מצב הרוח לא משהו בימים אלה. עם כל התקווה והאמונה שהסוף יהיה טוב, או לפחות טוב יותר ממה שהיה, עדיין עוברת תקופה מאוד-מאוד לא פשוטה עבור האלפים הנמצאים בטווח האש, ועבור אלה בשורות הביטחון וההצלה, כאשר גם כאן וגם כאן יש לי הרבה חברים ומכרים. לא קל ובהחלט מדאיג, אבל אנשים אופטימיים אנחנו, ונקווה להתפתחויות חיוביות ובהקדם.

כמה טוב שיש בנמצא את מ.י., האגדה והאיש. חדשות מה חדשות, מלחמה מה מלחמה, האיש בשלו – ולפעמים טוב שישנם אנשים כמוהו, שכן אין כמוהו בהעלאת חיוך על פניי באופן כללי, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. במיוחד הוא מפליא לעשות מדי 31 בדצמבר, עת הוא הופך את עצמו לחזאי ליום אחד בתחום הספורט בכלל והכדורסל בפרט. כזכור, או שלא, נוהג מ' לעשות זאת בהפוך על הפוך: לחזות לא מה שיקרה, אלא מה שלא יקרה. הנה תחזיותיו הקודמות כאן וכאן.

כהרגלנו, פתחנו את שיחתנו בבדיקת תחזיתו מלפני שנה בדיוק. אודה ולא אבוש כי חלק זה של השיחה חביב עליי במיוחד, שכן הוא מוכיח, שנה אחרי שנה, כי חוסר הצלחתו של מ' כחזאי משתווה אך ליכולתו של המדור לנחס כל דבר שזז בכל מקום שהוא, פלוס-מינוס.

"שים לב, ידידי, אמרתי למ', כך בדיוק התנבאת לפני שנה, וזו היתה מידת הצלחתך:

"תהיה זו חוכמה קטנה מאוד מצדי להמר שמכבי ת"א לא תגיע השנה לפיינל-פור. אני אומר לך, כי המכונה המכבית חורקת עד כדי כך, שהיא לא תגיע אפילו להצלבה". ובפועל: הפסד בגמר לצסק"א, אותה צסק"א עליה אמרת "בעוד הרוב המוחלט של שועי הכדורסל ואוהדיו ברחבי היבשת מתלבטים בשאלה האם אלופת אירופה תהיה פאו או צסק"א, בא עבדך ומתעקש: לא זו ולא זו. מישהי אחרת תחגוג באביב. זכור איפה שמעת זאת לראשונה". ריספקט, מ', אפס משתיים על ההתחלה. ג'ייסון וויליאמס - מאחוריך!

"גם להפועל ירושלים לא תהיה שנה קלה. אם תרצה, ברוח שיר האוהדים הנודע - לא גביע, לא אירופה, לא אליפות ואף לא גמר ליגת העאלק!". אוקיי, אכן לא אירופה, לא אליפות ולא גמר הפיינל פור – מה שמגיע, מגיע – אבל גביע? היה גם היה. איך נגדיר זאת? סביר-מינוס. נקסט. המשכת וניחשת כי "מעבר לאוקיינוס הולך אמנם ומתפשט הבאזזזז סביב הבוסטון סלטיקס, אבל אני אומר - לא ולא ולא. לצערי הרב, גם השנה לא יזכה קווין גארנט המופלא לענוד טבעת". ממש. יפה, הנה אתה חוזר לעצמך. מה עוד היה לנו? "מייקל פלפס. מופלא ומסעיר ככל שיהיה - לא יצליח הכריש לשבור את שיאו של מרק ספיץ ולזכות בשמונה מדליות זהב, אבל מה אני מדבר על שמונה, בעוד המשלחת הישראלית כולה לא תזכה אף לא באחת". עוד אפס משתיים מרשים ומסעיר באותו משפט, ובסך הכל, כהרגלו, עולה מ' כיתה, אולם עדיף שלא בבית ספרנו.

אולם מי אנחנו שנרפה את ידיו של האיש, השב ומוכיח כי ישנם מצבים בהם הוא ורק הוא יכול להשפיע לטובה, ולו במעט, על מצב הרוח הלאומי, או לפחות הפרטי שלי. קבלו את מ', מודל 2009: "לראשונה מזה שלוש מאות מיליון שנה לא תזכה מכבי תל אביב באליפות שנה שנייה ברציפות. הגביע ינדוד אמנם ממלחה אולם לא לשרון, לחיפה או לאשקלון. קרית אתא, שימו לב לדבריי, לא תנשור לליגת המשנה. אלופת היורוליג לא תגיע מיוון, רוסיה, איטליה, טורקיה, קרואטיה או ישראל (נחשו ילדים: מי נשאר?). אלופת ה-NBA לא תגיע מהחוף המזרחי, גם לא מקליפורניה או מטקסס. באליפות אירופה בקיץ לא תעפיל למרבה הצער ישראל מהבית המוקדם, והאלופה תהיה נבחרת ששמה אינו מתחיל ב-ס' (נבארו בתגובה: סססססס-אמ-אמ-אמ-אמ'שך!). אם לסטות רגע לענפים אחרים: רוז'ה פדרר לא יזכה השנה ולו בגרנד סלאם בודד, מייקל פלפס לא ישבור ולו שיא עולם נוסף, אוסיין בולט כנ"ל. הקאמבק של לאנס ארמסטרונג לא יעלה יפה והוא לא יגיע בכלל לטור דה פראנס, ואם יגיע - לא יסיים".

עד כאן דבריו של האיש היקר ועם זאת בלתי נלאה. מי ייתן ולעומת שנים עברו - יעלו אחוזיו לאזור אלה של לוקאס טישר לפחות. אולם עוד הרבה קודם לכן - שישוב השקט למחוזותינו.

shaharhermelin@gmail.com