לא יעזור כלום, הימים ימים קשים ולחוצים הינם בעבודה. אי לכך ובהתאם לזאת, עם כל הרצון הטוב, ויש הרבה כזה, לא קל למצוא את הזמן לשבת ולכתוב משהו שלא קשור ישירות לענייני הפרנסה השוטפת, אבל הנה אני מנסה. לא יודע מה ייצא מזה כשכל רגע מצלצל הטלפון, או קופץ מייל ובו בקשה "נורא-נורא-נורא-דחופה-לטיפול-מיידי-והיסטרי-תודה-וסליחה-על-ההטרדה", אבל לנסות ננסה.

ראשית, מעניין אותי כמה זמן יעבור עד שכל כלי התקשורת יקלטו שלמאמן החדש והמצליח, בלי עין הרע, של עירוני רמת גן קוראים עמיר עוזי. עמיר, לא אמיר. כמה? חודש? חודשיים? עוד חמישה ניצחונות? שבעה? עשרה? לא מדובר בכל העיתונים, האתרים והרשתות, וכל הכבוד לרבים שהתאפסו ושמקפידים, אבל ישנם עדיין כאלה שלא. נכון שבאחוזים - רוב אלה שאני מכיר הנושאים בגאון את השם אכן כותבים אותו ב-א', אבל זה לא אומר שצריך לזלזל באחרים. כשזה קורה בפעם הראשונה, כשאף אחד לא ממש מכיר את האיש מילא, מדובר בטעות נסבלת. אבל אחרי שלושה שבועות? זו כבר סתם חובבנות.

פגשתי אותו לראשונה בימים בהם עוד התרוצצתי על המגרשים כשופט פעיל. הוא שימש כעוזרו של עמוס פרישמן בקבוצת הנוער של הפועל גבעתיים. או שמא היתה זו קבוצת הנערים? לא זוכר וזה גם לא ממש חשוב. מה שחשוב הוא שמאז ומתמיד הוא עשה עליי רושם של מי שמצד אחד לוקח את הכדורסל בשיא הרצינות, ומשתדל ללמוד מכל אחד ומכל דבר כדי להתקדם, ומצד שני פשוט אדם נחמד ביותר. גם כשהיו לו הערות לשיפוט - כי תמיד יש, ובהרבה מקרים בצדק - הוא העיר בצורה מכובדת במקרה הטוב, ונסבלת במקרה הרע.

מאוד משמח אותי לראות שהוא מצליח. מישהו שבאמת עשה את כל הדרך, בלי קיצורים, וגם אם קיבל את הצ'אנס בגלל שלמאמן אחר לא הלך - תפס אותו חזק חזק בשתי ידיים ובינתיים מוציא ממנו את המיטב. רק חס וחלילה וחס שננחס אותו כאן ועכשיו. שיעלה וימשיך לעשות חיל, משום שהם באמת מהסימפטיים שיש, גם המועדון וגם הוא אישית.

אבל בואו נעזוב רגע את המקרה הפרטי של עמיר עוזי, ונסתכל על מה שקורה בכלל לאורכה של ליגת קזינו, לרוחבה ואף לעומקה. הדברים כבר נכתבו כאן יותר מפעם אחת בשבועות האחרונים, אבל אחרי שהבוקר העלה אותם אלי סהר שוב על ראש דיכאוננו ב"ישראל היום" (וחבל שהוא עשה זאת בצמצום, אולי עקב מגבלות מקום ועריכה) אין מנוס מלומר זאת שוב: נכון לרגע זה, הליגה די על הפנים. לא מדובר בטוטאל לוס, אבל גם בהחלט לא בשוס גדול.

בסדר, אז ירושלים היתה מצוינת מול מכבי, גם בני השרון עשתה עבודה יפה מול הגרשונייה ופה ושם ראינו קטעים לא רעים מגלבוע/גליל, חיפה, חולון. ובמחזורים האחרונים גם מרמת גן. נו אז? וון יו לוק אט דה ביג פיקצ'ר, כמו שאומרים, השלילה, למרבה הצער, עולה בהרבה, על החיוב:

נהריה מאכזבת מאוד (הדברים נכתבים לפני המשחק עם גליל).

אשקלון גם.

גבעת שמואל, אחרי התחלה לא רעה, בצניחה חופשית. עיינו ערך המחצית השנייה המדכאת מול חיפה, כולל מקבץ החטאות ליי-אפ'ס ברבע השלישי, שהיה מהמדהימים שנראו כאן בשנים האחרונות, ויכול להתחרות בכבוד בזה של צ'ארלס סמית', עליו כבר דובר בהרחבה כאן.

ראשון לציון איומה ונוראה. לא הצלחתי לשרוד יותר משש-שבע דקות מהמשחק שלה מול ירושלים, וזו ממש לא הפעם הראשונה שזה קורה לי איתם השנה.

קרית אתא, עד לרגע זה, זה פשוט צער בעלי חיים. 30 דקות פלוס של גארבג' טיים מול חולון זה ממש לא לעניין.

וישנם כל המאמנים שכבר הלכו הביתה בשלב כזה מוקדם.

וגם ההופעות המבאסות של נציגותינו באירופה.

וכן הלאה וכן הלאה. המצב די מדכא, אך עם זאת משאיר מקום לאופטימיות. מאיפה שאנחנו נמצאים, יש להאמין שאפשר רק להשתפר. או שלא.

shaharhermelin@gmail.com