בסוף השבוע מצאתי את עצמי עוסק לא מעט, ובעצם הרבה יותר מדי, באמונות טפלות. זה קרה אחרי שללא אזהרה מוקדמת - מצאתי את עצמי מקפיד על איזשהו ריטואל מצחיק תוך כדי פעילות שגרתית למדי. למה? כנראה משום שבפעם שעברה שביצעתי את אותו ריטואל מגוחך - קבוצה מסוימת, שאני מאוד חפץ ביקרה, זכתה בניצחון, ואפילו מרשים. זהו, שום סיבה אחרת. החלטתי שאם זה עבד פעם אחת, ברור ומובן שזה יעבוד שוב, כי הרי זו ורק זו היתה הסיבה לניצחון ולא, נאמר, יכולת עדיפה של קבוצתי על היריבה או איזו שטות מסוג זה.

אחרי שירדתי לעומק הפתטיות שבדבר, יכולתי כמובן להתחיל ולרחם על עצמי ועל תהומות הגיחוך אליהם צללתי, אולם בחרתי בפתרון קל הרבה יותר: למצוא אחרים, גדולים וטובים ממני, שלמרות היותם מי שהם לא טמנו ידם בצלחת האמונות הטפלות ובמקרים מסוימים, כפי שתיווכחו מיד, הגדילו לעשות הרבה יותר ממני.

לגמרי במקרה, תוך כדי גלישה באתרים שונים, נפלתי על מאמר שפורסם לפני כמה ימים, ושגם הוא בחר לעסוק באותו נושא ממש, אולם מאחר שאותו מאמר מוקדש כולו לענף-שאין-לנקוב-בשמו, התעלמתי ממנו בבוז ובחרתי לדלות מרחבי הרשת הרגלים ומנהגים מענפנו השגיב, פלוס כמה וכמה מענפים שוליים וזניחים מעט יותר. ריטואלים של זריקות עונשין, אגב, לא ייחשבו ולא יוזכרו כאן, אלא רק דברים מעט בסיסיים וביזאריים יותר, ויסלחו לי אוזניו של מארק קארבר.

אז ככה: כולם, אני מניח, כבר שמעו בעבר על כך שמייקל ג'ורדן לא יוצא מהבית, אלא אם אזור חלציו מאופסן היטב בתוך תחתונים רשמיים של מכללתו, צפון קרוליינה. אני משער גם שלא מעטים, במיוחד הוותיקים שבין הקוראים, שמעו על כך שרלף קליין המנוח היה נוהג ללכת להצגה יומית לפני משחקים חשובים, ואם אותו משחק היה מסתיים בניצחון - היה מקפיד רלף להגיע למשחק הבא באותה תלבושת בדיוק, כולל גופייה, חולצה, שעון ומה לא. ענייני הלבוש והרוטינה של יום המשחק, אגב, הם נחלתם של רבים-רבים בקרב ספורטאים מכל הענפים, ולכן לא נרחיב בכך עוד, אלא נמהר ונמשיך הלאה.

מסתבר, שלא חסרים כדורסלנים המתהדרים באמונות טפלות הרבה יותר מוזרות ומגוחכות:

מייק ביבי, למשל, נוהג לגזוז את ציפורניו על ספסל הקבוצה. ממש כך. בכל פעם שהוא מתיישב על הספסל, מגיש לו אחד מאנשי הקבוצה קוצץ, וביבי מתחיל במלאכה. כשהיה צעיר יותר, נהג פשוט לכסוס את הציפורנים האומללות, אולם במשך השנים התעדן והפך אסתטי יותר, ובהחלט נעריכו על כך.

חברו של ביבי עוד מימיהם המשותפים במכללת אריזונה, ג'ייסון טרי, נוהג לישון בלילה שלפני כל משחק כשהוא לבוש במכנסיים הרשמיות של הקבוצה מולה הוא אמור לשחק למחרת. כמו כן מקפיד טרי לאכול עוף לפני משחק, ועולה לפארקט כשהוא גורב לא פחות מחמישה (!) זוגות גרביים זה על גבי זה. לדבריו, זה הרבה יותר נוח. לדברינו, האיש קצת לא מאופס. אוקיי,לא קצת - המון.

ריפ המילטון, לעומת זאת, נוהג לפני שהוא עולה למגרש לעבור שחקן-שחקן בין חבריו לדטרויט פיסטונס, ולבצע מולו כמה תנועות איגרוף משל היה לפחות מייק טייסון. בעת נגינת ההימנון, מקפיד המילטון לעמוד ליד ראשיד וואלאס, ומיד עם גוויעתם של אחרוני האקורדים מרביצים השניים ספרינט לספסל ומתיישבים עליו. למה? הניחוש שלכם טוב בדיוק כמו זה שלי.

הלוס אנג'לס לייקרס, בימים כתיקונם אנשי הסגול והזהוב, עולים לכל משחק בית שנופל על יום ראשון כשהם לבושים דווקא בלבן. אמונה טפלה? מסורת? לא ברור, אבל זה מה יש.

ראסול באטלר, לעומת זאת, מתלבש לפני משחקים רק משמאל לימין, וזה כנראה נראה יותר מוזר ממה שזה נשמע.

בענפים אחרים, מסתבר, המצב אף חמור יותר. קחו למשל את שחקן הפוטבול ג'ון הנדרסון, מפלצת של 130 קילו או משהו כזה, שלא יוצא מחדר ההלבשה לפני שעוזר המאמן - 70 קילו, כולל נעליים וצרור מפתחות בכיס - סוטר לו בכל כוחו.

וזה עוד כלום לעומת שחקן ההוקי ברוס גארדינר, שמקפיד לטבול את המחבט שלו באסלה לפני שהוא עולה לזירת הקרח.

וזה ממש שום דבר לעומת מויזס אַלוּ (בייסבול), שמשתין לעצמו על הידיים לפני היציאה אל הדשא. מה שאתם שומעים. הוא טוען, שזה משפר לו את האחיזה במחבט. אני טוען, שנורא חבל שהאחות בחדר לידה זרקה מרוב שמחה את מויזס הפעוט באוויר שלוש פעמים, אבל תפסה רק פעמיים.

עוד קצת אגדות ספורט: וויין גרצקי, גדול שחקני ההוקי מאז ולתמיד, היה תוחב את חולצתו למכנסים, אולם רק בצד אחד של הגוף, מה שלא הפריע לו לשבור כל שיא אפשרי ולא אפשרי.

ביורן בורג היה מפסיק להתגלח לפני ווימבלדון.

גוראן איבניסביץ' הקפיד אחרי מנוחה בין משחקונים לקום מכיסאו רק אחרי שיריבו כבר עשה זאת, ולעולם לא דרך על קווי המגרש בעת שתפס את מקומו.

וטייגר וודס סתם לובש חולצה אדומה בימי ראשון.

וכן הלאה וכן הלאה. רשימה ביזארית אך מכובדת, שגרמה לי להרגיש טוב יותר עם הריטואל הדבילי שלי, שבהחלט לא ייחשף כאן. יש גבול. מה נהיה בסוף? כמובן שקבוצתי הפסידה. אמונה טפלה מה אמונה טפלה - הכושר שלי כמנחס עדיין לא נפגע, בלי עין הרע.

shaharhermelin@gmail.com