שיעור פשוט במתמטיקה: אם במשך שבועיים רצוף קמים בחמש וחצי, יוצאים מהבית שעתיים אחר כך אחרי התארגנות בוקר, השכמת הנסיכות והכנתן לעוד יום במסגרת מערכת החינוך, מסתובבים במשך שמונה עד עשר שעות בכל רחבי הארץ לצרכי עבודה וחוזרים לעוד קצת זמן איכות עם המשפחה ולמעבר על אי מיילים עד מאוחר - לא נשאר זמן לכתוב לכדורסלע-האתר. מצער, מתסכל, אבל ככה זה. ישנן גם תקופות שכאלו ומי אנחנו, במציאות הנוכחית, שנתלונן על כך שיש עבודה? אם אין זמן - פשוט לא כותבים. כשמגרדים כמה דקות - דווקא כן. כמו עכשיו.

הנה מייל שהגיע אתמול, ושממש אי אפשר שלא להתייחס אליו, ואפילו קצת בהרחבה:

שחר שלום,

כבר ארבעה ימים שאני מתבוננת בתמונה ההיסטורית (וההיסטרית, יש לציין) שבחר יו"ר הדירקטוריון לחידת "ונשאלת השאלה" השבוע, ומנסה נואשות לזהות את הפרצופים. לא רק את השניים שבמוקד החידה (אחד בטוח זיהיתי, את השני ממש לא), אלא את כולם.

אחד שאי אפשר לטעות בו מבין המצולמים הוא בוזי ינאי, שניצב קוממיות במרכז השורה האחורית. כמי שקוראת כל דבר המתפרסם כאן באתר, כולל הטורים שלך, אני זוכרת שכתבת הרבה פעמים כי גבת/יגור היתה הקבוצה האהודה עליך כילד וכנער. אני רוצה לחבר את הצילום הזה, שנראה לי בן 40 שנה לפחות, למשהו שמישהו אמר לי ולא נשמע לי כל כך אמין: יכול להיות שבשנות ה-70', בתקופה בה גבת/יגור היתה בשיאה, שיחקו עדיין כדורסל במגרשים פתוחים, כלומר בליגה העליונה?

מורן

לו הייתי יו"ר הדירקטוריון, הייתי מן הסתם מתחיל את תשובתי במשהו כמו: "הוווווווווווווווווו, איזה מסדרון נוסטלגי מרגש פתחת כאן, מורן. תודה רבה לך, ולך – תודה רבה". במלים אחרות: על רקע ההתעסקות הבלתי פוסקת של הימים, השבועות והחודשים האחרונים בכל מה שלא ממש מזכיר כדורסל - ממכבי תל אביב ועד איגוד השופטים - כיף אדיר לחזור למה שהיה פעם. למרות שטבעו של האדם הוא לחשוב כמעט תמיד שפעם היה יותר טוב, לפחות מבחינתי האישית אכן כך היה.

התשובה לשאלתך היא - בהחלט כן. בשנות ה-70' עדיין שיחקו כדורסל בליגה הלאומית (אז בכירת הליגות) במגרשים פתוחים. לא כל הקבוצות - יד אליהו כבר ניצב על תלו וכמוהו אולמות נוספים, טובים יותר ובעיקר פחות - אבל חלק משמעותי מהן. רק לקראת סופו של אותו עשור, חויבו כל הקבוצות לשחק באופן קבוע באולמות. אגב, לא רק במגרשים פתוחים נערכו המשחקים, אלא אף ביום שישי בערב. ממש כך. נסי לדמיין מצב כזה כיום. נראה קצת הזוי ותלוש, לא?

גבת/יגור, אהבתי האחת והיחידה בכדורסל, חילקה באותם ימים את את משחקיה הביתיים בין שני מגרשים פתוחים - ניחשת נכון - בגבת וביגור. כמי שנולד וגדל בקיבוץ רמת דוד, הצמוד לגבת, היוו המשחקים ביגור טרחה מעט גדולה יותר, שכן היינו תלויים בהסעות. לא שזה מנע מאיתנו להחמיץ ולו משחק ביתי אחד, אבל בכל מקרה היה נוח יותר להגיע לגבת.

זה היה הולך ככה: לא יודע לגבי קיבוצים אחרים, אבל קבלת השבת המשותפת בחדר האוכל היתה אז עניין חשוב מאוד במחוזותיי. כל הקיבוץ היה מתכנס יחד, כחלק מההווי ומהאווירה המיוחדים של אותם ימים, שאגב ממש כמו גבת/יגור - גם הם כבר לא ישובו לעולם. כולם במשפחתי חויבו להתייצב במלוא הדרם, אלא אם באותו ערב נערך משחק ביתי. או אז, הייתי מקבל פטור מהנהלת המשפחה, מכין לעצמי סנדביץ' ורץ למגרש לתפוס מקום לי ולאבא שלי.

אלה באמת היו ימים אחרים. כדי להגיע אל המגרש בגבת הייתי עובר דרך הרפת של רמת דוד, יוצא מהשער הצדדי ומטפס אל הגבעה עליה שכן המגרש בדרך חשוכה כמעט לחלוטין. ואני מדבר איתכם על גיל תשע-עשר-אחת עשרה, כן? מי היה נותן כיום לילד בגיל כזה לצאת לבד בחושך מהקיבוץ? אז זה בכלל לא עמד על הפרק בתור בעיה. יש משחק, אז הולכים.

במגרש, אליו הייתי מגיע לפחות שעה-שעה ורבע לפני תחילת המשחק, הייתי מתמקם באופן קבוע בפינה הדרום-מערבית, ליד העץ הגדול. זמן קצר אחר כך היו ה"יציעים" (שם קצת מגלומני לטריבונת עץ וכמה מדרגות אבן) מתחילים להתמלא. אין לי מושג כמה אנשים באמת היו מגיעים למשחקים, אבל אז זה נראה היה כאילו כל העמק היה שם, וממש לא יפתיע אותי לדעת שבאמת כך היה.

אבא שלי היה מגיע 25-20 דקות לג'אמפ, ותופס את מקומו על הריבוע בגודל 30 על 30 סנטימטר עליו הגנתי בחירוף נפש. מאותו רגע יכולתי להתפנות לנעשה במגרש, ולאלילים הפרטיים שלי. היה קר נורא בחורף, היה חום אימים בעונות אחרות, היו ימים בהם הרוחות שיחקו תפקיד מרכזי, היו מכות עם אוהדי הקבוצות היריבות (תשאלו את הוותיקים שבאוהדי מכבי רמת גן, הפועל רמת גן והפועל חיפה), אבל היו אין ספור הצגות, ובעיקר הרגשה מיוחדת שבאמת קשה לתאר.

לפני שהתפוגגה לבלי שוב, עוד הספיקה גבת/יגור לשחק גם באולמות - גורן/יזרעאל, משמר העמק ואפילו עונה אחת ברוממה שבחיפה - וגם שם היו אווירה וכיף שאין כמותם, אבל קצת אחרת. לא שאני לא יודע ליהנות מכל מה שיש לאולמות של היום להציע, אבל עדיין – לא מחליף בשום דבר את אותן שנים במגרשים בגבת וביגור, בלילות שבת. רק מי שהיה שם, ואני מניח שגם במגרשים האחרים - עמק המצלבה של בית"ר ירושלים (כן, בית"ר ירושלים, בכדורסל!), ניר דוד, בית אלפא, המגרש של בית"ר ת"א ליד הירקון ורבים אחרים - יודע על מה אני מדבר.

לא מחליף את זה בכלום.

Shaharhermelin@gmail.com