ראשית כל, קודם כל ולפני הכל, לא יודע מה עבר לכם בראש מיד אחרי שלשת הניצחון של בריאן טולברט - כלומר חוץ מ"ווואו!", "ישששששששששש!!" או לחילופין "סססססס-אמ-אמ-אמ-אמ'שלו", בהתאם לקבוצה ביקרה רציתם - אבל אני מיד נזכרתי בסשה דג'ורג'ביץ' בגמר גביע אירופה לאלופות 92'. אותו סצנריו בדיוק: פחות מעשר שניות לסיום, פרטיזן בלגרד שלו בפיגור שתיים מול חובנטוד בדאלונה, והאיש (כמה שיער היה לו אז!) הולך חוף טוּ חוף, קולע שלשה מדהימה ולוקח גביע. הנה זה כאן. איזה מלך. גם טולברט.

חזרה ארצה. עידו קוז'יקרו הוא אחד השחקנים שאני הכי אוהב בארץ. לב, נשמה, קשיחות, מנהיגות וגם ממש לא מעט כדורסל. בחדר ההלבשה ההמום והכואב של מכבי חיפה, כאשר במרחק של מטרים בודדים ממנו חוגגת חולונייה את הזכייה בגביע ש"היה אמור" להיות ירוק, פתח הקפטן החיפני את הפה על השופטים: "אני חושב שצריך להסתכל טוב טוב על הקלטת של המשחק, ולראות איך נשרקות נגד שחקנים עבירות תוקף בזו אחר זו. אני לא רוצה להתחיל להגיד שמות, אבל אני מציע שאנשים יסתכלו על הקלטת ויסיקו מסקנות". יום למחרת הגמר כבר התנצל קוז'יקרו על הדברים, והבהיר כי הם נאמרו בלהט הרגע האכזרי מבחינתו, וכי לא היתה לו כוונה להטיל דופי ביושרם של השופטים, אלא רק להעביר ביקורת מקצועית על כמה מהחלטותיהם.

אז ככה - ראשית, גם אם הדברים באו (כפי שאני מאמין שקרה) אחרי שקוז'יקרו התקרר והבין מה בדיוק אמר, אבל אפילו אם הסיבה היתה, נאמר, שמישהו מיהר להבהיר לו כי אם לא יחזור בו אוי ואבוי יהיה לו לו - יפה, מכובד וראוי שהתנצל. לא מכיר הרבה אנשים אחרים שבאותה סיטואציה קשה ומתסכלת לא היו משחררים קיטור בצורה כזו או אחרת. עידו בחר להאשים את השופטים, ולא, למשל, את המחצית השנייה ההתקפית האיומה ונוראה של קבוצתו, את עשר ההחטאות מהעונשין או את הכישלון בעצירתו של טולברט בפוזשן האחרון. זכותו.

לא שאי אפשר להעלות על הדעת שום סיבה מדוע אמר קוז'יקרו את מה שאמר. במהלך המשחק, במיוחד במחצית השנייה, נשרקו כמה וכמה וכמה שריקות נגד חיפה, לרבות אי אלו עבירות תוקף, שלפחות ממקום שבתי על הכורסה נראו בלתי נכונות בעליל. ברם אולם, לא רק שהיו כאלה גם בצדו השני של המגרש, אלא שדווקא באחד הרגעים הקריטיים ביותר במשחק, ריבאונד ההתקפה של ג'פרסון החיפני 14 שניות לסיום וההתנגשות בינו לבין וושינגטון, קבעו השופטים סל ועבירה לזכות חיפה, למרות שלעניות דעתי הלא קובעת היתה זו עבירת תוקף לא במאה, אלא בארבע מאות אחוז.

אגב, אם אני מנחש נכון מה שהתחולל מאחורי הקלעים של השידור הטלוויזיוני, גם הבמאי חשב שמדובר בעבירת תוקף, ולכן שידר את האירוע שוב ושוב מכל מיני זוויות, אולי כדי למשוך את תשומת לבם של עמית הורסקי ואלי סהר לאופן החינני בו נוגח ג'פרסון בוושינגטון, משל היה חלוץ מרכזי בענף-שאין-לנקוב-בשמו. לא עזר כלום. ריפליי אחר ריפליי, וצוות השידור עסוק בדברים אחרים. אבל אולי רק נדמה היה לי.

בכל אופן, מה שרציתי לומר הוא שזה בדיוק חלק מהעניין - השופטים והחלטותיהם, צודקות ושגויות כאחד. פעם זה נגדך ופעם לטובתך, ולפעמים זה עשר נגדך, אבל אחת מכריעה לטובתך. יום אחד אתה מפסיד בגלל שריקה, ובהזדמנות אחרת אתה מנצח בזכות אחת אחרת. הרבה אנשים חושבים שהגיע הזמן שהחלטות מכריעות במשחקים ייקבעו על ידי צפייה בהילוכים חוזרים. אני נגד. מאוד נגד. כבר כתבתי על כך בהרחבה ממש כאן באתר, אבל אם לתמצת - זה חלק מהקסם ומהיופי של המשחק: לפעמים משחקים מוכרעים בגלל טעויות של שחקנים, לפעמים בגלל טעויות של מאמנים (מי אמר חואן פלאצה?) ולפעמים בגלל טעויות של שופטים.

שופטים טעו, טועים ויטעו, כי אי אפשר שלא. כאשר המשחק כל כך מהיר, השחקנים כל כך גבוהים, פיזיים ואתלטים, אין שום סיכוי שאפילו שלושה שופטים יצליחו בכל רגע נתון לראות הכל. יתרה מכך, גם יצליחו, ההסתברות שבכל אחד מהמקרים יצליחו, תוך אלפית השנייה, לנתח נכון את מה שהם רואים ולהחליט אם לשרוק (ואם לשרוק - מה לשרוק) או לא לשרוק - היא נמוכה מאוד, שלא לומר אפסית. לעולם יהיו פיספוסים.

יש גם את נושא ההתמודדות (או אי ההתמודדות) עם לחץ של קהל ושל ספסלים, יש את נושא הכוכבים הגדולים, שלעולם יזכו באיזשהו יחס מועדף, יש את עניין המעמד הספציפי בו נערך המשחק וכן הלאה. הכל משפיע, בדיוק כמו שהוא משפיע על שחקנים ומאמנים. כן-כן, אני יודע שזה המקצוע של השופטים ושהם אמורים לדעת להתמודד עם כל סיטואציה, אבל - כמה שזה יפתיע חלק מכם - שופטים הם גם בני אדם ובני אדם עושים טעויות. אל תזרקו לי גם את כל הטיעונים על שופטים שעושים בכוונה. גם כאלה יש, ולא עליהם אני מדבר כי זה לא המקרה. לא חושב שמישהו משלושת שופטי הגמר הגיע מהבית עם החלטה ברורה שהוא הולך לעזור לחולון לזכות בגביע. זה מה הם ראו, או מה שהם חשבו שהם ראו, וזה מה הם שרקו. ממש לא נראה לי שהיה כאן משהו מכוון נגד חיפה, אבל זכותכם לחשוב אחרת.

ואם כבר שופטים, הרי שאור לשבת ראיתי איך שתי טעויות קריטיות שלהם מצילות את הלייקרס מהפסד ביתי לניו אורלינס. 20 שניות לסיום, כשקבוצתו ביתרון שלוש, חוטף כריס פול כדור ודוהר לסל כאשר דרק פישר האליל מתייצב בדרכו ומבצע עבירת מגן ברורה. השופט, מצדו, ראה תוקף והעביר את הכדור ללייקרס. כדור מהצד, כמובן שהאמריקאים הסתומים לא עושים פאול ופישר קובר שלשה ששולחת את המשחק להארכה. קצת בתוך ההארכה, פול וקובי רבים על כדור, קובי מבצע עבירה שאין ברורה ממנה, השופטים שוב שורקים נגד פול, שולחים אותו לספסל בעבירה שישית והעסק נגמר שם, למעשה.

כך זה היה וכך זה יהיה. פעם אתה למטה, פעם אתה למעלה. בטעות, בכוונה, מה זה משנה? זה חלק מהמשחק, וכך ראוי שיהיה תמיד.

shaharhermelin@gmail.com