שלומות,

חביבות! חביבות! האיש שב לאשקלון! עם השפם! לא נחבב אותו? רבאק, מצידי שייתן 3 מ-19 מהשדה עד סוף העונה. חביב כהוגן, הבחור.

נוסיף בהזדמנות זו קריאה נרגשת לעם לגשת ולהצביע לאולסטאר. חס ושלום שלא לכרמלו "דוריס" אנתוני, או וינס קרטר המאוסים. והעיקר - לרודי פרננדס לתחרות הדאנק!

רן בורוכוב-סוקולוב-ברטונוב

לפיכך, נמתין עם תואר החביבות. שהרי לסטיב ברט ג'וניור אף פעם לא היה מאוחר מדי לתת את תואר 'חביב נולד' ולהכניסו לשורה אחת עם הגדולים והחביבים ביותר שהיו כאן. אגב, למרבה האכזבה ברט ג'וניור התייצב בשדה התעופה כשפמו אינו עוד עימו. בדוק לגמרי. לא אהבנו זאת.

מצטרף לקריאתך בעניין האולסטאר: לא לדוריס, גם לא לוינס. היידה רודי פרננדס להטבעות, היידה, היידה, היידה!

שלומות,

NBA היה לנו. אז כבוד הנשיא שם לב באייטמונו שהלייקרס צריכים לחפש רכז, ואיש הזאב שם לב באייטמונו לקטע בו ראו את ארויו מפזז עם הווארד. נאה. אז נעשה אחד ועוד אחד, למה לא? ארויו והידית שלו מתאימים להם ולהתקפת המשולש כמו כפפה. אז אמנם דינמו מוסקבה (ג'אנרו פארגו) בבעיות כלכליות, ומכבי לא, אבל אני לא אתפלא אם יש שם אנשים שהיו שמחים לקבל פניה ממיץ' קופצ'ק.

גל

ועוד מגל:

דובר כבר רבות על חוסר היכולת של יוגב אוחיון מחוץ לקשת (0 מ-10 בשמונה משחקי ליגה), אבל במשחק הגביע נגד הקבוצה שיש לה בעיה חשף צוות השידור נתון מזעזע בהרבה. האיש עומד על 57% מהעונשין בליגה. חמישים ושבעה אחוז. בושה, חרפה וכלימה. וגם קיתונות של בוז.

מה זה הדבר הזה? 57%? האיש צריך להתבייש להראות את פרצופו בפרהסיה. הוא אמור להיות מקצוען. אם לשאקיל לא נסלח על אחוזים דומים (ולא נסלח) אז לאוחיון? שלשות? קודם שיקלע עונשין כמו בנאדם.

אכן כי כן, גל, לא יסולח לאוחיון. נרדוף אותו עד חורמה – במלים בוטות בלבד, כמובן, אם כי לא גסות ובלי קללות – עד שהבחור יבין שעם כל הכבוד לאסיסטים ולחטיפות ולעזרה בריבאונדים שהוא מקפיד עליהם לא רע, יש צורך לעמוד בקריטריונים בסיסיים. למשל, אחוז קליעה נאה כרפאל מהקו. הבה נגדיר אותו בתור התחלה כ-75, סוג של היפוך ספרות. מאוחר יותר נרצה לראות את אוחיון מטפס עד ל-80 ונשאר שם לאורך הקריירה.

שלום,

בזמן האחרון מדברים הרבה על יוגב אוחיון והיכולת (או שמא אי היכולת) שלו לקלוע צ'אקות מהשלוש. הייתי רוצה דווקא לקחת את הדיון לכיוון השני. שמתי לב שיש יותר מדי שחקנים (בעיקר ישראלים), שכל תפקידם עלי אדמות הוא ליידות שלשות כאילו היו אמיר כץ לפחות.

אני בטוח שאם נסתכל לעומק (לצערי לא מצאתי סטטיסטיקה כזו), נראה שיש מספר שחקנים שזורקים פי שניים יותר שלשות מאשר מטווח השתיים, אם זה יהוא אורלנד, אבישי גורדון, דרור דוידי מאשקלון, עמית תמיר (הלו, אתה סנטר, בחור!) או שרון ששון, שאני יכול להישבע שלפני שנה ראיתי אותו חודר לסל כמה פעמים וכמעט תמיד קרו דברים טובים.

הבעיה במצב הזה שאחרי כמה שנים כל שחקן כזה, שאני בטוח שבנוער עוד מדי פעם נהג לחדור לסל אפילו אם היה צריך איזה חסימונת בשביל לעבור את השומר שלו, הופך להיות שחקן משלים. וכזה הוא נשאר בכל קבוצה שאליה הוא מגיע.

הדוגמא הכי טובה לדעתי היא מתן נאור, שהיום כבר רודף אחרי הגלים בברזיל ולא אחרי אתלטים אמריקאים למיניהם: במכבי רמת גן הבחור עשה הכל החל מעזרה בהובלת הכדור לליאור ליובין, חדירות לסל ואף צ'אקה כזו או אחרת. לקראת סוף הקריירה (?) הפך להיות מיידה שלשות מהפינה, שכל תפקידו בהתקפה הוא לעבור מתחת לחסימות ולחכות בפינה למסירה.

אז אני רוצה לצאת בקריאה נרגשת לכל גארד וגארד: סעו לסל, סחטו עבירות ונסו לעלות לזריקה מטר לפני קשת השלוש, כי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שקצת התאהבנו יותר מדי בכל עניין השלשות, שליגת קזינו הפכה להיות ליגה של משליכים ושאמיר כץ ודורון ג'מצ'י כבר אין לנו.

אמיר

הרבצת פה חתיכת אבחנה מטורפת ומקצועית, לא נכחיש זאת, אם כי אני חושב שקצת הגזמת בממדי התופעה. נתת אמנם דוגמאות של חמישה שחקנים ועוד שחקן שפרש זמנית, ואתה יודע מה – נגיד שיש עוד שניים. זה עדיין לא "יותר מדי שחקנים שכל תפקידם עלי אדמות הוא ליידות שלשות", כהגדרתך.

לא אהיה מקצועי כמותך ואביא דוגמאות מהמקום הגלובאלי המכונה "מעבר לים", אבל אני די משוכנע שבכל ליגה ישנם שחקנים כאלה שעם הזמן אבחנו שהתכונה הקטלנית ביותר שלהם היא הצ'אקה לשלוש והם מעדיפים אותה על פני כל תכונה אחרת. כתוצאה מכך – לא נכחיש זאת – קהתה במשהו יכולתם לגוון את סגנון המשחק או להשתמש ביעילות בפעולות אחרות. עדיין, כל אחד מהשמות שהזכרת הוא שחקן ליגה טוב וסביר לגמרי, מי יותר ומי פחות.

ובכל זאת, אתה צודק בבסיס הדברים. ולכן נשים יד על יד במרכז המגרש, יחד עם כל הנתינים המעוניינים, ונרביץ איזו קריאה משותפת לשחקנים לבצע את שביקשת: יותר חדירות לסל, יותר ניסיונות לסחוט עבירות ולא לחשוש ממגע וגם קיצור טווחי הזריקה וניסיונות לפתח אחת כזו מחמישה מטר, נניח.

אם היו נותרות חולצות כדורסלע-האתר, היית זוכה לאחת כאן ועכשיו. ברם אולם ואף על פי כן, אזלו לפי שעה. תסתפק במחמאה ופרגון על המייל המעניין? נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהתשובה היא כן.

שלום,

היה איזשהו שחקן פעם בלימוז', ישראלי בשם אבישי משהו. אולי תוכל לעזור לי? מה היה שמו המלא?

גילי

לא זכור לי אבישי בלימוז'. הכי פרוע שאני יכול להגיע הוא נתן בר שלום, ישראלי שגדל בנוער של מכבי ת"א ושיחק בזכות דרכון צרפתי במקומות כמו אנטיב ועוד כל מיני, אולי גם לימוז'. גם בליגה הספרדית השנייה הוא עבר ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שגם בשוויץ. הוא הסתובב באירופה עם השם נתן זאנה.

נשיא הסיפרה שלום,

נדמה שמאז הדיון המעמיק ברחבי הממלכה בסלוגן של ניב רסקין - "ווינר-שוט" - עולם תקשורת הספורט כמרקחה. והנה, במשחק שבין סן אנטוניו לפניקס, רוג'ר מייסון-שלנו הפגיז שלשת ניצחון עם הבאזר (מי האמין שיוכל לשחק ברמות האלה) וירון טלפז בלי שום בושה גנב לניב רסקין את הפטנט.

איתי

הווווו, גם אם בחיוך אתה אומר את הדברים וגם אם ברצינות, זה אולי המקום והזמן – עת מחרידה היא זו, יו נואו - להעמיד דברים על דיוקם וללבוש ארשת רצינית על פנינו. יש להניח כי רסקין לא המציא את הזריקה ושדרים אמריקאים רבים אחזו בה עוד לפניו. נכון ואכן כי כן, כי מבין השדרים המקומיים הוא זה שהשתלט עליה ראשון וסיגל אותה לעצמו, יען כי כל שדר צריך איזה שוס פרטי, גם אם מדובר בשוס שהושאל ממקום אחר.

וטלפז? חצי אמריקאי הינו. ודאי אמר זאת באופן הכי טבעי בעולם, שהרי גדל על כמה וכמה (וכמה!) רסקינים אמריקאים שזעקו בגרון ניחר "ווינר שוט" משחר ילדותו.

אופס, אופס, אופס, סליחה ומחילה: מתקנים אותי יודעי דבר, שהשדר היה בכלל גיל ברק ולא טלפז, והוא לא זעק בצווחת פוגרומים כמנהג הרסקין אלא הוסיף במהלך התיאור. הצעקה המדויקת הייתה: מייסווווון! וכו'. נו, לא יפה. ככה להפיל קבל עם, עדה ונתינים את יו"ר הדירקטוריון ונשיא הסיפרה גם יחד?

שלום,

האמת, פעם ראשונה שאני סורק את האתר שלך ברצינות. הייתי בטוח, שבביטוי נאה כרפאל כוונתך לצייר רפאל ולעבודותיו כאיזה ציון לשבח, עד שקראתי את הפירוש שלך בסלענג. בנוסף, נראה לי שגם שחקנים שאינם עוד עימנו ראוי להכניס לקטגוריית חיל התותחנים, או לפחות להציב קישור למה שכתוב עליהם בקטגוריה "לזכרם". כוונתי לדראז'ן פטרוביץ', שמופיע כרגע בלינק "לזכרם" בלבד.

עופר

הווווו עופר, וולקאם לכדורסל-האתר והפעם ברצינות. מצד שמח, שמח לקלוט אותך בצל קורתנו הצנועה. מצד שני, לא מסוגל שלא לשאול את עצמי היכן טעיתי, אם רק עכשיו – זמן רב מאז עלינו לאוויר – אתה מוצא להקדיש לנו את מלוא תשומת ליבך. לא אדע מה להיות יותר – שמח וצוהל או מהורהר וכמעט אבל.

כך או אחרת, אחרת או כך, רק אתה ואני יודעים מה היה כתוב במייל המקורי ששלחת לדירקטוריון כדורסלע-האתר ורק אתה ואני יודעים מה קוצץ ונחתך ממנו. שהרי לא נלבין עד כדי כך את פניו של האיש המבוגר, כן? נשמור על כבודו, כן?

ובעניין הלינקים מכאן לכאן ומכהנה לשמה, האמת שאני לא רואה צורך בכפילות. אני יוצא מהנחה שולו נתין אחד שנכנס לכדורסלע-האתר שאינו יודע שדראז'ן פטרוביץ' כבר אינו בין החיים מזה שנים רבות. ברגע שיגלה את הלינק המכובד 'לזכרם' המשמש חלקת קבר עבור אנשינו עליהם השלום שאינם עוד עימנו, מיד ייגש לבקר, להניח זר ויקרא על אודות מעלליו של פטרוביץ' הגדול.

עד כאן להפעם.

תבוא ודאי עוד אחת בקרוב, יען כי נותרו עוד כמה וכמה (וכמה!) בחוץ.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח ככל האפשר.