טוב, דיברנו על זה לא פעם, ובפברואר האחרון הקדשנו לנושא קטע שלם, אבל באמת שזה כבר מתחיל להיות מגוחך העניין הזה עם שחקני גיל הזהב, שעושים מה שהם רוצים בליגה הלאומית. נכון שבאופן אישי - משמח בהחלט לראות אנשים בגילי, או לא הרבה יותר צעירים, שיש להם מה למכור ברמות האלו, אבל מצד שני - מה זה בדיוק אומר על הרמות האלו ועל מה שאפשר למכור ולקנות שם?

קני וויליאמס בן ה-39 הועלה באוב מאיפה שזה לא יהיה, ועם אימון וחצי, אם בכלל, דפק דאבל-דאבל של 22 ו-11 ועזר לבנימינה לנצח את יקנעם/מגידו. בלי לבדוק את העניין לעומק, אני משוכנע שוויליאמס לא בילה את החודשים האחרונים באימונים אישיים אינטנסיביים, תוך ציפייה דרוכה שמישהו יקרא לו שוב לדגל. מן הסתם הוא מצא לו דרכים משלו ליהנות מגיל הפנסיה, וגם אפילו אם לא, ולמרות שאני מניח שכמו לא מעטים מחבריו הוא שמר על עצמו לא רע מבחינה גופנית - הכנה אמיתית לחזור ולשחק הוא ודאי לא עשה, אבל מסתבר שזה ממש לא הפריע לו.

הלאה. צפיתי ביום שלישי בקטעים נרחבים מהמשחק בין עפולה לקרית טבעון. ברק פלג (36 וחצי) היה מצוין, גם אורי כהן מינץ, פלוס מינוס אותו אזור חיוג, היה טוב מאוד, אבל מעל שניהם היה תומר שטיינהאור (42 וחודשיים), שאמנם היה בצד המפסיד אבל עשה סל פחות או יותר מתי שרצה. עכשיו ככה, עם כל הכבוד וההערכה לתומר, ויש לי הרבה מאוד משניהם, זה פשוט לא ייתכן.

נכון שחוץ מהתרבות שערות השיבה הוא נראה כמעט אותו דבר, נכון שהוא עושה עדיין את אותם מוּבים בדיוק כמו פעם, אולי קצת יותר לאט (ולא שלפני זה הוא היה שאקיל או דווייט האוורד, כן?) - אותם מובים שלשחקנים הרבה יותר גדולים מאלה של עפולה היה מאוד קשה לעצור - נכון שמה שהוא כבר שכח הרבה שחקנים לא ילמדו אף פעם, אבל דחילק – אין אף שחקן שמסוגל להידבק אליו כמו שצריך? להרחיק אותו מהסל ולשים לו כל הזמן יד בפרצוף? לעשות עליו בוקס אאוט נורמלי?

ויש כמובן גם את סטנלי ברנדי, 41 וחודש, שממשיך להעמיד בנצרת עילית ממוצעים של בן 21 (18.6 נקודות ו-11.2 ריבאונדים נכון להיום), בלי שמישהו יצליח לעצור אותו. כנ"ל דיימון פטרסון, שלפני שבוע חגג 40 ועדיין תורם 19.3 ו-8.4, והרשימה נמשכת והולכת, הולכת ונמשכת ומשנה לשנה אף מתארכת ומציגה עוד ועוד ותיקים שמתגאים בסטטיסטיקות מכובדות וראויות.

לפחות לפי מה שאני מצליח לראות, זה בהחלט לכבודם של שחקנים אלה, אבל לא ממש מהווה מקור גאווה לליגה. כאשר לצד היכולת האישית הטובה, והתשוקה למשחק ולניצחון שהם מפגינים, חלק ניכר מהמספרים המרשימים מושג משום שמשחקים שלמים נראים כמו חוג, שלא לומר כמו שכונה - זה לא ממש לכבודה של הליגה. אף אחד לא ממש שומר, אף אחד לא סוגר לריבאונד, התקפות שלמות מתנהלות בשיטת ראן אנד בלאגן וכן הלאה וכן הלאה.

זה לא שאין באירופה ובשאר העולם דוגמאות לשחקנים מבוגרים יחסית שמצליחים לעמוד בכבוד מול צעירים מהם, אבל כזו כמות וכאלה מספרים אישיים - לא זכור לי שראיתי בשום מקום. אבל יודעים מה? במחשבה נוספת, מגוחך-מה-מגוחך, מה אכפת לי? שימשיכו הוותיקים להכות ללא רחם בצעירים. לא רק שיהיה נחמד לצפות בסוסים הזקנים מעבירים לצעירים שיעור או שניים, או עשרה, אבל אולי דווקא זה יוכיח את עצמו בסופו של דבר כגורם היחיד שיגרום ולו לחלק מהילדים להתחיל לשחק הגנה נורמלית, או כל דבר אחר לצורך העניין.

נחכה בציפייה לראות כיצד יתפחו הדברים, ובינתיים נכבד בתשואות כל ג'אמפ-הוק של תומר שטיינהאור, אם אפשר לכנות "ג'אמפ" זריקה המתבצעת מבלי שלזורק יש איזושהי כוונה לנטוש את הפארקט, כמובן.

shaharhermelin@gmail.com