ערן שלום רב,

לאור המצב שפישר לא ישחק עקב פציעה, אלטון בראון לא כל-כך בכושר עקב עודף משקל ופייזר ייכנס לכושר משחק רק תוך חודש-חודשיים, האם תתהפך ההחלטה לגבי באטיסטה? שהרי למכבי יהיה בעמדה 5 רק את יניב גרין.

אולי אז הרב פנחס ילמד את באטיסטה תורת המסירה לחברים, כששלושה שחקנים יריבים שומרים עליו? (נשבר כבר לקרוא ולכתוב על מכבי, אבל בכל זאת).

לאחרונה עלתה לי המחשבה הבאה; איך אחרי עונת האליפות של חולון לא הצליחה הקבוצה למצוא ספונסרים רציניים, שהרי יש כמה קבוצות שהעמידו תקציבים גבוהים ולטווח ארוך ולא קוראים להן מכבי ת"א, ובמיוחד שדורסמן הוא איש עסקים מוכר עם חברים בעלי כיסים גדולים ומלאים.

האם זה בגלל שדורסמן חבש גם את כובע המאמן, ולא היה לו זמן להתעסק גם במרדף אחרי הכסף? לי נראה שפשוט לבן אדם לא היתה את האמביציה להמשיך עוד עונה, למרות שבהמשך דגדג לו לחזור והוא לקח על עצמו את האתגר להעלות את ראשון לציון מהקרשים.

מעניין לעניין לאותו עניין. תמיד עניין אותי כאשר קבוצה ממש מובסת, מושפלת ומתרסק, כאשר כל השחקנים פשוט מצטערים בכלל שהם נולדו, מה אומר המאמן בפסקי זמן ובהפסקה?

פעם עוד המאמנים היו מרביצים ציונות ושאר אידיאולוגיות בשחקנים. היום, לעומת זאת, מה אפשר להגיד? איך אפשר במצב כזה לגרום לשחקן לעלות למגרש ולעשות את השינוי? לדעתי, המאמן בעיקר מנסה להסביר כמה מהלכים לשחקנים, אבל בתוך תוכו הוא צועק: "ריבונו של עולם! למה!? מה עשיתי רע?! אסור שיפטרו אותי, יש לי עוד משכנתה לשלם וטיפולי שיניים ארורים!".

מצטער על האריכות , פשוט בא לי לכתוב.

אריאל

שלום לכבוד הנתין אריאל,

ריישית כל, כמו שהיתה סבתי ז"ל נוהגת לומר, אל לך להתנצל ולהצטער על אורכו של זה המייל, שהרי כבר נחתו הודעות ארוכות מאלה בתיבת המייל הנשיאותית.

הנה חלפו-עברו (כמו שהיה ודאי אומר ד. דבורין) מספר ימים מאז הגעתו של המייל שלך, וכבר נוכחנו לדעת שההחלטה לגבי באטיסטה לא תתהפך. אלטון בראון בכושר או שלא – משחק. יניב גרין משחק. ועם יכולת הריבאונד של ליאור אליהו נגד אבלינו ולה מאן הכל בסדר בינתיים, חוץ ממה שלא (ההפסד לבני השרון).

אם כבר באטיסטה, חשבתי עליו במהלך המשחק נגד לה מאן. שאלתי את עצמי אם הוא יושב מול הטלוויזיה וצופה במשחק. אם כן, מה הוא חושב ומה הוא מרגיש. ואם לא, מה הוא חושב, מה הוא מרגיש ומה הוא עושה במקום.

שאלתי את עצמי איך הוא מתמודד עם הסיטואציה בתוך-תוכו, ועד כמה הוא מסוגל לחיות בשלום עם הנסיגה במעמדו המקצועי בתוך הקבוצה, משחקן שנתן טופ 16 נאה כרפאל בעונה שעברה, לאחד שלא רצוי יותר ומחפשים להיפטר ממנו. תשובות אין לי. ולי – אין תשובות. לא שניסיתי לדובב אותו, אבל סתם מעניין, יו נואו.

משום מה, אני נזכר שוב ושוב בדמעות שלו על הספסל אחרי ההפסד לחולון בגמר הפיינל פור. הקטע האנושי עולה כל הזמן מול העיניים, אבל באטיסטה עצמו מזכיר לנו בציטוטים ספורים פה ושם שמדובר בעסק, בביזנס. גם מריו 'ביג תחת' אוסטין דיבר בזמנו כל הזמן על כך שכדורסל הוא עסק, ובמקום שבו תהיה לו ההזדמנות הכלכלית הטובה ביותר – לשם הוא יגיע.

תכל'ס – ובאטיסטה לא יודה בכך לעולם, כמובן - נראה לי שלא היה איכפת לו שמכבי ת"א תפסיד בצרפת, ואז אנשים היו מדברים על חסרונו ומזכירים את ההחלטה שלא לצרף אותו לנסיעה כטעות של הצוות המקצועי. אבל אולי אני סתם מעלה כאן בטקסט מחשבות שלא היו ולא נבראו, ובאטיסטה הוא אוהד נלהב של מכבי ת"א נו מאטר וואת איז היחס של מכבי כלפיו. כן, גם אני נלכדתי בפרסומות של יעל פוליאקוב ליס. חושב שהיא עושה את זה נהדר.

בסופו של דבר, יניב גרין ואלטון בראון סיימו עם 7 נקודות ב-38 דקות משותפות. באטיסטה היה עושה את זה ודאי לבד בחצי מזמן המשחק, אבל רבי פנחס הגרשוני קיבל החלטה והלך איתה. יש להניח – ואף להניח יש – שאותה תקרית במשחק ליגה נגד-מי-זה-היה-שם, בה ביקש הרב מהשחקן לעלות ולשחק והסנטר סירב, גרמה לזירוז הדחיקה שלו אל מחוץ לקבוצה. עכשיו באטיסטה צריך להתמודד עם התוצאות לבד, בין אם בדמעות ובין אם בהבנה שחלקו כאן הסתיים וכל שנשאר לו הוא להתאמן חזק כדי להיות בכושר לקראת השתלבות בתחנה הבאה שלו בקריירה.

דורסמן וחולון? אנחנו שמונה מחזורים בתוך העונה, מה פתאום נזכרת עכשיו בדורסמן וחולון? שמע, לא פשוט להשיג ספונסרים רציניים. דורסמן חיפש משקיע רציני, לא איזה אחד שישים שלט במגרש תמורת אלפיים דולר. מעולם לא הייתי בביזנס הזה ואני לא יודע להסביר למה הוא נכשל, ואם באמת לא היה לו דרייב להמשיך הלאה.

אני לא מצוי בחומר, כאמור, אבל לתחושתי הוא היה נמהר מדי, רעשני מדי וחסר סבלנות. מאוד מהר הוא הציב אולטימטום, מאוד מהר הוא סימן לכולם שבכוונתו לעזוב אם לא יהיה כך וכך. הוא עצמו יצר מין מסך ערפל סביב הקבוצה בכל האמירות האלה, שפגעו כנראה גם בנכונות של ספונסרים גדולים להגיע לחולון.

בכלל, פרסום, חסויות וכאלה הם עניין חמקמק. אתמול, תוך כדי שידור המשחק בצרפת, שמתי לב פתאום שהשלטים המתחלפים הם בעברית. הספקתי לראות שלט של באג, אחר כך שלט של צומת ספרים. אני זוכר מה ראיתי, כי התאמצתי לבדוק אם אני מצליח לקרוא מה כתוב שם. אחרת – לא היה שום סיכוי שאזכור מי פרסם מה. ספק אם אצליח לזכור את השמות עד מחר, מחרתיים.

להגיד לך שאני מתכוון לרוץ ביום ראשון בבוקר לחנות של באג לקנות משהו? לומר לך שהייתי צריך שיתקעו שלט בעברית בלה מאן על מבצע 4 ספרים במאה שקל של צומת ספרים? נראה לי מטופש ומיותר מאז ומעולם. אישית, זה אף פעם לא הזיז לי ולא גרם לי לקנות מוצר או ליהנות משירות. לא שלט במגרש, ולא חסות של חברה גדולה כלשהי על גופייה של שחקן כדורסל.

אני זוכר שפיצה מטר אמצו פעם את גבעת שמואל. איך אני זוכר? יש לי פה צילום של קורי קאר לובש גופייה שלהם, אחרת לא היה צ'אנס שאזכור דבר כזה. אבל האם זה גרם לי אי-פעם להזמין מהם פיצה? לא. ואתה יודע מה, אם כולם כמוני, או אם הרוב כמוני, אני יכול להבין ספונסרים שלא מעניין אותם להשקיע בקבוצות כדורסל. בכלל לא בטוח שיש תמורה ראויה ומלאה על הכספים האדירים שהם מגלגלים לקופת הקבוצות.

כולם היו רוצים ספונסרים כמו עלית או מגדל, כאלה שנדבקים טוב ומשתלבים ויושבים איתך לאורך שנים, ומוזכרים בכל הזדמנות בכלי התקשורת. לוקח המון זמן עד שמזהים ספונסר עם קבוצה, ולהיפך. הנה, אשקלון יצאו לעוד עונה עם אלדן. בוא נראה אם החברה והקבוצה יחזיקו מעמד יחד חמש-שש שנים. אז אפשר יהיה לדעת בוודאות שיש כאן קשר הדוק ומוצלח.

ולגבי העניין האחרון שהעלית – פסקי הזמן. לאורך השנים, עם חדירת המצלמות והמיקרופונים אל פסקי הזמן בליגת קזינו, אנחנו נתקלים בכל מיני תגובות של מאמנים. אפשר לראות כאלה שמסתודדים בצד עם העוזרים שלהם וניגשים לשחקנים רק בחלק האחרון של פסק הזמן כדי לזרוק הוראה וחצי מתומצתות. אפשר לראות מאמנים נובחים על השחקנים שלהם. אפשר לראות מאמנים רגועים יחסית שמנסים לדרבן על ידי הסברים שקולים. אפשר לראות גם מאמנים שכמעט מתחננים אל השחקנים להתחיל ולבצע דברים שתורגלו באימון, אבל נתקלים בעיניים כבויות ורגליים עייפות.

יש מאמנים שאולי חושבים על המשכנתא שעוד נותרה להם לשלם, כמו שאמרת, ומחשבים את הריביות הבלתי נגמרות בכל פעם ששחקן שלהם מחטיא ליי-אפ לבד. יש כאלה שודאי מקללים בליבם את השחקנים שלהם, את היריבים ואת השופטים. ויש גם ותיקים, כמו ראש שבט האפרים ורבי פנחס הגרשוני, שהשתמשו בהפרש של שבועיים-שלושה באותה קללה מודגשת ופופולארית שלא אחזור עליה ואופיינית בעיקר לדור הוותיק. במו עיניי עליתי על עקבותיה על פי קריאת שפתיים למתחילים. הלחץ, אוי הלחץ במכבי ת"א, מה שהוא עושה לאנשים.

אגב, אודה ולא אבוש – ואף אבוש מבלי להודות – שאני מתגעגע במיוחד ל"א-רייט" המופתי של רו"ח ד. שמיר בפסקי הזמן של הפועל ירושלים. גם קול המשור החשמלי של מאמננו הלאומי קצת חסר לי לאחרונה.

ועכשיו תואיל נא לסלוח לי, אריאל, יען כי חצינו זה מכבר את גבול ה-1000 גרם טקסט ואנו כבר באזור ה-1,300 גרם. שבת המלכה כבר בפתח, יו נואו. על הבוקר אני יוצא לביקור נשיאותי בכתה א-2 בה לומדת העלמה חסרת התקדים נגה סלע, שם נכין לביבות חנוכה ושאר טובין בין 8 ל-10 עם הורים וילדים נוספים. אכן כי כן, חוויה הינה.

אבל פיייי קיבינימט – אפילו ביום שישי בבוקר כבר לא נותנים לישון כמו בן אדם.

שלומות ונצורות בשלב זה, וגם סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.