הי ערן,

בהמשך לאייטמון שלך על ראשון-חולון, אני מכריז על עצמי בזאת כאוהד ראשוני מתוסכל. אין מה לעשות, לכל אוהד יש תקופות כאלו. יש תקופות יפות יותר, יש תקופות רעות, ויש גם תקופות מתסכלות. מכיוון שקבוצה לא מחליפים, אין סכנה לכך שאני אפסיק לאהוד את ראשון (מי שרוצה מוזמן לחפש בארכיון את הקטע שכתבתי בזמנו על הזיכרונות והימים היפים ממכבי ראשון).

התייחסות קצרה למשחק של ראשון מול חולון: הקו הכריע (כצפוי). ראשון החטיאו המון, את חוסר הביטחון של שעשוע ראו עד לירח, לעומת פלורס את טולברט. בכלל, פלורס מזכיר לי מאוד את צ'ונסי בילאפס. בעיקר באחוזים מהקו, גם בשקט של המשחק, אולי גם בקרחת. זהו, כמו שאומרים, נגולה אבן מעל ליבי, ועכשיו כמה נקודות שמטרידות את מנוחתי.

היה דיון על מה צריך מאמן (או קבוצה) לעשות כאשר הם ביתרון נקודה, שתיים או שלוש, והזמן אוזל. בשנה שעברה, ריאל מול מכבי בספרד, הספרדים היו עם 3 נקודות יתרון, לא ביצעו עבירה על הלפרין וחטפו שלשה. פרשנינו הרבים הזדרזו לקטול את המאמן הספרדי על "חוסר הניסיון שלו".

הדוגמא השנייה היא גמר הגביע – חיפה עם + 2 לא מבצעת עבירה וחוטפת שלשה אדירה מטולברט. כאן לא שמעתי הרבה פרשנים מבקרים את אבי אשכנזי. הוא גם אמר בהגינות כי חיפה היא קבוצת הגנה, והוא סמך על ההגנה שתבצע את העבודה.

הדוגמא השלישית היא מהמשחק של ראשון – חולון: חולון ב+3, ארבע שניות לסוף הארכה ראשונה, מבצעת עבירה על שעשוע, שמחטיא את שתי הזריקות. חולון לא לוקחת את הריבאונד ושוב עבירה – הפעם ג'ונסון שקולע את הראשונה, מחטיא את השני וקונלי על הריבאונד וקולע. יש לציין שחולון, בשלב זה, היו בלי הגבוהים שלהם, שכן ווטסון וקוקיה יצאו בחמש עבירות.

אז מה המסקנה שלי? כנראה שאין לי מסקנות, ומסקנות לי אין. בכדורסל הכל יכול להיות, גם אם יש ספר – לא הכל הולך לפי הספר, ולא צריך לשפוט הכל לפי הכדור האחרון. ריאל מדריד לא עלתה לפיינל פור אותו היא אירחה - והשם ישמור - לא החליפה מאמן.

הלאה.

בכלל, כל פעם השנה שמכבי פגשה קבוצה ספרדית, הפרשנים השונים תמיד ביקרו את המאמנים הספרדים (אאיטו, פלאסה ופסקואל) על "רכבת החילופים" או "הרכבים מוזרים". נכון שיש צורך לומר דבר או שניים על המאמן, אבל מה השורה התחתונה? 5 ניצחונות לקבוצות ספרדיות מול 0. אפשר להגיד מילה טובה למאמנים הספרדיים, לשיטה שלהם – שיטה קבועה ולא תלויה בפציעה כזאת או אחרת, או למיקום המשחק.

ועוד.

משום מה כולם חושבים שמכבי צריכה רק 21 הפרש על בארסה והיא בהצלבה. רק שכחו שריאל צריכה לנצח את בארסה בברצלונה-הכרך (לא יקרה).

וגם זה:

אפרופו תחרות האתלטים שניהלת כאן, אני חייב לומר: אנדרה ספנסר (הגדול מכולם) וגם טרנס סטנסברי מבני הרצליה. ובצד הלא אתלטים: טום צ'יימברס (כולל הניסיון הפתטי שלו לחסום את עדי גורדון בגמר הגביע הבלתי נשכח), וכמה מאושיות הכדורסל הישראלי: ניר ריכליס, אמיר בינו ותומר שטיינהאור.

ואם כבר תחרות האתלטים:

עד לפני מספר שנים, כשהסתכלו ודיברו בארצנו הקטנטונת על הישראלים אמרו: יש כאן גארדים טובים, אבל אין סנטרים אתלטים וחזקים. ועכשיו? עכשיו אין קליעה משלוש אבל יש אתלטיות. ואני שואל: שטיינהאור או גרין? אני הולך עם תומר.

ובקטנה:

האם ארון מגי ישחזר את ימי קווין ז"ל? שם המשפחה מחייב.

בחמישי האחרון, לראשונה בהיסטוריה האישית שלי, עברתי בשעה 10 בערב לראות 24. לא ראיתי כדורסל. עם סוג המשחק שהתפתח, היה ברור לי שמכבי לא יחזרו. מה לעשות. ג'ק באוור כרגע יותר מעניין אותי.

וחידת בעל המאה – השתיים האחרונות היו קלות. כבוד הנשיא – המשך כך!

עפר צ'יבוטרו

רוב תודות ונצורות לך, עפר. ורק כדי לסגור את הסיפור הזה עד הסוף, הנה הערה שהתקבלה במערכת ורלוונטית לאייטמון המדבר על הדרבי של ליגת קזינו.

ערן היי,

שאלת באייטמון על ראשל"צ וחולון לגבי המשפט של עופר ברקוביץ'. הנוסח המקורי היה: "אני תותח שמאמן חבורה של תותחים". הוא אמר את זה כשאימן את רמת גן בעונת 1999/2000, ואם אני לא טועה זה היה אחרי ניצחון על הפועל חולון בגביע המדינה.

עומר בלכר

תודות גם לך, עומר. ולסיכום, ולמען הסר ספק, התשובות יחזרו בפעם הבאה. סתם אתנחתא קלילה, יו נואו.

שלומות ונצורות בשלב זה.