, אם לא מבחינת תפוקה, הצלחה כלכלית ופרסום, אז בטח מבחינת האיכויות הקוליות. אוהב אותה בחלום המתוק. וגם שמעתי שהיום, מרחק 25 שנים מגזוז המופלאה, היא מופיעה עם קטעי ג'אז וכאלה. לא אוהב ג'אז, אבל אם יום אחד אגיע זה רק בשביל ובזכות מזי.

אז גלגל"צ ניגנו פתאום באמצע הלילה את "חללית" של גזוז, ונזכרתי מיד בקליפ הישן והחצי מצויר של השיר הזה מהתוכנית "עוד להיט", עם דורי בן זאב המוזר כמנחה. בן כמה הייתי אז, 10? משהו כזה. ימי התום.

ונזכרתי בכל הגדולים של גזוז, שכל אחד מהם מקסים, ותמים ויפה ומשובח. "תשע בכיכר", "היא לא תדע", "אמא ודני", "ציפי פרימו", "גוביינא", תה עושה סחרחורת" ועוד כמה. קחו בינתיים את "חללית" למלים של סנדרסון, עד הפעם שיבוא לי על גזוז ככה סתם באמצע החיים. ולא פחות מהם על מזי כהן.

אתמול בצהרים שכבתי במיטה
צלחת מעופפת במרפסת נחתה.
מתוכה יצא יצור חמוד
עם שני זוגות עיניים ואוזניים על עמוד.
האנטנות קלטו שתיהן
אחת אותי, השניה ירדן.
בן עב"ם לא מהעולם הזה.

הוא היה סימפטי, דיבר איתי אנגלית.
הזמין אותי לסנדוויץ' במזנון החללית.
לבסוף שאל בקול חלול,
האם את מעונינת לעשות סיבוב בחו"ל?

בואי נפליגה לכוכבים
אני קבעתי עם ההורים,
לא משנה, תכנסי לחללית.

מעל הכוכבים, מעל העננים היה עצום.
הייתי המומה, היתה זו הפתעה מחוץ לתחום.

מסביב לשבתאי טבעת מקיפה
אך מקרוב ראינו שזו סתם כביסה תלויה.
ונוס התגלגל כמו כדור,
בסוף שביל החלב אלפי פרות שמנות עמדו.
העולם נהיה קטן
כמעט בגודל של אסלגן
הירח נבלע ונעלם.

מעל הכוכבים, מעל העננים היה עצום.
הייתי המומה, היתה זו הפתעה מחוץ לתחום.


החזיר אותי הביתה, אמר להתראות
נתן לי נשיקה ונעלם תוך שתי שניות.
בלעדיו קשה לי ועצוב,
יושבת במרפסת, מחכה שהוא ישוב.