שלומות,

באשר לרשימת האתלטים הגדולים ביותר שהופיעו בישראל, שהתנהלה כאן לפני מספר ימים, אני די מופתע שלא הכניסו לרשימות את ווילי סימס או מרטין מיורספ והאבקות שלו. ואם כבר, בוא נלך הפוך על הפוך: ישראלים צנוניות, שלא מביישים את הפירמה או יותר נכון הפקולטה לקפיצים על-שם מרקו מיליץ' וניקי גאליס. הראשון, עמית בן דוד. כשעוד היה בנוער כולם דיברו על הניתור המדהים שלו. השני, תמיר גודמן. שדוף, לבנבן, צדיק בפנים אך קפיץ בחוץ. השלישי, עדי גורדון. הרביעי, אבי סוכר. החמישי, דורון ג'מצ'י הראשון בדורון, כמובן, שעליו אמר איתן גרין שהוא היה יכול להיות אלוף הארץ ב-400 מטר, קפיצה לגובה וכו'.

משה

כן, ואלה כבר ספחים ושיירים – מבלי לפגוע, כן? – של חברים מכובדים שגילו באיחור מסוים את התחרות שהרצנו כאן למספר ימים ובכל זאת רצו להשמיע את קולם גם לאחר הדד ליין. נו, התחושה שהיא מיצינו, אבל נכבדם ונעריכם על רצונם הכן ותחושת המעורבות שהם מפגינים, וניתן להם הזדמנות להשמיע דברם קבל עם ואומה. הנה, נתנו לראשון מביניהם.

כבוד הנשיא,

רק רציתי להוסיף חמישיית אתלטים מובחרים שנדמה לי (אף שאביב לביא אינני) שלא הוזכרו עדיין: ראשון הוא אחד שרק בשנה שעברה חרך כאן את הליגה באתלטיות מרשימה, פי. ג'יי טאקר. שני הוא טום צ'יימברס, שבצעירותו ב-NBA היה קופץ מובחר (ויו טיוב מאשר זאת בשמחה). שלישי הוא התותחן דורון ג'מצ'י, שאתלט גדול היה, גם אם בחר להתמקד בג'אמפ ולא בדאנק. רביעי יעלה ויבוא וונדל אלכסיס, יען כי גם חביב, וגם אתלט הבחור. ובשביל להרכיב חמישייה איכותית, אי אפשר בלי רכז, אז נזכור גם את עודד 'הכותש' קטש, שאמנם השקיע את האתלטיות שלו לאורך ולא לגובה, אבל כל מי שעושה צעד וחצי כזה ארוך, חייב להיות אתלט מרשים.

גיל

כנ"ל. תודה לנתין המכובד על הבעת הדעה. נקודה יפה העלית כאן בעניין הצעד וחצי הארוך של קטש, אגב. ככל שאני חושב על זה יותר ומשחזר את הצעדים הארוכים ההם בדרך לסל, אני פתאום מבין איך, איפה ולמה נדפקה לו הברך. וחוץ מזה, כואב אפילו רק מלחשוב על כל הנחיתות על כל הקרקע שצעד וחצי כזה מצריך.

שלום,

מה זה אתלט? האם חאליד אל אמין התזזיתי? האם מייסיאו באסטון שמסוגל לעשות 360 עם דאנק? וויל ביינום שיודע לחדור במהירות ואף להטביע אך אין לו מושג איך לשמור על הכדור? קני וויליאמס שמוריד שחפים?

קשה, קשה.

בוא נתחיל. ריצ'י דומאס על סמים בחולון היה תותח-על בנושא. לי ג'ונסון הוא עוד מרחף מכובד שהתחרה עם דריל דאוקינס (ששבר את הסל) ביד אליהו. קרל נברסון בנתניה לצד סימס וברכה צריך להיכנס לרשימה גם כן. אנדרה ספנסר בראשל"צ גם אתלט מדהים. אם הזיכרון שלי לא בוגד בי אז גם קרל וינפרי היה אתלט מעולה, אבל כיוון שצריך ללכת על מי שבטוחים, אז אני מתלבט בין קוואן ג'ונסון שמגובה 1.92 הצליח לבצע כמה הטבעות מדהימות לבין אריק קמבל בשנותיו הראשונות בנהריה שם שיחק 4 עם יופי של קפיצים ברגלים. יאללה, נלך על קמבל.

לסיכום: החמישייה שלי היא (בלי קשר לעמדות): נברסון, דומאס, קמבל, ספנסר ולי ג'ונסון.

זהו, עד כאן.

סלים וארזה

שלום,

לבקשתו של חגי אברמסון, כפי שבאה לידי ביטוי באחת המהדורות האחרונות, הנה לינק לקטע הסיום ממשחק הניצחון של מכבי בספליט ב-1989.

אורן ומשה

בשם הנתין חגי אברמסון אני מודה לכם על הערנות ואחוות השיתוף.

יאללה, פרט טריוויה מהסוג שאתה אוהב:

מאז שנות ה-80', כל פעם שמכבי או ריאל מנצחת את שני המפגשים מול רעותה, הרי שבמפגש הבא הקבוצה השנייה תנצח את שני המשחקים:

86/87: ריאל מנצחת פעמיים ב-86', מכבי מנצחת פעמיים ב-87'.

96/98: ריאל מנצחת פעמיים ב-96, מכבי מנצחת פעמיים ב-98'.

08/09: מכבי מנצחת פעמיים ב-08', ריאל מנצחת פעמיים ב-09'

אורן

נו, נאה. ואיך אומרים פה בתקשורת: המשמעות – מכבי צריכה לקוות שתגריל בעונה הבאה את ריאל מדריד לבית אחד.

שלומות לכבודו,

לפני זמן מה, עוד בטרם נפלה על הנשיא מרה שחורה, הגבתי על משחקה של מכבי ת"א מול ברצלונה וקבלתי קבל עם ועולם על הנטייה לזרוק מהשלוש, ואף כיניתי זאת "לא כדורסל". בתגובה כתבת אתה שאם ניצחו בעשרים הפרש - זה כן. אתמהה, שהרי לא על השורה התחתונה חיים אנו ברפובליקה הזו כי אם על הדרך.

שמא תאמר לי שמה שעשה מאלקוביץ' בלימוז' היה כדורסל? אני מדבר על מראה העיניים, ואוי לעיניים שהוזוועו על-ידי ה-65-59 הבלתי נסבל הזה. האם לא תסכים עימי שהנטייה באירופה היבשת להפציץ מן השלוש משל היה הסל שטחים פתוחים בעזה מוציא את החשק?

בהערת סוגריים לגבי האתלטיים, התפלא הנשיא על הבחירה החוזרת בביינום, ובכן מעבר ליכולת להטביע מהגובה הזה, אפשר לומר שהבן אדם לא רץ ממקום למקום הוא משגר את עצמו מנקודה לנקודה וזה בהחלט נאה.

מחילה על הברברת,

ישראל

מייל נאה הוא זה. אעמיד דברים על דיוקם. אינני חסיד מטווח השלשות. הדבר אכן מוציא מהעוקץ של משחק כדורסל ראוי והגון לשמו. אכן כי כן, מפחית את החשק. מה שאני אומר הוא: לך לאנשי לימוז' העיר אשר בצרפת-המדינה ואמור להם שהדבר הכי גדול שהשיגו בהיסטוריה הוא לא כדורסל. במלים אחרות: הכל בעיניי המתבונן. הנייטראליים, אלה שצופים מהצד, ודאי שלא אוהבים סגנון משחק כזה, יש להניח. אבל אלה שמעורבים במשחק? תן להם לנצח, כי מטרת המשחק היא לנצח ולאו דווקא לשחק יפה או חכם. ודאי כשתואר עומד על השולחן.

בעניין ביינום – אכן כי התפלאתי, אבל לא הבחירה בו אלא על כך שההישגים הכושלים של מכבי ת"א בתקופתו לא עמעמו את יכולתו האישית בעיני הנתינים. לתומי חשבתי כי ביינום יידחק די מהר אל תהומות השיכחה כמי שבתקופתו ידעה מכבי ת"א בעיקר הפסדים גדולים במאני טיים. מסתבר כי האתלטיות שלו כל כך בולטת וזכורה, עד שקשה יהיה לשכוח אותו כל כך מהר.

שלום,

ומי הפרזנטור החדש של הונדה?

תנו קליק.

איתי

הוווווו, איזה קליפ מנצח. איזה קליפ מנצח. כה הדור הינו בעודו מכוון את המכונית כהנה וכשמה. כה רב חסד וכה עממי בו זמנית. תודה על הסרטון הנאה כרפאל.

שלום,

ראית את הכותרת היום במעריב על ארי פולמן (וולס עם באשיר)? היתה משהו כזה: "ארי פולמן הפסיד לבריאן טולברט את התואר - הזר הטוב ביותר". יפה, לא?

ועוד משהו בענייני So called כדורסל - בתוכנית הבוקר בטלוויזיה ראיינו את גברי לוי בעניין המעודדות במשחקי הכדורסל וכמה זה סקסיסטי ומשתמשים בנשים למכור מוצר אחר (כדורסל) וכאלה. בקיצור, הגאון התחיל להגיד שזה הולך להשתנות והתקנון לא יאפשר לבנות מתחת לגיל 18 להופיע (ומייד התנפלו עליו ואמרו שזה לא העניין).

אמרו לו שזה לא סתם שזה בנות, אלא הן מופיעות תמיד בלבוש זול עם התחת בחוץ וכאלה וברור שהמופע הוא סקסיסטי ולא איזה ריקוד בידור לצופים. או אז, התחיל הבחור להגיד שבמסגרת השינוי הבנות (הגדולות, יש לומר) ירקדו ממש ריקודים עם כוריאוגרפיה והוא בעצמו יש לו להקת רקדניות, 25 בנות (ושים לב עכשיו לשוס מספר אחד), ילדות טובות ירושלים, לא איזה פרחות מתרשיחא.

האייטם המשיך להתגלגל ולהצטעק וטענו בפניו שבמלחה רצו שיופיעו בנים בברייקדאנס ולא אפשרו להם. או אז (וזה הרגע להתכונן לשוס השני) הגאון המשיך וענה שהבנים לא יכלו להופיע כי הם היו חיילים.

נו? גאון או לא?

דלית

דנו כאן בעבר לא מעט בענייני המעודדות והרקדניות. הנושא תפס תאוצה והתרחב לכל מיני מקומות. וזה נאה. ספציפית למייל, נאה הינו בעיניי. תשובתי החד משמעית והקצרה: לא גאון. כלל וכלל לא גאון. וגאון – גברי לוי הוא לא.

שלומות,

תמיד אומרים שאי אפשר להצליח עם רכישות באמצע העונה, בעיקר במכבי. אז הנה הוכחה שאפשר. צ'ארלס גיינס.

עומר פ.

גיינס הוא שחקן ידוע ומוכר באירופה. היה ברור שאתה לא יכול ליפול איתו, הוא מסוג השחקנים שאתה יודע בדיוק מה הוא עומד לתת ואת זה הוא עושה רוב הזמן. זה לא כמו המקרה של נואל פיליקס או וויל ביינום למשל. סיפור אחר. אגב, אני לא בטוח שמדובר בהצלחה כל כך גדולה. קשה לי להאמין שהוא יישאר כאן. ואם זו היתה הצלחה, הוא היה נשאר. אתה יודע מה – בוא נראה. אם נחיה.

והנה מייל שהגיע ישירות לסר ש. הרמלין ועולה גם כאן, במהדורה המרכזית.

שחר שלום,

הבחנתי באחת מכתבותייך האחרונות שהתייחסת לעובדה שבית"ר ירושלים בכדורסל (!) שיחקה בליגה הלאומית ומגרשה היה ממוקם בעמק המצלבה. שאלתי היא האם יצא לך לפקוד את המגרש המדובר?

בספרו של חיים ברעם "אדום צהוב שחור" שעוסק בספורט הירושלמי בשנות החמישים/שישים/שבעים, מוזכרת כבדרך אגב התמודדות בין בית"ר ירושלים להפועל ירושלים, דרבי של ממש, שנערך באותו המגרש ממש, שאכלס כ-7,000 צופים (!). אפשרי שמדובר בטייפו, אך זכור לי שבמקום נוסף ראיתי מספר דומה.

את ילדותי העברתי בקרבה לאותו עמק מדובר, ואף הייתי חלק משבט הצופים, "מצדה" שנמצא בקצה העמק, היכן שסביר יותר מכל שמגרש הכדורסל היה ממוקם (במקום טריבונות בודדות, מספיקות לאכלס כמה מאות עד אלף איש).

האם שם אכן שיחקו? האם את מיטב שנות ילדותי העברתי בריצה ומשחק על אותו האספלט ששימש את האלילים האדומים האגדיים במשחקי הליגה באותן השנים? וכי מדוע לא שיחקו באולם "שטראוס" אשר למיטב ידיעתי קיים כמעט כמחצית המאה?

תודה מראש,

גילעד

שלום גילעד,

לצערי לא יצא לי לחזות במו עיניי במשחק בעמק המצלבה. נסיעה מהעמק לירושלים היתה לוקחת באותם ימים משהו כמו חודשיים וחצי, והוריי היקרים - למרות שכבר התרגלו מזמן שבנם חולה כדורסל הינו - לא הסכימו שאעשה את כל הדרך לשם ובחזרה "רק" בשביל משחק.

עם זאת, גדולות ונצורות שמעתי על המגרש, בו שלט ללא עוררין ג'ק אייזנר האגדי (שאל את הירושלמים הוותיקים הקרובים למקום מגויך) ועימו לוחמי בית"ר העשויים ללא חת. אכן, שם שיחקו. שם ולא במקום אחר, לפחות ככל הידוע לי. אולם "שטראוס" הישיש - שוב, ככל הידוע לי - שימש מאז ומעולם את אנשי הפועל.

האם יתכן ש-7,000 צופים צפו בדרבי הירושלמי? לא יודע. מצד אחד, נשמע לי מעט מוגזם, אולם מצד שני - הכל יכול היה להתרחש באותם ימים, בהם הספורט היה בעיקר ספורט ולא כל מיני דברים מסביב. ובכלל, מי אני שאחלוק על אוטוריטה כחיים ברעם?

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

מיילים שנשלחו ונותרו בחוץ בינתיים, יועלו במהדורה הבאה.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.