ברור לחלוטין שהחוויה שעברה על בני השרון באנקרה היתה טראומטית ואף מסוכנת. ברור לחלוטין גם שהתנהלות היול"ב בפרשה נעה בין הפתטיות לביזיון - מעניין מה היה קורה לו במקום בני השרון היה מדובר באחת מקבוצות הפאר מספרד, יוון, רוסיה, איטליה, או "רק" במכבי תל אביב. הרי עוד לפני שהאוהד המוטרף הראשון היה עושה צעד וחצי לכיוון הפארקט, כבר היה נפסק הפסד טכני למארחים - אבל הסיפור הזה בכללותו העלה אצלי שוב את השאלה הבסיסית: בשביל מה הם צריכים את זה?

שלא תהיינה אי הבנות - אין מדובר כאן רק בבני השרון, אלא גם בגליל/גלבוע, נהריה וכל שאר הקבוצות שבוחרות לנדוד ברחבי היבשת במסגרת איזשהו יורו-צ'אלנג'-קאפ-ליג, או מה שלא קוראים לזה. גם לא מדובר בכלל על תקריות על רקע מדיני-פוליטי, או על תקריות בכלל. באמת ובתמים מעניין אותי לדעת מה גורם לקבוצות הללו להתעקש על הופעות באירופה, ומה בדיוק יוצא להן מזה.

לגבי מכבי, הכל ברור ואין שום שאלה: אלה לא רק מסורת וניסיון בני עשרות שנים, רבות מתוכן כחברה קבועה בצמרת האירופית. אלה גם יכולות כלכליות וארגוניות מוכחות מעל ומעבר, הרבה מאוד כסף מהיורוליג, מזכויות שידור ומחסויות מסחריות, וגם העובדה שערבי חמישי הנוצצים של היורוליג - הם ורק הם הבסיס למפעל המנויים הגדול והמצליח של המועדון. מזרחי ופדרמן יכולים לדקלם עד מחרתיים, תחת כל מיקרופון רענן, ש"הליגה והגביע בארץ הם הלחם והחמאה שלנו", אבל גם הם יודעים שאף אחד מאוהדיהם לא מוציא מדי שנה אלפי שקלים מכיסו כדי לצפות - עם כל הכבוד ומבלי להעליב אף אחת - בעירוני רמת גן, במכבי ראשל"צ או אפילו בהפועל ירושלים ובחולון. צסק"א, אולימפיאקוס, ריאל מדריד וכיוצא בהללו? או, נאו יו אר טוקינג.

גם לגבי הפועל ירושלים אין יותר מדי שאלות וספקות. ניסיון, הישגים, יכולת, אולם מלא, טלוויזיה, ספונסרים - הכל יש להם, גם אם לא באותם סדרי גודל כמו אצל אהובי נפשם מנוקיה. כאן אירופה משחקת אמנם תפקיד קטן יותר במכירת המנויים, אבל השורה התחתונה היא שלמועדון יש רצון ואמצעים ואין בעיה להשתלב במפעלים השונים ביבשת.

אבל כל השאר? מה בדיוק הן מחפשות שם? אם אני לוקח את בני השרון כמשל, נשבע לכם שלא ברור לי מה עומד מאחורי ההחלטה שלהם לשחק באחד המפעלים שכוחי האל האלה. מנוף למכירת מנויים? ממש. תעירו אותי כשהם יתקרבו למלא את 1,800 הכיסאות במטרוווסט. הכנסות מזכויות שידור? רגע, מה אמרתם? מצטער, רעמי הצחוק של החבר'ה בערוץ הספורט, ובעצם גם בכל שאר הערוצים, הפריעו לי לשמוע לרגע. חסויות? באמת כל הכבוד ל"אשת טורס" שהרימו את הכפפה, אבל בלי לבדוק אני מוכן להמר על כל הכסף שאין לי שעם כל הרצון הטוב - התרומה שלהם לאגודה לא מתקרבת בכלל לזו של אלקטרה או של מגדל. אטרקציות לאוהדים? אפילו שם כמו אריס סלוניקי לא מוציא יותר מדי אנשים מהבית, אז מה נעשה עם כל אותם מועדוני פאר מהולנד, טורקיה, בולגריה וצפון-מזרח אלבניה? כבוד והכרה בינלאומיים? אולי כשאלדד אקוניס - אחד שבאמת נותן מעצמו את הכל ועושה עבודת קודש עבור המועדון - יחליף רשמית את שם המשפחה ל- Mizrahi.

מה כן יוצא לבני השרון ולאחרות מזה? היגררות דו-שבועית לכל מיני אנקרות עם שחקנים שלא ממש רגילים לזה, לא ממש בנויים לזה, ואני משוכנע שחלקם הגדול גם ממש לא אוהב את זה. כל הטרטור והעומס המיותרים האלה קורים, תוך ידיעה ברורה שאין לקבוצה יותר מדי סיכויים להגיע לשלבים הגבוהים באמת, במין כרוניקה של הדחה מוקדמת יותר או פחות, אבל בהחלט ידועה מראש, ותוך ידיעה ברורה שזה פוגע באפקטיביות שלהם בזירה המקומית.

לא מבין את זה. בחיי שאני לא מבין את זה. קטונתי, אבל לו אני זה שהיה צריך לקבל את ההחלטה אם כן או לא אירופה, הייתי מנצל את הידע שצברתי לאורך השנים בשפה האנגלית, ומתיישב מיד לנסח מכתב ברור ורהוט לאדון ג'ורדי ברתומיאו ולחבר מרעיו. במכתב שכזה הייתי ממליץ ליול"בים, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ללכת לחפש מי ינענע אותם ומהרבה מאוד סיבות, שרובן בכלל לא קשורות לבני השרון או לחסידי אומות העולם מאנקרה.

"A man's gotta know his limitations" אומר קלינט איסטווד באחד מסרטי "הארי המזוהם". צודקים האיש והמגנום 44 שלו. כל אחד צריך להכיר ולפעול במסגרת יכולותיו ומגבלותיו. אלו של בני השרון ודומותיה, צריכות לעניות דעתי הלא קובעת להישאר בתחומי מדינת ישראל, וממש לא רק בגלל הדאגה של כולנו לשלום אנשיהן.

shaharhermelin@gmail.com