אם לא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות, מתישהו בימים הקרובים זה יקרה. אולי מול סן אנטוניו, אולי מול ממפיס, אולי מול מישהו אחר, אבל אין ספק שלא רחוק היום שזה יקרה. ווילט צ'מברליין יאבד עוד שיא מהמיליון בהם החזיק פעם ב-NBA. רק שהפעם, בניגוד לשנים קודמות, יש לי הרגשה שהוא לא ממש היה מצטער על זה. בעוד כמה ימים, צ'מברליין כבר לא יהיה השחקן היחיד בהיסטוריה שהחטיא 5,000 פעם מקו העונשין. למצטרף החדש למועדון המאוד לא אקסקלוסיבי הזה קוראים, סורפרייז-סורפרייז, שאקיל או'ניל.

בזריקות העונשין של שאקיל עוסק עולם הכדורסל בערך מהיום שהאיש התחיל לשחק. גם כאן, לפני פחות משנתיים, הוקדש טור שלם לנושא, כולל השוואה לסנטרים גדולים אחרים בהיסטוריה. ברם אולם, זה לא אומר שלא ראוי להתעכב לרגע על הנתון הזה, שאיך שלא תסתכלו עליו הוא בלתי ייאמן בכל קנה מידה.

איך אפשר? לא, באמת - חשבו על זה רגע או שניים. איך אפשר? איך אפשר לעמוד על קו העונשין כמעט עשר פעמים בכל משחק (10,514 ב-1,063 משחקים, נכון לרגע זה), ולהחטיא כל כך הרבה? איך יכול אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה - לטעמי האישי, ודאי וודאי שהטוב שבין הסנטרים, שביצע בחייו אלפי מוּבים קשים ומסובכים הרבה יותר מלעמוד בשקט ולזרוק פאולים - להרשות לעצמו להיות כל כך גרוע בתחום כזה בסיסי?

הרבה פעמים זה נראה ככה, כשהוא צוחק על עצמו זה יכול להיות לפעמים גם משהו כזה, ולמרות שגם היום הוא עוד מסוגל לעשות את זה - ה"הישג" אותו ירשום בקרוב ממש לא צריך לשעשע אותו, לעניות דעתי הלא קובעת. חמשת אלפים פעם להחטיא מהקו? חמשת אלפים? 52.5 אחוז בקריירה? ליותר מזה אתה לא מסוגל? שיים און יו.

בלי לבדוק את זה היסטורית ומדעית, אני מוכן לשים כסף על זה שקארל מאלון, האיש שזרק הכי הרבה פעמים מהעונשין בתולדות הליגה, הבין כבר בגיל צעיר מאוד, ששחקן כמוהו צפוי בחייו לזרוק המון מהקו. ואם הוא לא הבין בעצמו, מישהו כבר סיפר לו והוא עבד על עצמו בהתאם. עובדה: 9,787 זריקות מוצלחות מתוך 13,188 ניסיונות. 74 אחוזים לא מדהימים, אבל בהחלט ראויים. אחוזים שבשביל שאק מהווים משהו שהוא מעבר למדע בדיוני. סתם בשביל הכיף עשיתי בשבילו את החשבון: עם אחוז כמו של מאלון היו לו היום עוד 2,280 נקודות. משהו שלא מעט שחקני NBA לא מגיעים אליו בקריירה שלמה. לא נותר אלא לסכם במלה אחת ויחידה, שאגב מתאימה להרבה דברים שראינו מאו'ניל לאורך הקריירה: אנבליוויבאל.

הגם אתה, פנחס?

כן-כן, אני יודע שכבר דיברו, הזכירו והתייחסו לעניין בכל מיני מקומות, כולל באחד האייטמונים האחרונים של יו"ר הדירקטוריון, אבל זה לא אומר שזה ימנע ממני לומר משהו. ממש לא. עד שלחמנו, זעקנו, התעקשנו ולבסוף סייענו (לפחות מבחינת האגו, כן?) להביא לשינוי חשוב ומהותי במשחקי גביע המדינה - בא עכשיו פיני גרשון ומתבכיין? אכן בושה, חרפה וכלימה.

"מי הגאון שחשב על משחק גביע בשיטת הנוק-אאוט?". זה, פלוס-מינוס, היה הציטוט של כבוד הרב בהתייחסו למשחק בנהריה ביום שני. אם להשתמש באחת האמירות האהובות על המחנכת שלי מהיסודי, מר גרשון, התשובה נמצאת בגוף השאלה. תכירו: פיני-גביע, גביע-פיני. נעים מאוד, או שלא.

כאילו, מה? עוד פעם להסביר את העיקרון המקודש של שיטת הגביע? בסדר, במיוחד בשבילך: הגרלה עיוורת לגמרי, בלי ראשי בתים ובלי נעליים, משחק אחד איפה שלא יוצא, בלי גומלין ובטח בלי גומלין אצל הקבוצה הבכירה יותר, מה שיוצא - יוצא, מי שמנצח - מנצח וממשיכים הלאה, לשלב הבא. יש? יופי נחמה. נכון, זה מגדיל את הסיכוי להדחה מוקדמת, אבל היי - זה כאילו גביע כזה? יכול להיות, במקרה, שזו בדיוק הפואנטה? במקום לקטר לך ותנצח.

ובהזדמנות זו באמת מברוק לאיגוד הכדורסל על שבוע הגביע של הנשים. מה שמגיע, מגיע. השנה זה לא מסתדר בגלל העבודה, אבל בשנה הבאה, במיוחד אם השיטה מועתקת גם לגברים, אני מתחייב להפגין נוכחות, אפילו אם תתחילו בעשר בבוקר.

shaharhermelin@gmail.com