בורוכוב-סוקולוב-יזרעאליוב התקשר אי שם בראשית המערכה השנייה של גמר אליפות אוסטרליה בין נדאל לפדרר, ובמשך מספר דקות דיסקסנו נקודות שונות הקשורות לשני האלופים הלא אנושיים הללו. אני מראש הייתי בעד נדאל. לא כל כך מפני שאני בעדו, כמו שאני נגד פדרר. לא רוצה שישבור את שיא הזכיות בגראנד סלאמים של פיט סמפראס האליל. "רק שלא יתברר פתאום שנדאל כל כך טוב כי הוא על סמים", אמרתי לבורוכוב.

אני והפה שלי. חזרתי הביתה בזמן כדי לראות את חלקו האחרון של המשחק, אבל עוד לפני שהספקתי לשמוח על ניצחונו של הספרדי, כלומר על הפסדו של השוויצרי (האמת, היה מרגש וטיפונת צבט בלב לראות אותו מזיל דמעות בסיום) - תפס את העין הסקופ של ה'ניוז אוף דה וורלד' הבריטי, לפיו צולם האליל באיזו מסיבת סטודנטים כשהוא מעשן חשיש, וכעת הוא עלול לספוג השעייה ארוכה, שאולי אפילו תסיים את הקריירה שלו. לא נדאל, חלילה וחס, מייקל פלפס.

פלפס, אחד הספורטאים האהובים עליי בכל הזמנים, האלוף האולימפי הגדול בהיסטוריה, האיש שהוכיח ש"קצה גבול יכולתו של האדם" הוא מושג מאוד ערטילאי, נתפס מסתמם וכנראה יושעה. הוא ולא אחר. לא סמים שאמורים לשפר את יכולותיו הספורטיביות, סתם באנג ממוצע "בשביל הכיף" באמצע איזו מסיבת סטודנטים פרועה או לא כל כך פרועה. אם זה נכון, לא נותר לי אלא להניד ראשי בצער ולומר: איזה אידיוט. אנבליוויבאל.

בשנת 1995, בעודו מכהן ככוכב קולנוע גדול ואף אוחז בבת זוג מדהימה במיוחד בדמותה של השחקנית אליזבת הארלי - נתפס יו גרנט במכוניתו באחד מרחובות הוליווד, כאשר זונה מקומית משמשת כאינסטלטורית לעת מצוא, ומבצעת בו בדיקת צנרת מקיפה. כמה ימים אחר כך הוא התארח בתכנית הלילה הפופולרית של ג'יי לנו. "הרשה לי להתחיל בשאלה מספר אחת", אמר המארח מיד כשתפס גרנט את מקומו, "על מה לעזאזל חשבת?".

אותה שאלה בדיוק אני מפנה מכאן לחבר פלפס. ווט דה פאק? מה עבר לך בראש, מה? בסדר, אז אתה עדיין בעיצומה של ירידת המתח הגדולה אחרי בייג'ין, ומרשה לעצמך לפרוק עול אחר עול בכל מיני מסיבות ואירועים. אני מבין, אחרי שעמדת באתגר הגדול ביותר של חייך, שיפרת את השגו של מארק ספיץ וקבעת שיא שכנראה לא יישבר לעולם של שמונה מדליות זהב באולימפיאדה אחת - שאתה חש צורך עז להתנהג כמו בן 23 מהשורה, שמחפש לחגוג בשעות הפנאי. אני גם יודע שאני יכול בשקט להוריד לי מהראש את הדאגה לעתידך הכלכלי. אני אפילו מסוגל להבין - לא לקבל, אבל להבין - את הצורך שעלה בך לכלול בפריקת העול הכללית הזו גם איזה באנג או שניים. אבל לעשות את זה בחברת עשרות או מאות אנשים נוספים?

כאילו מה? אתה לא יודע שעשרות פפראצי עוקבים אחריך לכל מקום שאתה הולך? ואם במקרה הפפראצי נשארים בחוץ, אתה לא יודע שכל טלפון סלולארי הוא גם מצלמה, ושכל צעיר אמריקאי ממוצע יודע בדיוק (או לפחות מסוגל לנחש) כמה כסף הוא יכול להרוויח ממכירת תמונה מפלילה של סלבריטי ברמתך לצהובון כזה או אחר? לא ראית מה קרה לספורטאים גדולים אחרים שנתפסו על סמים, ואיך החברה האמריקאית הקיאה אותם מתוכה? לא סיפרו לך מה יכול להיות העונש אם תיתפס?

לא שלפני כן חשבתי שבזמנך הפנוי, בין האימונים והתחרויות, אתה עסוק בשינון פיזיקת קוונטים או הנדסה אנליטית. אבל להגיע לכזו רמה של חוסר מחשבה? איך אומר פינטו הסייד למלול הטייח במערכונם הבלתי נשכח של הגששים 'חסכו ואמצו': "זה לא סתם מעשה חמוֹרוּת, אלא מעשה אהבּלוּת".

עד שיתבררו כל הפרטים וכל העובדות (אני כבר מדמיין את תגובת עורכי דינו של פלפס: "זה בכלל לא באנג! החבר'ה משנה שלישית כימיה לא היו בטוחים שהצליחו בניסוי שלהם במעבדה, אז הם הביאו למייקל את המבחנה כדי שיבדוק אם הכל בסדר"), ועד שלא תוכח אשמתו מעל לכל ספק, אשאיר לעצמי שביב קטנטן של תקווה שאולי הפעם הבאה שנראה את פלפס בתחרות גדולה תהיה לפני האולימפיאדה של 2016. מה הסיכוי שזה יקרה? לא יודע. מה הסיכוי שישראל תזכה ב-17 מדליות זהב בלונדון 2012?

אה כן, פדרר ענק. נדאל היה יותר ענק ממנו בגמר במלבורן. השיא של סמפראס חי וקיים. ישששש!!

shaharhermelin@gmail.com