אכן כי כן, נתקשה להכחיש זאת: מכבי ת"א מפריעה לחיים בזמן האחרון. את פיני גרשון הם החתימו ביום הולדתה של רעיית הנשיא. את אלטון בראון הם מחתימים ביום הולדתה של סבתא נועה, דמות דומיננטית ביותר בחיי המשפחה הנשיאותית.

לא מתאים לי. ולי – זה לגמרי לא מתאים.

בהקשר הזה אני מרגיש צורך לציין את דברי הנתין בני ארטובסקי, שכתב בעקבות האייטמון הנזעם שעלה כאן לאחר ההפסד הביתי למלאגה: "אנו, בני משפחת ארטובסקי, מבינים היטב את זעמך המוצדק ואת רפיון החושים האוחז בך נוכח התעללות המכבים בכדורסל. ולעניות דעתי, דבר לא יקרה אם באתר חביב זה לא תוזכר מכבי במשך כמה ימים ואף שבועות מספר, בהתאם לרמה שתוצג. יש מספיק כדורסל בסביבה".

נאה דרשה משפחת ארטובסקי ומכאן שלוחה לה ברכה חמה על התעניינותה בכדורסלע-האתר, בצרכיו ובדרישותיו, ועל התמסרותה הטוטאלית למקרא עלילותינו. תודות ונצורות, אגב, גם לתוספת ששלחה המשפחה, המתארת את פירוט זריקת העונשין של דניס ג'ונסון שמת לא מכבר, וכעת הוא מופיע לנצח נצחים בלינק 'כל הדרך אל הקו'.

ברם אולם ואף על פי כן, בניגוד לאוקיי המושכל שהעניקה לנו משפחת ארטובסקי להחרים קלות את מכבי ת"א, נראה כי נתקשה שלא לעסוק כלל בענייני הקבוצה בימים אלה. רוח חדשה מנשבת מסביב, הלך ראש שבט האפרים, בא רבי פנחס הגרשוני; הלך רועי חגאי, בא מאמננו העתידי; הגיע אלטון בראון, ודאי יעזבו הבאטיסטות למיניהם. דברים קורים, יו נואו, ונדמה כי יותר מתמיד זקוק העם לשמוע את קולו של הנשיא בנושאים שונים אלה. כמובן, מן הזווית הזוויתית יותר מאשר הזווית המרכזית הנידונה, יש להניח, תחת כל עץ רענן וכל שיח משגשג.

וולקאם בק טו ארץ הקודש, אלטון. שם פרטי כמו שלך עוד לא שיחק במכבי ת"א. בראון, לעומת זאת, יש כבר שניים באותה קבוצה ובאותו זמן ממש.

מעבר ליעילות המופתית שלו בעונה שעברה בחולון (13.1 נקודות ב-71% מהשדה ו-5.4 ריבאונדים ב-16 דקות בלבד), משהו בו תפס את העין שלי: ברוב הזריקות שלו לסל, במיוחד אלה מחצי מרחק, או בתנועה עם הגב לסל ואחר כך סיבוב וקליעה, היה נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהאיש קופץ בקושי סנטימטר אחד יותר מאשר השומר שלו.

מה שרק הגביר את הפליאה לגבי האחוזים המצוינים שלו. לכאורה, הזריקות נראו קשות מבחינת המאמץ שהושקע בהן, שהרי בראון לא צנום וגם כחוש הוא לא. שמנמן הינו ואף יותר מזה. ואיכשהו, הוא קלע אותן כמו גדול. בזכות סנטימטר הבדל בניתור, או ככה לפחות זה נראה.

האם גם הוא יאמר, כמו טריי סימונס החביב, אחרי שניים-שלושה משחקים, שביורוליג כולם יותר גבוהים ויותר חזקים לעומת הליגה הישראלית?

הווווווו, כי אם כן, יש מצב שתירשם כאן אכזבונת, יו נואו.

כך או אחרת, אחרת או כך, מה אומרת ההחתמה שלון

פיחות בדקות המשחק של ד'אור פישר וליאור אליהו, שחרור של רודני ווייט וכנראה שגם באטיסטה, שיפור היכולת הקבוצתית בריבאונד, עוד גוף גדול בצבע שיתבקש למכור עבירות, ניסיון לשמר את אחוזי הקליעה הגבוהים של שחקני הפנים לא רק נגד לה מאן וכאלה, אלא גם נגד האולימפיאקוסים של העולם הזה.

זה בקטע המיידי. ואם נחיה עד סוף העונה גם נראה מה מכל זה התממש בפועל, ולא רק בתיאוריה.

מה שעוד מעניין כאן הוא משך החוזה, שנחתם עד תום העונה. אחד משניים: או שאלטון בראון לא רוצה להיות כאן לזמן ארוך יותר ומעדיף להיות חופשי בקיץ כדי לנסות שוב את ה-NBA בפעם הרביעית (אחרי שנכשל עם הניקס, הלייקרס והבולס), או שמכבי ת"א רואה בו תחליף זמני בלבד והמאמנים לא לגמרי מאמינים בו אלא כסותם פקקים בלבד.

אני נוטה להאמין שההנחה הראשונה לא נכונה. אם זו היתה הדרישה שלו, נניח, היו סוגרים איתו לשנתיים או שלוש עם פתחי יציאה מוסכמים למעבר ל-NBA כמו שעשו עם לא מעט שחקנים בעבר.

מכאן, שכנראה שהמצב הוא זה: מכבי ת"א נתקעה ונוצר לה חור, בראון הגיע לסתום אותו. נסו להיזכר בשחקנים שהגיעו לכאן במהלך עונה: מדייויד בנואה, אריק גינגולד וזדראבקו ראדולוביץ' בזמנו וכלה בברונו שונדוב וגוראן ירטין. אף אחד מהם לא המשיך לעונה נוספת. אלא אם כן בראון יתגלה כחתיכת פאזל שהיא זיווג משמיים, כנראה שגם לגביו לא מתכננים כרגע הרים, גבעות, גדולות ונצורות.

אוקיי, פייר אינאף. מדובר יחסים מקצועיים בלבד. רומזים לנו שאסור להתאהב בו, עוד מעט הוא עוזב בלאו הכי ויחפש מקומות שירצו בו ליותר מחצי עונה.

בראון הוא השישי שהופיע בליגה הישראלית בעונה שעברה מחוץ למכבי ת"א, והצטרף לקבוצה הזו העונה אחרי בירנבוים, חגאי, וויליאמס, סימונס וחג'ג'. כולם ללא יוצא מהכלל לא הרביצו את רגעי השיא בקריירה שלהם מאז שהגיעו למכבי. האם בראון יהיה יוצא דופן, או שמא קללת הבנדנה שהוצגה כאן לפני מספר ימים תפעל שוב? כזכור או שלא, בשנים האחרונות חובשי הבנדנות מנודים מנוקיה-היכל בזה אחר זה: קודם רודני ביופורד, אחר כך וויל ביינום. עכשיו גם ג'ייסון וויליאמס ורודני ווייט בדרך החוצה, עניין של זמן קצר בלבד, אם להאמין לדיווחים, עד ששניהם ייעלמו מכאן.

אלטון בראון אוהב בנדנה על הראש, או מגן זיעה, כפי שתיקן וביקש לכתוב הנתין המכובד עומר בלכר. אגב בלכר, אם אתה כאן, קורא ושומע, לא סיפרת שאתה חי עכשיו בוירג'יניה? כי בראון שיחק במכללת וירגי'ניה, יו נואו, והיה אחד הטובים בה. שמא תצא אל הרחובות ותשוב עם מסמך בלבדי המאיר את מעלליו של החבוב החדש?

מכאן, ולא ממש קשור לכלום, אני פונה לעניין אחר, יען כי נקעה נפשי מהמכבי האלה, כאמור, ותיכף מגיעה לכאן סבתא נועה, כאמור לא פחות.

אינני אביב לביא, לגבי זה כבר סיכמנו. בנוסף, אינני אבשלום קור. ברם אולם ואף על פי כן התקשיתי שלא להיות מוטרד לנוכח המגמה שנמשכת מספר שנים ופלשה לסגנון הדיבור של כל אחד מאיתנו (כמעט), כולל לזה של אנשי התקשורת.

אני מדבר על אנשים שפותחים משפט במלה 'אז'.

מי שמצטיינת בזה במיוחד היא מאיה חסון מערוץ הספורט, שאת קולה הנעים ואת היותה נינוחה, רגועה ובלתי מתלהמת אני מעריך מאוד. משום מה היא נתפסה לעניין הזה חזק, ואולי כדאי שמישהו יעיר לה על זה.

היי מאיה, שלומות ונצורות לך. שימי לב, כן?

אלי אילדיס: בטדי נמצאת עכשיו מאיה חסון עם תגובות משחקני ביפ, ערב טוב מאיה.

חסון: ערב טוב, אז שחקני הביפ ירדו עכשיו מכר הדשא וכך וכך וכך.

מירי נבו: זה עתה הסתיים האימון בטדי המזורגג, עשרות שוטרים הוזמנו לאימון כדי לשמור על תלתליו של המאמן מחשש שמא יעשו לו האוהדים פן ללא תשלום. באימון נמצאת מאיה חסון שלנו. שלום מאיה.

שלום, אז אני אכן באימון ויש כאן לא מעט אוהדים עם מייבשי שיער בידם.

סוף ציטוט דימיוני.

מאיה? מאיה?? מאיה???

את איתי?

הסכיתי נא: למה "אז"? מה קשור "אז?"

אז = פעם. לדוגמא: אני זוכר שהיתה לו אז אפילו כבשה.

או, לחילופין, אז במובן של 'well'. לדוגמא: נו, אז נהניתם או לא?

אבל "אז" בראש משפט, סתם ככה, בלי סיבה? מה, למה?

זו היתה פינתו היומית של הדוקטור אבשלום קור, יו נואו, במסווה של אייטמון בכדורסלע-האתר.

שלומות ונצורות בשלב זה והיידה אלטון בראון, האיש שסנטימטר אצלו – או פחות - הוא כל הסיפור כולו.