ערן היי,

למרות המרחק, אני עוקב אחרי הליגה הישראלית וגם קצת אחרי שחקנים צעירים, שלגבי אחד מהם יש לי שאלה: אחרי שהציג ממוצעים לא רעים במחזורים הראשונים של העונה, מדוע אני לא רואה יותר את השם שון דניאל בטבלת הקלעים של ר"ג? למה הוא לא משחק? הוא פצוע? מה הסיפור שם? נושא לדיון, לא?

עומר

שון דניאל הרביץ הספק נהדר נגד ירושלים: חמש נקודות בשתי הדקות האחרונות של המשחק. אבל אם להיות רציני לרגע, אני חושב שבאיזשהו מקום הקונספציה שרמת גן הלכה בה קרסה, פחות או יותר. אחרי שהשחקנים המובילים שלה עזבו בקיץ (טולברט, ניר כהן, יצחקי, ביזלי ורק האל הטוב זוכר מי עוד היה שם), הם הפכו פתאום להיות מקום מפלט לישראלים בכסף קטן יחסית שהגיעו מהליגה השנייה. העסק לא עבד ושינו שם כיוון: עכשיו יש להם ששה זרים, ועל הדרך גם צירפו את יריב יצקן שפתח את העונה בחוץ וזה עוד לפני שדיברתי על מאמן אחר, שאולי המחשבות שלו בעניין דניאל, נניח, שונות מאשר המחשבות של קודמו.

כלומר, רמת גן של דיי 1 היא לא אותה רמת גן כמו דיי 15. לא שאני מעורה בכל אימון ובכל משחק של רמת גן, וסביר שגם לדניאל יש חלק בנסיגתו לאחור במערך הקבוצתי, אבל נראה אותך מצליח כשחקן שלא מתוך המועדון, בגיל 19 או 20, ובקבוצה שיש בה ששה זרים ומה שמעניין אותה הוא קודם כל להישאר בליגה.

בכלל, אני לא יודע לומר לך אם שחקן שהיה כוכב בנוער וברמת נבחרות הקדטים והנוער, מתאים בהכרח לאופי של קבוצה שורדת. ליאור חכמון, שמאחוריו כמה וכמה שנים של משחק בליגה שנייה ואופי משחק אחר משל דניאל, יכול להשתלב. אולי דניאל לא?

לא אוכל להשיב לך. ולהשיב לך – לא אוכל.

שלומות,

איזה כיף להיות חולה. שוכב בבית. המוח מעופף, האף דולף והאוויר את הריאות עוקף (מספיק חריזה). לא מסוגל להתרכז בסרטים, על לקרוא או לעבוד בכלל אין מה לדבר. ואז, כמו משמיים, פוקס ספורט מספקים 3 משחקי מכללות מלאים. דיוק-וייק פורסט, מישיגן-איווה, ואז אריזונה-אריזונה סטייט.

רגשית, אין לי אף קשר לשום קבוצה, וההנאה היא מהמשחק עצמו. זה כדורסל קלאסי ושמח, מבוקר מאד על-ידי מאמנים, ולכן אפשר ליהנות ממשחק נטו, בצורתו המזוקקת ביותר, משהו בדומה למה שכתבת אחרי חצי גמר הגביע.

המשחק במכללות הרבה יותר מהנה לדעתי מהמשחק האינדיבידואלי מאד שמופגן ב-NBA. יש דגש רב על הפעלת תרגילים ועל הנעת כדור (היתרון בשעון זריקה של 35 שניות). עדיין, יש מצבים רבים בהם אפשר לראות את הכישרונות האישיים המאוד מפותחים של השחקנים, ובמיוחד את האתלטיות.

השחקנים, גם הפחות טובים מביניהם, מראים המון פוטנציאל, וכבר היו הרבה מקרים בהם מישהו שהסריח את המגרש בשנה-שנתיים הראשונות, פתאום פרח בהמשך. הבוסריות גורמת גם לטעויות ולשגיאות, מה שרק מגביר את ההנאה, ומאפשר לחזות בקאמבק יפהפה של וייק פורסט מול דיוק מ-22 הפרש לפני סוף המחצית הראשונה, עד למשחק של 3 הפרש. בסוף ששבסקי כרגיל הינדס עוד ניצחון, בעיקר בעזרת הגנות משתנות וחכמות מאד. בקיצור, נהניתי. ממליץ בחום לכל מי שאוהב את המשחק.

שי

אני מקבל בהכנעה רבה את העובדה שמישהו הצליח לשתול סוף-סוף כמה גרמים של טקסט על מכללות בכדורסלע-האתר. ואפילו מודה לך. יען כי כאן, בנשיאות, רוב החבר'ה מתמקדים בישראלי, אירופי ו-NBA. במכללות אנחנו חלשים והתחושה בעינינו הצרות מאוד היא תמיד שהמכללות לכדורסל הן כמו הדיפת כדור ברזל לאתלטיקה. קצת צדדי כזה, לא בראש מעיינינו. אם כי ברור לגמרי שההשוואה עושה עוול לכדורסל המכללות. הדור וחסוד הוא ברוב ימות העונה, אם כי איכשהו תמיד מוצא את הדרך אל מחוץ לליבנו.

בקיצור, שי, טוב שאתה כאן. מכאן לשם – מגיעה לך עוד אחת. הנה היא, זו שהרבצת מיד אחרי חצאי גמר הגביע ורק עכשיו התפנה הנשיא להגיע לדברים. בושה, חרפה וכלימה הינה, ובכל זאת.

שלומות,

מספר תובנות אחרי חצאי הגמר בנוקיהו:

1. המשחקים היו ברמה לא טובה. לא הייתה התעלות של שחקן כלשהו, בטח ובטח לא של קבוצה שלמה. היו רגעים פה ושם של חלק מהשחקנים (פלורס, רון לואיס, סיילס), אבל בגדול, המתח והרצון לשחק טקטי הרגו את החוויה.

2. אפרופו חוויה, בחו"כ לאיגוד הכדורסל. קופל והמנהלת אחראיים על הפקת הליגה, ולאיגוד נותרו משחקי הגביע ששיאם במופעי חצי הגמר והגמר. הבטחתם תחרות שלשות של שועי העולם, הבטחתם משחק וותיקים. אז הבטחתם. הפקה של אירוע כוללת גם קבלת דרישות מקדימות מהצדדים המשתתפים, ווידוא יכולת להגיע להסכמות לפני שמפרסמים את האירוע. בקיצור, הרסתם עוד הזדמנות ליצור מופע אטרקטיבי. תודה.

זה מתחבר בדיוק לתובנה של הנשיא בקשר לאוהדי כדורסל, לעומת אוהדי קבוצות. אלה המופעים שצריכים לגרום לצופים להתאהב במעמד. אפילו הרקדניות שהביאו ביצעו במעין לופ אינסופי רק 5-6 ריקודים. כשמדובר על טווח זמן של 4-5 שעות, זה מאד מעיק.

3. סליחה על הקטנוניות, ואולי לא ראיתי אותו, אבל האם סגן יו"ר איגוד הכדורסל לא מצא לנכון לכבד את אותו מופע שיא (חצי הגמר) של האיגוד? אה, סליחה, קבוצתו לא העפילה למעמד. עוד בחו"כ.

4. נאה פלוס לדני פרנקו, שידע לשחק על השחקנים החמים ברגעים הנכונים (לא רק פלורס, גם ווטסון וקוקיה, שסגרו את מגי יפה מאד).

5. נאה פלוס לאבי אשכנזי, על המהלך של חצאי הגמר – משה מזרחי על טימי באוורס (איזה מהלך מעלית קלאסי הוא הרביץ לקראת הסוף, איזה), ותרגיל לאותו משה מזרחי במהלך האחרון של המשחק.

6. התאהבתי בברוק סיילס וברוברט רות'בארט. יודעים לנצל את הגודל שלהם, יודעים להתמקם כמו שצריך בריבאונד, ולא מנסים יותר מדי דברים שלא יודעים. אולי רות'בארט בדרך לממש את הפוטנציאל (ביטוי נורא) ולהפוך לגבוה הישראלי שכל כך חסר לנו? הלוואי.

7. בעיה קשה יש לנבחרת ישראל בעמדת גארדים. בגדול, אוחיון, לימונד ונעימי הסריחו את המגרש, הסריחו. אוחיון לא יכול לקנות קליעה מבחוץ בכסף. תוסיפו לזה את השקיעה של בורשטיין וטפ-הירו, חוסר היציבות של מורן רוט וגוני העונה, ותגלו שהלפרין הוא בערך הדבר הקבוע היחידי שנשאר לבק-קורט של מאמננו הלאומי. בעיה.

בקיצור, למי שמגיע למגרשים אחת ל., במילה אחת אכזבה.

מסכים עם 1, מסכים עם 2, לא יודע להגיד לך במאתיים אחוז אם כן היה שם או לא לגבי 3, מסכים עם 4 ועם 5, רות'בארט לא נראה לי טיפוס "אהיב" אבל זה כבר עניין של טעם, ואת הפרצוף של סיילס אני סתם לא אוהב ולגבי 7 – סמוך על סמוך, עד לאליפות אירופה בפולין כבר יימצאו גארד-שניים נוספים שיהיו חמים ואמינים יחסית ושאפשר יהיה לסמוך עליהם.

שלומות לאדוני,

שתי נקודות מעניינות לטעמי, אשמח לתגובתך.

1. החלטתי: הרכזים הישראלים לרוב יוצרים כדורסל הרבה יותר מענג מאשר מקביליהם מהתפוצות. בן דוד, בן שימול, רוט, הלפרין בשעתו ושפר בזמנו ועוד ועוד. אז למה, למה ממשיכים פה לבנות קבוצות סביב וירטואוזים צרי מבט? אתמהה אנושות.

2. זה לא מדעי אבל נדמה לי, גם אם אינני, שיש לחלק את המאמנים הישראלים לשניים: אלה שהכדורסל שלהם בנוי על שחקנים (עבודה מנטלית, התלהבות וכו') אבל עם הרבה בידודים ויכולת אישית. דוגמת בירנבוים עם טפירו, פרנקו עם פלורס וחבר מרעיו, חולון של שנה שעברה ויסלח לי גם אשכנזי בחיפה השנה.

ומן הצד השני, מאמנים שאוהבים שהשחקנים שלהם נבנים על כדורסל (קבוצתיות, שיטה וכו') - גרשון, אדלשטיין, דרוקר, גודס (אוהב אותו הרבה) בלאט. ואם יורשה לי, הם אלו שיגיעו רחוק בסופו של דבר, או כבר הגיעו, ודי לחכימא.

ישראל

בעניין הראשון – בכלל לא בטוח. בן שימול, בן דוד, רוט – מה הם כבר עשו ברמה הבינלאומית? לאן הגיעו באופן אישית ועם קבוצותיהם ברמה האירופית? אז אוקיי, הם יודעים לרוץ מהר ולמסור יפה. וזה נאה, אבל זה לא מספיק.

מעבר לזה, דווקא כן יש התבססות על ישראלים בליגת קזינו. רוט ויזרעאלי שיחקו בחולון האלופה, ליפשיץ ושגב משחקים בחולון מחזיקת הגביע, סוכר ושעשוע משחקים בראשון לציון; רוט ונעימי משחקים בירושלים; טפירו וכץ מרכזים את בני השרון. צמדים שלמים. וישנם גם הרכזים שהזכרת בעצמך. כך שאני לא רואה כאן העדפה, בטח לא העדפה ברורה, לרכזים אמריקאים, נניח.

ובעניין השני – אכן כי כן, ישנה נטייה להעריך יותר את המאמנים שעל תעודת הזהות שלהם מודפס משחק קבוצתי שיטתי חובה ובכל מחיר, מאשר מאמנים שאצלם המלה עבודה קשה הפכה בעיניי הסביבה משום מה לביטוי של גנאי כמעט.

לומר לך את האמת? שים את המאמנים, כפי שאתה הצגת אותם, וקיים עשרה משחקים בין אשכנזי של חיפה, כדבריך, לבין גודס של השיטתיות, נניח. אתה חושב שאתה יודע באיזו תוצאה תסתיים סדרת הטוב מ-10 הזה? אני, בכל אופן, לא יודע. מבחינת הנאה מהסגנונות? לכל סגנון החן שלו. ועם זאת, לפעולה קבוצתית מתואמת וחכמה שמסתיימת בסל אין תחליף, בעיניי.

ערן היקר שלום!

עד היום בכו מדוע כל כך הרבה קבוצות נמושות משחקות ביורוליג, ועכשיו שמשריינים קבוצות כולם מתרגזים. לירושלים היתה הזדמנות לשחק ביורוליג והם ויתרו (אחרי הזכייה ביול''ב). פתרון אפשרי היה יכול להיות ביטול שיטת החוזים לטובת שיטת "עולות ויורדות" בין היורוליג ליורוקאפ. זה היה מכניס הרבה מאד פלפל בשלב הראשון של התחרות, כשגם הנמושות נלחמות על חייהן.

מבחינתי המחלה העיקרית של הכדורסל האירופי היא הנהירה ל-NBA. במקום לחשוב על שטויות כמו ליגה מאוחדת עם (בקונסטלציה מסוימת ) ה-NBA. הגיע הזמן להגיע להסכם עם שטרן על מכסת אירופיים ב-NBA. כן, כן. יאמר ברתומיאו לשטרן: שברת - שילמת! לא לגעת בסחורה.

ברם אולם יש גם חשיבה נכונה: בשנה הבאה מתרחק קו ה-3 בחצי מטר. ההפצצות תפחתנה. תהיינה הרבה פחות עבירות תוקף מתחת לסל, מה שיקשה על הציפוף. פיני הפך למאמן-על ביורוליג באמצעות התאמה מהירה לשעון ה-24. נראה מי ישׂכיל להתאים את עצמו לשינויים האלה.

משה

נאה, נאה משה. מחשבה בהירה ומבריקה למדי ואף מעניינת. מכסת אירופיים ב-NBA, ואללה, איזה רעיון מעניין. תגיד, איפה אתה עובד? יודעים שאתה כזה שם, אצלך בעבודה? לא חבל על המוח הזה? לא, באמת.

בעניין שיטות העולות ויורדות – גם זה נחמד. רק צריך ליצור קו הפרדה מוגדר בין שתי הליגות. יש לדעת באופן ברור מאוד שאכן כי כן – שווה הרבה יותר ונאה עד מאוד ומתגמל בהרבה מכל הבחינות להיות ביורוליג, מאשר להיות ביורוקאפ. ועם זאת, עדיין לשמור על הציביון של היורוקאפ ולא להפוך אותו לאיזה גביע חרטאבונה או משהו. אני לא בטוח במאה אחוז שזה המצב כיום.

שלום,

ראיתי שנכתב כאן בכתבות האחרונות על "מהלך המעלית" בזמן ג'אמפ שוט של טימי באוורס ועמית בן דוד. האם ישנה אפשרות לדוגמא מוסרטת וחיה של מהלך זה שאוכל להבין בדיוק?

תודה,

שלומות ונצורות.

אור הגרשוני השני

הופה, אחת הפניות היותר מעניינות שהגיעו באחרונה. לא, חבוב, לא נוכל להדגים זאת. אמצעינו התקציביים דלים עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. ואתה יודע מה, גם אם היו אמצעים – רבאק – האין לנו חיים?

שב מול הטלוויזיה במשחק הקרוב של הפועל ירושלים (ובעצם, חיפה מגיעה לכרך הירושלמי בשבוע הבא ומדובר בדרבי מעליות, אם כן) – ועקוב אחר ריחופיו של באוורס בדרכו לסל. כן, בעיקר בדרכו לסל, אם כי גם בג'אמפשוט אפשר פה ושם להיתקל באקט מעלית.

מדובר בעוד חצי שנייה אקסטרה, או משהו כזה, שיש בעיקר לבאוורס אבל גם לבן דוד, בשהייה באוויר. כשטימי החבוב עולה לסל והשומר שלו עולה איתו בניסיון להפריע לו, קורה משהו מוזר: אחרי שהם מגיעים לשיא הגובה הם יורדים, כמובן, אבל אז מעשה שטן עולה באוורס שוב לחצי שנייה נוספת, או לפחות מעכב את נחיתתו על פני כדור הארץ – וסוגר את המהלך.

מופתי הינו. טימי "המעלית" באוורס. בקרוב יקבל את הכינוי באופן רשמי בכדורסלע-האתר.

שלומות,

איזה קליעה מדהימה יש לסרחיו יול! איזה! בנוסף לאינטליגנציה, התשוקה, והשליטה בקצב. איזה שחקן!
ובנוסף, ברכות חמות לערוץ הספורט על שידורו של המשחק מספרד בין בארסה לריאל. אבל למה, למה רן מלובני? אפשר לשים שדר אחד, אין עם זה שום בעיה, אבל לפחות שזה יהיה מישהו שיכול לעשות את זה לבד, כמו ירון טלפז למשל. ולא אחד כזה שמשדר את כל סוגי הספורט שקיימים על הפלנטה, כולל כדורמים חופים באולמות. אם שמים אותו לפחות שישימו פרשן שמבין על ידו.

עומר

לא יודע להגיד לך, באמת לא. יול מוכשר מאוד, לא נכחיש זאת, ועדיין אני חושב שמאמננו הספרדי חואן פלאסה יעדיף את ראול לופז בכל הזדמנות על פני יול. ניסיון, תחכום, חושים ואינסטינקטים. יול יהיה כנראה הרבה יותר טוב בעוד שנתיים-שלוש מאשר עכשיו, אף כי נודה ולא נבוש ואף נבוש מבלי להודות כי אכן חיסל את מכבי עלית (או אלקטרה, בעצם) דאון דה סטרץ' במדריד-הכרך לפני מספר שבועות.

בעניין מלובני וכאלה - האמת היא שלא ראיתי ואני לא יכול לשפוט, אבל על פניו ולפחות ברמה העקרונית נראה לי שאתה צודק.

אראל

אתה יודע מה, גם זה רעיון ענק: למה בעצם שלא ישחקו מזרח נגד מערב בכל הרצינות על הניצחון, כולל השתטחויות על הרצפה ומאמץ עילאי מצד כל אחד מהשחקנים, טיימאאוטים רבים משמעות בדקות האחרונות, עידוד מחריש אוזניים ביציעים וכאלה? לפעמים החיים היו יכולים להיות כל כך פשוטים, אם לא היו מסבכים אותם בדאווינים מיותרים.

ערן שלום,

פיטוריו של טרי פורטר מסתמנים כפתרון לבעיות של פיניקס סאנס. מאז כניסתו לתפקיד של אלוין ג'נטרי, הדוגל במשחק ריצה, הקבוצה נראית טוב מאוד, השחקנים נראים שמחים, השואו-טיים חזר, הנקודות, החטיפות והאחוזים בעלייה וג'נטרי, שלא כמו קודמיו בתפקיד, מאמין ברוטציה רחבה שנותנת במה לשחקני ספסל כמו לו אמונדסון וגוראן דראגיץ' ונותן לכוכבים זמן מנוחה נחוץ ויעיל, כדי לעמוד בריצה המטורפת אליה הם נתונים.

הפרמטר לפיו יימדד ג'נטרי הוא התמודדות הקבוצה אל מול אריות הליגה והגנות קשוחות, ולא רק אל מול נמושות כמו הקליפרס ואוקלהומה סיטי. הבה נראה את הסאנס רצים אל הפלייאוף.

שלומות ונצורות

עמי

ואנחנו מדברים בדיוק אחרי ניצחון נאה כרפאל על הלייקרס, עם 33 נקודות של שאק דה מונקי האגדי. נאה, נאה. תמיד פירגנתי לפיניקס עוד מימי לארי נאנס הרחוקים. אין לי בעיה שיעלו לפלייאוף, שימשיכו לשפר את כל הקטגוריות הסטטיסטיות ואפילו יאריכו את חוזהו של ג'נטרי עד 2017. העיקר שידעו לפנות את הבמה ברגע הנכון, יחד עם כל המערביות האחרות, ולאפשר לפיל האליל לצעוד כל הדרך עד לגמר ומשם אל התואר.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות, אף כי נותרו פניות רבות ללא מענה בשלב זה. לא יכול להתחייב על
תשובות לכל אחת ואחת מהשאלות, אבל על 90% אני בטח יכול. פה ושם כבר ישנן הערות שהתיישנו ונראות חסרות רלוונטיות בעיניי, לכן הן לא מופיעות. שום דבר אישי, יו נואו. סתם פדיחה של הנשיאות, שמתפנה לאט מדי לדברים. ועדיין - עושה כמיטב
יכולתה, כן?

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.