מישהו מהעבודה שיגע אותי השבוע. שיחת טלפון שהיתה אמורה לקחת דקה ועשר שניות גג, וגם זה אם מותחים יותר מדי את ה"שלום-מה-נשמע-מה-קורה-איך-הולך", התארכה לכדי כמעט רבע שעה בגלל שהבנאדם, סליחה על הבוטות, מחובר למציאות כמו אוהד קליפרס שבטוח שהקבוצה שלו לוקחת את אליפות ה-NBA. נעל, פשוט נעל, ואפילו לא חדשה. כל שנייה וחצי הוא עוצר אותי ב"רגע, אבל אני לא מבין", או "אז אם אני מבין אותך נכון..." וכאלה.

אחרי שבמאמצים עילאיים הצלחתי להיפטר ממנו, בשעה טובה ומוצלחת, חשבתי פתאום שבין כל ענייני הכדורסל שהתרגשו עלינו לאחרונה, גם אני לא מבין חלק, למרות שחלק אחר אני דווקא מבין בהחלט. הנה כמה דוגמאות מייצגות שהצטברו על שולחן המערכת.

אני מאוד מבין, כמובן, את שרון דרוקר. שהרי מה יש לא להבין. למרות שעל אמירה כמו "יהיה לי קצת מוזר לשמש עוזר מאמן", המצוטטת היום בתקשורת, היתה אומרת סבתי ז"ל: "לשכת הרחמנות סגורה היום, כך שממש קשה לנו לרחם עליך". אכן גורל אכזר - להיות מספר שתיים של פיני גרשון בדרך לתפקיד ההד-קואוץ', או כפי שהיטיב לצלוף משלוש החבר בורוכוב-סוקולוב: מאמננו העתידי (ובהקשר זה, תמהני מה יאמר יו"ר הדירקטוריון על החשש שהביע באוזניי מ.י, האגדה והאיש, כי לאור הקיבעון שמפגין לעתים קרובות מדי איגוד הכדורסל יכול מאמננו הלאומי להפוך למאמננו הנצחי).

(דבר יו"ר הדירקטוריון: כפי שהדברים נראים כעת, הרי שככל שמאמננו הלאומי נותר מחוץ למעגל המאמנים הפעילים יותר זמן, כך מתארכת כהונתו כמאמננו הלאומי. יש להניח, אם כן, שישלוט ביד רמה בתפקידו זה גם בשנים הבאות. בהערכה שאינה גסה, אם כי גם עדינה היא לא, הרי שמאמננו הלאומי יאמן את נבחרתנו הגאה עד שנת 2017 ואז יפנה את מקומו לטובת יורם חרוש. המשך נא, סר ש.)

לעומת השרון הזה, אני ממש לא מבין את בני השרון. למה להם היורוקאפ-צ'אלנג'-ראלי-פאריז-דקאר הזה? מי צריך את זה? הברכיים של מאיר טפירו? קוקי בלצ'ר המועד לפורענות (חס וחלילה וחלילה וחס)? איך בדיוק מקדמים המשחקים האלה, ועוד יותר - ההיגררויות האלו לחו"ל, את מסע ההתאוששות שמוביל אריאל בית הלחמי ואת שאיפות הפיינל פור של הקבוצה? לא מבין.

ובמקום אחר לגמרי, אני מאוד מבין את הניו יורק ניקס, שסוף סוף בעטו לאלף עזאזל את הצרה-צרורה שנקראת סטפון מארברי. יופי, אז לאיש היה, ואולי עוד נשאר לא מעט כישרון, וב-12 שנות NBA הוא עומד על ממוצעים נאים-ביותר-פלוס של כמעט 20 נקודות ושמונה אסיסטים. סו פאקינג וואט? כישרון מה כישרון, הבנאדם - ואת זה אומרים לא מעטים בקבוצותיו לשעבר וגם כאלה ששיחקו מולו - אנטיפת, אגואיסט ובאופן עקרוני בלתי נסבל בעליל. בהחלט הגיע הזמן שיקום מישהו ויעיף אותו לכל הרוחות, בין אם מדובר בחלק מהמסע להבאת לברון ג'יימס לגארדן, ובין אם זה סתם ניקוי אורוות כללי. אני בהחלט מבין את הניקס ויאללה, סטפון, שלום וקישטה.

לעומת זאת, אני באמת לא מבין מה קורה בשתי הליגות העליונות שלנו בתחום ההגנה מצד אחד, ומצד שני בקטגוריית הקליעה לסל. עד כדי כך נראה לי הדבר מוזר, שהלכתי ונברתי במספרים שהובאו במדור זה ממש לפני תשעה חודשים. התוצאות, אם יורשה לי, מעניינות, ואפילו מאוד.

במארס 2008 היו בליגת העל חמש קבוצות, חצי ליגה, שספגו 85 נקודות מדי ערב, מתוכן שלוש (אשקלון, רמת גן וגליל) עם 90 ומעלה. נכון להיום, ישנן רק שתיים כאלו, רמת גן וקרית אתא, כשרק האחרונה חוצה, וגם זה בחצי נקודה, את קו ה-90. שש קבוצות סופגות פחות מ-80, כשמכבי חיפה מובילה עם 71 לערב בלבד. התקפית, היו אז לחמש קבוצות ממוצעים של 85 נקודות ומעלה, ורק אחת (ראשל"צ) קלעה פחות מ-80. כיום, רק שתיים (ירושלים ומכבי ת"א) קולעות יותר מ-85, וחמש לא מגיעות אפילו ל-80.

ומה בליגה הלאומית? במארס מצאנו שם לא פחות מתשע קבוצות שספגו יותר מ-85 לערב. כיום, ירדנו לחמש בלבד, מתוכן אחת (בנימינה) שמפליאה עם למעלה מ-90 בכל משחק. בצדו האחר של המגרש, היו אז ארבע קבוצות בליגה השנייה שקלעו 90 ומעלה לערב. היום, מתוך 14 קבוצות ישנן רק שתיים כאלו (נתניה ואשדוד), בעוד תשע לא מגיעות ל-85 וחמש לא צולחות את ה-80.

הפקת לקחים והסקת מסקנות מהעונה שעברה? סוף עידן ה"גאן אנד בלאגן"? אאוטינג המוני של סטופרים בהגנה? סתם אחוזי קליעה קטסטרופליים? צירוף מקרים לשמו? אין לי מושג וגם לא הבנה, ולא משנה אם אתמהה ממושכות בנושא או אם לאו.

הייתי ממשיך, יש להניח, אבל נסיכה ב', שזה עתה התעוררה רעבה, נצמדת אליי ובעיניה מבט שאותו אני דווקא מבין מצוין. אוי ואבוי לי אם לא.

shaharhermelin@gmail.com