עבור רודני סטאקי מהפיסטונס זה היה אמור להיות עוד ערב שגרתי של עבודה, הפעם בדמות משחק חוץ בפיניקס. הכל התנהל פחות או יותר כמצופה, עד שבאמצע הרבע השני, מסיבות שטרם הובררו עד לרגע זה ממש, החליט סטאקי - גארד לא מאוד גבוה ואף ממש לא מאוד חזק פיזית - לשים נפשו בכפו ולהיכנס לסל עליו הגן שאקיל או'ניל - שכזכור הוא דווקא כן מאוד גבוה ובה בעת מאוד-מאוד-מאוד, אבל מאוד חזק פיזית.

את תוצאות המפגש האווירי בין השניים כבר בטח ראיתם (אם לא, וגם אם כן - הנה זה כאן). מה שאולי לא שמתם לב אליו הוא ששלושה דברים התרחשו כמעט בו זמנית מיד אחרי המפגש הזה, ועוד לפני שהפיסטון האומלל התוודע סופית לנפלאות כוח המשיכה:

1. סטאקי הונצח לעד כתשובה לשאלה בספר הכנה לפסיכומטרי: "מרגרינה ללחם היא כמו?..." (תשובה: רודני סטאקי לפארקט).

2. כל חייו חלפו לנגד עיניו, וממש-ממש מהר (בינינו, מה כבר היה לו לראות?).

3. שאקיל כבר היה מוכן עם תירוץ, שרק שאקיל יכול לחשוב עליו בסיטואציה שכזו: "חוקי הפיסיקה קובעים כי גוף שנמצא בתנועה - נשאר בתנועה. כך שאם שני גופים נפגשים באוויר, הקטן מביניהם תמיד ייפול הרבה יותר חזק", כה אמר הדיזל.

ואני אומר: כל הכבוד לשאק. באמת, מצדיע לו. ראשית, על כושר ההרתעה - מי יעיז להיכנס מולו ככה בשנתיים הקרובות, או ב-37 שיבואו אחריהן? שנית, על ההוכחה המי יודע כמה שמקומו מובטח בין חמשת המתבטאים הגדולים בהיסטוריה. כבר דיברנו וחזרנו והזכרנו כמה חבל שיש מחסור חמור בכאלה בארץ ובחו"ל - בעלי חזון, מעוף, ביצים, דימיון ולשון - שאומרים כל מה שהם חושבים מתי שהם חושבים שצריך לומר את זה, בין אם זה במקום ובעיקר אם זה לא במקום.

בסדר, אז יש לנו את פיני גרשון, וגם את רענן כץ, ופה ושם מבליחים עודד קטש, שמעון אמסלם, תומר שטיינהאור ואולי גם טפירו, אבל זהו בערך. אם רוב האנשים לא היו משתפנים על בסיס קבוע, או לחילופין - אם היה ניתן לשמוע כל אמירה בזמן אמת - רק תחשבו איזה ציטוטים יכולנו לקבל מהם לאורך השנים במהלך משחקים, לפניהם או אחריהם. נשאר רק לדמיין מה נאמר בשעתו ומה לא.

אולי: "אני מה-זה שמח שהצטרפתי למכבי תל אביב. זה מה-זה יקדם את הקריירה שלי!" (יניב גרין).

"גם אני נורא שמח" (דרור חג'ג').

"גם אני! גם אני!" (נבן ספאחיה, אסטבן באטיסטה, טריי סימונס, וונטיגו קאמינגס, טום צ'יימברס, חוסיין בשוק, יואב ספר, זדרבקו ראדולוביץ', ניקולה לונצ'אר, קווינסי לואיס, תומר שטיינהאור, קורן אמישה, ליאור ליובין, רודני ביופורד, רודני ווייט, חנן קרן, פרנק בריקובסקי, ג'ואל קרמר).

"בטח, בואו נשאיר את וויל ביינום לעונה נוספת. מה כבר יקרה?" (דירקטוריון מכבי תל אביב, קיץ 2007).

"אני! אני רוצה לשמור את מאליק דיקסון בפוזשן האחרון!" (וויל ביינום, גמר פיינל פור 2008).

"אני מאוד אוהב ומעריך את דני קליין. איך שאני עוזב את האנטישמים בסרביה אני מחפש לשכור דירה כמה שיותר קרוב למלחה" (גיא פניני).

"אני רואה בבני השרון קרש קפיצה משמעותי להמשך דרכי" (מוישל'ה ויינקרנץ).

"הנבחרת היא מעל לכל!" (דייויד בלות'נטאל, ג'יימי ארנולד).

"את הכדורסל שלי עוד ילמדו יום אחד בכל בתי הספר למאמנים ברחבי תבל, ואף מחוצה לה" (פנאיוטיס יאנאקיס).

וכן הלאה וכן הלאה. אין סוף אמירות והתבטאויות שחסרות כאן וממש חבל. היידה אנשים, לפתוח את הפה לפני
שנקרא לשאק שיפתח לכם דברים אחרים, כן?

shaharhermelin@gmail.com