שלום,

הגיע הזמן לעדכן את תחרות קלע העונשין הגרוע ביותר בNBA. אבל קודם כל נפתח בעדכון: חוסה קלדרון כבר על 80 מ-80, אחרי 4 מ-4 נגד שיקאגו במשחק האחרון. מאחוריו סטיב נאש (פיניקס, למי שלא חי על הכדור תרתי משמע) עם 102 מ-108 שהם 94.4% נדירים ביופיים. מו וויליאמס (קליבלנד) גם כן מתהדר במאזן יוצא מן הכלל- 111 מ-119 שהם "רק" 93.3%.

אור

נאה, המשך להרביץ בנו תורה מעת לעת.

שלום,

ישבתי לצפות במשחק בין מכבי ת"א למכבי חיפה. במהלך הרבע האחרון עפר שלח דיבר על הרחבה של חיפה, כאשר סיילס לא נמצא בה ואמר: "כשברוקס סיילס לא נמצא הרחבה של נהריה הרבה יותר פרוצה וקל לעשות בה סלים" (לא מתחייב על מילה במילה, לא זוכר לגמרי).

מותר לבן-אדם לטעות, קורה, אין לי שום טענות לשלח שעושה לדעתי עבודה נפלאה. אבל משום מה שדרו הנאמן ניב רסקין לא תיקן אותו, מה שעורר אצלי תהיות: למה שדרים לא מתקנים במקרים רבים פרשנים שטועים, ולהיפך? אוקיי, אני מבין שמתוך נימוס זה לא נעים, אבל רבאק, יושבים לצפות בך כמה עשרות או מאות אלפים שמקשיבים, חלקם לא מספיק אינטליגנטים להבין שקרתה פה טעות ומחפשים איפה נמצאת פה נהריה (או כל דבר אחר, זאת פשוט הדוגמה הספציפית). תקן את הטעות שקרתה ותתנצל, כי זאת טלוויזיה.

עומר פ.

ריישית כל, אכן כי כן היה ונברא. הייתי עד לזה בדיוק כמוך.

שיינית כל, התשובה בגוף השאלה. בסופו של דבר מדובר בהחלטה של השדר. יש להניח – ואף להניח יש – שרסקין יצא מהנחה שמדובר בפליטת פה מקרית לחלוטין, שמוטב לדלג עליה ולהמשיך בזרימה הטבעית של השידור מאשר לקטוע ולהעיר במה שיכול להתפרש כהערה קטנונית.

אף אחד הרי לא באמת חושב – כולל אותם לא אינטליגנטים, נניח, שהזכרת קודם – ששלח לא יודע שמדובר בחיפה ולא בנהריה, כן?

אגב, במקרים אחרים, כשהשדר או הפרשן מרבים לטעות, כבר יצא לשמוע ולראות תיקונים הדדיים גם במהלך שידור. אני לא יכול אפילו להעריך כמה מלים אומרים רסקין ושלח בשידור אחד, כולל הקטעים שלפני ואחרי משחק. מדובר ודאי במאות אלפים. כמו שאמרת: זה קורה ויכול לקרות לכל אחד. אם יש ביניהם כבוד וכימיה ורוח טובה וזרימה טובה של השידור, זו החלטה נקודתית לגמרי של שניהם לגבי תיקונים מהסוג הזה.

קבל דוגמאות טריות. אתמול, במשחק בין מכבי חיפה לבני השרון, מאמננו הלאומי המשמש כפרשן אמר שי גולדן במקום טוד גולדן. יורם ארבל לא תיקן.

בצד השני הגיע ארבל עם סדרת בלבולים שבאף אחד מהם מאמננו לא התערב: לא כשהוא הודיע שפרקינס זורק שלשה, רגע אחרי שהוא יצא בחמש עבירות (זה היה רולנד רוס), ולא כשהוא נפרד מברק רום, במקום מגיל ברק.

בסיטואציה אחרת, כשארבל פנה לגיל ברק כדי שיספר לו מה חדש בגבעת שמואל לקראת המשחק שישודר ביום שני, לבחור לא נשאר אלא לומר במפורש, שבעניין הזה מאיה רונן תעזור לו, כי היא מסקרת את הקבוצה הזו ועקבה אחרי המתרחש בה (בעוד הוא אמור היה לדווח על היריבה, הפועל ירושלים).

מה יצא? שבלית ברירה הוא עשה מארבל פארש בשידור חי.

נו, והרי זו לא כוונת המשורר וגם לא כוונת המשדר, נכון?

כך שבעיניי ולדעתי ולסיכום העניין הזה: אם מדובר בטעות חד פעמית, אפשר לדלג הלאה. אם זה חוזר יותר מפעם אחת, או מעמיד אותך בסיטואציית אין ברירה נדירה כמו שנקלע אליה גיל ברק, מומלץ וכדאי לתקן.

שלומות,

רו רו, רו רו רו רו, רו רו רו רו, רו רו רוג'ר מייסון (יש לקרוא לפי המנגינה של no limit של 2 unlimited מצורף לינק).

לאחרונה לא ניתן לקרוא על ה-NBA ללא אזכור של רוג'ר מייסון, שחקנה לשעבר של הפועל ירושלים. ההצלחה שלו בסן אנטוניו היא בהחלט הפתעה גדולה בעיני. נדמה לי, אף כי אינני אביב לביא, כי כאשר שיחק כאן לא הותיר רוג'ר חותם משמעותי במיוחד ולפיכך הפיכתו לשחקן לגיטימי ב-NBA מפתיעה מאוד.

לא זכור לי שחקן נוסף שעשה כזאת קפיצת מדרגה, משחקן טוב (ולא יותר מזה) בליגה שלנו לחלק מהרוטציה הקבועה בקבוצה מליגת ה-NBA. ולא, אנתוני פארקר לא נחשב, כיוון שפארקר תפר את כל אירופה, לפני שהפך לשחקן לגיטימי ב-NBA.

החלטתי לבדוק את הסטטיסטיקה של השחקן, והמספרים אכן מספרים את גודל ההפתעה.

הממוצעים שלו כאן ושם כמעט זהים:

בישראל קלע 14, קטף 3.4 קרשים וחילק 2.7 דובדבנים למשחק, ואילו ב-NBA הוא קולע 11.9 נקודות, קוטף 3.3 קרשים ומחלק 1.8 דובדבנים.

מה זה אומר על רוג'ר? האם מדובר בזיקית משוכללת, המתאימה את עצמה לסביבה? מה זה אומר על ליגת ווינר? והאם אבנר קופל עושה כאן צעד נוסף לעבר דיוויד סטרן האגדי?

והנה הלינק לשיר האגדי.

דור

קודם כל, מה זה הקרשים והדובדבנים האלה באיחור של עשרים, אולי עשרים וחמש שנה. עוד מדברים ככה? וואלה, נאה, לא ידעתי.

שנית, ודאי ידוע לך שהשיר שציידת אותנו בו שימש אי-אז בימים את אוהדי הפועל ת"א ששרו לכבודו של ננאד מרקוביץ' (ננו, ננו ננו, וכך הלאה, יו ננו-או).

תפסת אותי לא מוכן. אני מנסה להיזכר בשחקן האחרון ששיחק בליגת קזינו ועשה קפיצה רצינית ב-NBA, מבלי להתייחס לפארקר, כפי שביקשת, ולא כל כך מוצא. הראש חלוד. ובכל זאת, קח בחשבון שלא מדובר בקפיצה ישירה. מייסון שיחק ב-NBA עוד לפני שהגיע לישראל, ובדרך לירושלים עבר גם באולימפיאקוס. שנית, גם אחרי שהיה כאן - עשה שתי עונות בוושינגטון לפני שהצטרף לסן אנטוניו.

במלים אחרות: לא מדובר לגמרי בהוקוס-פוקוס. זה לא שהגיע שחקן זר מאיזה קולג', עשה עונה או שתיים בישראל, והצטרף ישירות ל-NBA כדי להיות פגז.

הייתי אומר את זה ככה: כל מה שמייסון עבר עד היום בקריירה שלו בישל אותו כדי להגיע לעונה הטובה שהוא מציג עכשיו, ולכל סלי הניצחון שהוא קולע עבור הספרס. גם לליגת קזינו (תלמד, אגב, קזינו ולא ווינר) – יש חלק קטן בעניין. גם היא עזרה לעצב את יכולתו ורמתו, לא נכחיש זאת.

אם אני מופתע או לא? שמע, מייסון הוא שחקן. ראינו את זה גם כאן בהפועל ירושלים. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבאותו זמן הוא היה פחות יותר היחיד שיכול היה להתמודד עם פארקר. הוא הראה מהירות, קליעה, חדירה ואתלטיות ששייכות בלי ספק לרמת NBA. כביכול, הוראס ג'נקינס ומריו 'ביג תחת' אוסטין האפילו עליו, אבל לא לגמרי. חדי עין ראו וידעו כבר אז שאוסטין, בעיקר הוא, משחק בצד אחד בלבד של המגרש וג'נקינס מפוזר להחריד.

להגיד לך שחשבתי שמייסון יהיה שחקן חמישייה קבוע בסן אנטוניו? לא חשבתי, אבל הכל פתוח. הרי לא חשבנו שברוס בואן או מייקל פינלי יהיו שם לנצח, נכון? ובואן, בעברו הרחוק, שיחק בליגה השנייה בצרפת, ככה שאולי לא צריך להתפלא יותר מדי מהמקומות אליהם החיים לוקחים אותנו ולקחו את מייסון.

שלום,

צדקת, ג'ייסון וויליאמס עבר לנהריה. סחתיין על החוש. אולי תחליף את השוטה בימי מנוחתו?

גלעד

נאה, תודה על פרגון. היתה תחושה, יו נואו. השוטה מיד חוזר, הוא יותר טוב ממני (ושאל איזנברג היה מוסיף: "האמן לי, חבוב").

אגב, רוצה הימור נוסף? חכה – וויליאמס עוד לא גמר עם מכבי העונה. הם לא יודעים עם מי יש להם עסק. ואם נחיה גם נראה.

הוד נשיאותו שלום,

מכבי ת"א הוגרלה עם ברצלונה, ריאל מדריד ואלבה ברלין בשלב הבא ביורוליג, וברשות הנשיא אבקש להעלות כמה זיכרונות הקשורים לקבוצות אלו.

מכל קבוצה יש לי משחק מסוים אחד שזכור לי היטב.

נתחיל מברצלונה. המשחק שזכור לי, ובנסיבות לאו דווקא משמחות, הוא חצי גמר הפיינל פור משנת 91. הייתי אז תלמיד תיכון ואני זוכר שרציתי (כמעט כמו כולם) שמכבי תנצח, אולם בתוך תוכי רציתי שיקבלו חזק על הראש (וחזק על הראש זה תיאור עדין לעומת מה שקרה שם), כי ההסברים של שמעון מזרחי על הבדלי שעות בין המשחקים וכו' עיצבנו אותי.

אלבה ברלין בשנת 97 - זה היה משחק בשלב ההצלבה, אם אינני טועה. היו בקבוצה קטש, שפר, באק ג'ונסון, רנדי ווייט בעונה גדולה (שלאחריה באה עונה אומללה ביותר, קצת בגלל פציעה וקצת בגלל וינקו), אבל באותו משחק היה בעיקר את נדב הנפלד במשחק מופלא. אולי השנים קצת מעצימות את הזיכרונות, אבל אני ממש זוכר הגנה מדהימה על וונדל אלכסיס, נקודות, אסיסטים. ממש לשבת וליהנות ממשחק גדול של שחקן גדול.

ואחרון חביב - ריאל מדריד משנת 94 או 95. את המשחק ראיתי במוצב בלב ענבתא, שכונה (לא שכונת פאר) של טול-כרם. היו שם גודס, צ'ורה שנלחם כמו גדול בסאבוניס, מוטי דניאל במשחק ענק, הנפלד במשחק גדול. מהפכים, מתח. לא יצא כלום מאותה עונה, אבל זה היה אחד המשחקים הטובים שראיתי.

חן חן על ההקשבה וההאזנה.

יאיר

שלום יאיר,

מייל מעניין הרבצת פה. אישי, פרטי, מנבכי הנשמה, לא נכחיש זאת.

לגבי המשחק נגד ברצלונה, לא כל כך הבנתי מה כל כך חרה לך שמצד אחד רצית שינצחו ומצד שני שיובסו. מה אכפת לך מה אמר שמעון מזרחי? שיגיד השמעל'ה מה שירצה, אם אתה אוהד – אתה אוהד. אודה ולא אבוש ואף אבוש ואודה בו זמנית – לא קלטתי את הראש שלך בעניין הזה. נגמר בתבוסה ב-34 הפרש, כזכור או שלא. לפחות חצי ממך היה מרוצה.

לגבי אלבה ברלין, זה לא היה משחק הצלבה אלא משחק רגיל בעונה. ברלין ניצחה 65:70 עם 17 נקודות ו-6 ריבאונדים של וונדל אלכסיס המופתי, משחק שהיה לי הכבוד להיות בו ונערך במקס שמלינג-ההיכל אשר בברלין-הכרך, כשבחוץ מינוס 6 מעלות ואני בלי מעיל. שכחתי אותו בבית כמו אידיוט, התעצלתי והתקמצנתי לקנות שם את המעילים הכבדים האלה (מה גם שהיה מאוד-מאוד יקר), בשביל השבועיים-חורף שיש לנו כאן בארץ.

אלכסיס אכן הוגבל במספר הזריקות שלו לסל על ידי היונה (לקח רק 8), אבל כמו שאתה מבין האיש הנערץ הזה הגיע למספרים שלו כך או אחרת, אחרת או כך. היונה ההנפלדית, אגב, הסריח את המגרש עם 4 נקודות ב-1 מ-5 מהשדה. הבולדוג ווייט הרביץ משחק של 20 ו-15. הבעיה העיקרית של מכבי ת"א במשחק הזה היתה סגל קצר: ברד ליף והפנתר הוורוד נותרו בארץ חולים ו/או פצועים ולא הצטרפו לנסיעה לגרמניה.

ולגבי ריאל – ולמען יוכלו קוראינו להזדהות איתך – אתה מדבר על משחק מנובמבר 1994 ביד אליהו, שהסתיים בניצחון 85:93. אכן כי כן נלחם צ'ורה כאריה ממש בסאבוניס הגביר, והצליח לסיים את המשחק כריבאונדר הבולט במגרש עם 13 לעומת 9 של הליטאי המפחיד. עם זאת, סאבוניס הרביץ 28 נקודות לעומת 11 של צ'ורה. 26 לדניאל, 14 להנפלדית. 25 לג'ו ארלאוקאס המשובח ו-20 לדורון ג'מצ'י. בגומלין, אגב, ריאל ניצחה ב-12 הפרש עם 23 ו-15 של סאבוניס, מול 17 ו-7 של צ'ורה.

מטול-כרם אתה זוכר את זה, אה? נאה.

שלום ערן,

מכל האולמות דווקא זה של פחי חולון, שהיה לנו ככלוב בו שכן קני "the animal" באניסטר, שריסק אי אילו זכוכיות באולמות הכדורסל של ארצנו הקטנטונת והיפה, הוא זו שנמצא ללא תחליף ראוי לסל שלא עמד בעומס? אתמהה.

למעלה מ-1800 גרם טקסט העברת בפני במהדורת שאלותשובות של סופשבוע, כשבפי תחושה של "עוד!". נאה!

ברכות למשפחת סלע על ההישג הנאה אי-שם בחצי האחר של כדור הארץ-הכוכב. מי ייתן ותהיה לזה המשכיות!

מייקי

הווווו מייקי, תודות ונצורות לך על שתי ההערות האחרונות. דודי סלע הודח בינתיים על ידי טסונגה האליל, ואתה קיבלת שלוש מהדורות נוספות כדי להשביע את הרעב.

ובעניין חולון – האמת היא ולא נכחיש אותה כלל ועיקר, שאין אולם מתאים יותר מאשר חולון למקרה של שבירת הסל במשחק נגד אשקלון. זוהי חולון במלוא תפארתה לטוב ולרע. זכור לי עדיין טקס העלאת הגופייה של ישראל אלימלך לתקרת אותו אולם ממש, עת פרש האליל המקומי מכדורסל ונערך לו משחק פרידה. ונדמה לי, על אף שאינני, שהיו בו תקלות ניכרות, בטקס, ובמהלכו סירבה הגופייה, משום מה, לעלות באופן חלק וישיר אל התקרה ועשתה קונצים רבים בדרך למבוכתם הרבה של מארגני הטורניר.

זוהי חולון, כאמור, וטוב שהיא שלנו, שהרי אירחה באולמה כמה וכמה (וכמה!) עשרות שועי עולם רציניים ביותר לאורך השנים, והכדורסל הישראלי לא היה אותו כדורסל בלעדיה.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.