המפנה חל באמצע פברואר 2009. בלתי צפוי ודי מפתיע. כשחושבים על זה, כמו שמפנה אמור להיות.

עד אותו רגע, הכל התנהל כמתוכנן, פחות או יותר: פיני גרשון הטריף את השחקנים, את האוהדים, את התקשורת ובעיקר את רענן כץ (אבל זה כבר באמת סיפור אחר), ייצב את השורות, זרק שחקן-שניים, הכריח את ההנהלה להחתים שחקן-שניים, קבע את הרוטציה וכן הלאה. בשורה התחתונה, מכבי התחילה להיראות קצת יותר כמו מכבי, עלתה לטופ 16 בלי יותר מדי קשיים לשחקנים והתקפי לב לאוהדיה, ניצחה את כל המשחקים בזירה המקומית, הן בליגה והן בגביע, והכל נראה ורוד.

לא ברור מה קרה שם, במסדרונות האפלוליים של הפלאו בלאוגרנה. יתכן שזה קרה עקב סכסוך עם ההנהלה, אולי היה זה כסאח עם נבארו שהגיע למצב של "או אני או הוא". מה זה משנה, בעצם? פסקואל הלך ודי.

בתוך שעה וחצי ולמשך היממה הבאה הוצפו כלי התקשורת בעשרות שמות של מחליפים פוטנציאליים, אבל הבשורה הרשמית שיצאה מקטלוניה לא כללה אף לא אחד מהשמות הללו והפתיעה את כולם: נבן ספאחיה, הוא ולא אחר, נבחר למאמן הבא של הכחולים-סגולים.

פחות מעשרים וארבע שעות אחר כך הוכו גם חובבי הכדורסל בישראל בהלם, למקרא הפרסום הבלעדי באחד מאתרי האינטרנט: גיא גודס, מאמנה המצליח עד מאוד של הפועל ירושלים עד לאותו רגע, הודיע על התפטרותו לאלתר מהמועדון לטובת חידוש ימיו כקדם בתפקיד עוזרו של ספאחיה. "התאהבתי בירושלים ואני חושב שהשארתי בה חותם לא קטן", אמר גודס לעשרות העיתונאים שהקיפו אותו בנתב"ג טרם עלייתו לטיסת איבריה, "אבל כשהזדמנות כזו נקרית בדרכך אתה לא יכול להגיד לה לא. בין נבן וביני היתה כימיה נהדרת במכבי, ואני מאוד מעריך את פנייתו אליי. אני מודה לדני קליין ולהנהלת ירושלים על ההבנה והנכונות ללכת לקראתי, ולקהל הירושלמי הנפלא על התמיכה והפרגון לאורך כל הדרך. אין לי ספק שדרכינו עוד יצטלבו בעתיד". אמר, ונעלם במעמקי הדיוטי פרי.

לקח יומיים שלמים, במהלכם נרשמו עליות של 9,378 אחוז בבורסת השמות המקומית, עד שגם ממלחה יצא עשן לבן. במסיבת עיתונאים חגיגית הוצג המאמן החדש-ישן של האדומים: אפי בירנבוים.

אחרי שוך ההמולה הראשונית, פלוס כמה וכמה משחקי הסתגלות, הסתבר שלא ברצלונה ולא ירושלים נפגעו מהמהלך. אפי (כשלצדו רועי חגאי, כמובן), צלל לתפקיד כאילו מעולם לא עזב, וירושלים המשיכה להיות צמודה חזק-חזק למכבי בצמרת הליגה. בבארסה עצמה לא נרשמו באותו זמן שום תלונות, והצמד ספאחיה-גודס הצעיד את הקבוצה קדימה בכל החזיתות. מכבי עצמה המשיכה להציג יכולת סבירה ומעלה בשלב הטופ 16, אולם כל הסימנים הראו שמפגש ברבע הגמר עם ברצלונה - הולך והופך לאפשרות ריאלית.

בעוד העימות הפיקנטי עם הספאחיות הופך לעובדה מוגמרת, הגיע לו כמעט בלי שנרגיש ערב חצאי גמר גביע המדינה. ירושלים מול מכבי חיפה, מכבי מול גלבוע/גליל. ירושלים עלתה בקלות יחסית, עם 84:95 על הירוקים. באוארס היה מצוין עם 26 נקודות ושבעה אסיסטים, ששון הוסיף 19 (9-5 לשלוש) וטראוויס ווטסון, כיאה לחביב נולד, דפק דאבל-דאבל מרשים של 15 ו-12.

ואז הגיע המשחק השני. קטש וליובין הימרו מהרגע הראשון על הרכב נמוך, שמצד אחד לחץ על כל המגרש, ומצד שני הלחיץ מאוד את המכבים על המגרש וביציע, שציפו להמשך התנופה בצהוב ונאלצו להתמודד עם משחק צמוד ומתוח. רוברטס היה מדהים עם 31 נקודות, כולל 11-11 מהעונשין, רנדל ביטל את הגבוהים של מכבי עם 21 ו-10, ניקסון, כדיר ומקל תרמו כל אחד סלים חשובים, אבל את ההצגה גנב גוני יזרעאלי עם שלשה משמונה מטר 1.3 שניות לסיום, שקבעה 85:88 לגליל וחילצה מניב רסקין - לא תאמינו - שאגת "ווינר שוט!". הלך הגביע (לירושלים, אגב, אחרי 86:98 די קל בגמר).

בהצלבה, כצפוי וכמו בשנה שעברה, זו היתה ברצלונה. הפעם, עם יתרון הביתיות לצדה, אחרי שמכבי לא יכלה לשיבוץ הקשה שגרמה הפתיחה הגרועה בזירה האירופית, קיבלה את פנאתינייקוס וסיימה רק כסגניתה. במשחק הראשון זה נגמר 62:68 לברצלונה אחרי משחק מגעיל. בגומלין בנוקיה מכבי התפוצצה עם 83:109 (שיא קריירה של 32 נקודות לליאור אליהו), אבל במשחק המכריע לא עזר כלום. התקפה מאוזנת - 17 נקודות של נבארו, 15 של איליאסובה, 14 של ואסקז ו-12 של גרימאו וסנטיאגו - לא השאירה למכבי שום צ'אנס. 84:91 לברצלונה וגם את הפיינל פור האירופי פיני והחבר'ה רואים בטלוויזיה. הכותרת בעיתון שיש לו מדינה לא איכזבה גם הפעם: "איזה בארסה!".

נשארה רק ליגת קזינו. את ערב חצאי הגמר עברו מכבי (77:92 על חיפה) וירושלים (92:98 על גליל) בשלום. בגמר עצמו הדהימה מכבי בקריסה בלתי מוסברת (או שכן?) ברבע השלישי, שהסתיים ב-54:71 לירושלים. כל ניסיונות הצלת המולדת של ארויו והחברים עלו בתוהו, וירושלים חגגה דאבל היסטורי עם 80:89.

פיני נעלם מהשטח כבר 22 שניות לפני הבאזר. מזרחי, פדרמן וכץ ישבו המומים על הספסל, מנסים להבין מה הסיכויים שדווקא בעונה בה המשיח חזר הם מפסידים את הגביע לקטש, את אירופה לספאחיה ואת האליפות לבירנבוים. כשאפי, ג'נטלמן עד הסוף, ניגש ללחוץ את ידיהם בפנים חתומות, הם פשוט ראו כוכבים. בין אותם כוכבים בלט אחד במיוחד - גדול, בהיר וזוהר.

צדק, קראו לו.

shaharhermelin@gmail.com