הרבה שנים אחרי פרישתו חשבנו שיהיה נכון להעלות על נס את תרומתו של ולימיר פראסוביץ', מגדולי הקלעים באירופה בכל הזמנים. סקרנו הלוך ושוב את חברי החיל והתקשינו להאמין: איך, איך יכול להיות שחלקו של קלע אדיר כזה נפקד מחיל התותחנים של כדורסלע-האתר? אמנם גם דורון ג'מצ'י עדיין לא כאן נכון לכתיבת השורות, אבל הוא יהיה. רק עניין של בריזה, מוזה וקריזה. ואילו פראסוביץ'? הוא פשוט נשכח לרגע. נתקשה להבין איך קרה כדבר הזה.

חמור סבר היה פראסוביץ' בעודו על המגרש. רציני להחריד. עסוק מעל הראש בתנועה ללא כדור, בניסיונות להשתחרר משומריו ובתמרונים (תזמורתיים בחשיכה?) כדי להגיע אל הכדור בשנייה המתאימה, ולעלות לצ'אקה מופתית. כל אירופה חששה ממנו בסוף שנות השמונים עת שיחק וכיכב ביוגופלסטיקה ספליט יוצאת הדופן. רוב העיניים ורוב היריבות התמקדו בטוני קוקוץ' וגם באנ-דנ-דינו ראדג'ה, עניין שפתח אופציות קליעה נוחות וחופשיות לחבר פראסוביץ' שעשה מלאכתו נאמנה, יו נואו, והבעיר רשתות בהפגזות מבחוץ מבלי הבדל לאום. כולן נפלו אצלו קורבן: איטלקיות, ספרדיות, יווניות, רוסיות, ישראליות, טורקיות ומה לא.

נקבל בברכה, אם כן, את ולימיר פראסוביץ'. לאורך שנותיו הראשונות ככדורסלן-סלב חדש באירופה היו שחשבו שמדובר בבלבול והושמטה אות משמו בטעות, ולפיכך קראו לו ולדימיר. ומה לעשות שרוסי אינו, גם לא אוקראיני ואף איש בלארוס איננו. מה שכן, אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת: אם בין החבר'ה מהאזור האדריאטי ישנם המתכנים ולימיר וישנם הנקראים זלימיר, מדוע אין כאן רצף הגיוני ולא שמענו מעולם על אף חלימיר, טלימיר או ילימיר? נו, יהי כך.

פראסוביץ' החל לשחק בגיל מאוחר יחסית, 14. כיליד ספליט הבחירה הקרובה, הטבעית וההגיונית היתה להצטרף ליוגופלסטיקה וזה בדיוק מה שקרה. הוא עשה את המסלול השמור למצטיינים ביותר, שיחק בנבחרת הנוער, זכה במדליה פה, מדליה שם, יו נואו. כצפוי אצל עילויים.

אליל היה. להבדיל מראדג'ה, סאביץ', איוונוביץ' או מאלקוביץ' - פראסוביץ', כמו קוקוץ', היה חלק מכל אחת משלוש הזכיות בתואר האירופי עם ספליט. יותר מזה, הוא נכלל גם בסגל נבחרת יוגוסלביה לאליפות העולם בארגנטינה 1990 וזכה איתה בזהב. יוגוסלביה הגדולה, כן? זו שכוללת סרבים, בוסנים, קרואטים, סלובנים. הכל. לא כמו היום.

אחר כך, כשהכל התפרק, הוא ייצג את קרואטיה וזכה איתה במדליית הכסף באולימפיאדת ברצלונה, שני רק לדרים טים של ג'ורדן, מג'יק, בירד והחבר'ה. והיו עוד כמה הופעות בעוד כמה טורנירים נחשבים, אליפויות אירופה וכאלה. ב-1992, אחרי מלחמת האזרחים וכל הבלגאן ההוא, פראסוביץ' זכה להכרה מלאה גם מחוץ ליוגוסלביה וסביבותיה והוחתם על ידי לוגו בראוגן מהליגה הספרדית. אחר כך עבר לטאו ויטוריה וזכה איתה בגביע בספרד. הוא המשיך עוד קצת, עבר לפואנלבראדה הקרובה למדריד והשתקע שם לכמה וכמה (וכמה!) שנים טובות. התחנה האחרונה היתה אליקנטה ב-2003.

פראס היה אחד הסקוררים הגדולים בליגה הספרדית במשך שנים, וסיים את הקריירה כשהוא מדורג שביעי בין קלעי ה-ACB בכל הזמנים עם סדר גודל של 20 נקודות בממוצע למשחק. קטלני מהקו, מבריק לשלוש, שחקן שאסור לעזוב. קלע אמיתי. היה גם כמה וכמה (וכמה!) פעמים מלך הסלים בספרד. לא עניין של מה בכך, ובטח סיבה לצרף אותו לחיל שלנו.

הג'וב הראשון שלו אחרי הפרישה היה מנג'ר בספליט. אך טבעי, יו נואו, אבל קריירת האימון בספרד צעקה לו לבוא. הוא הגיע לטאו ויטוריה, הקבוצה בה שיחק בעבר, ועלה איתה לפיינל פור. בעיות רפואיות אילצו אותו לעזוב במהלך העונה שאחריה והוא חזר לקרואטיה כדי להחלים ולהתאושש. בתום היעדרות של כמה וכמה (נו, די כבר עם זה!) חודשים חזר לספרד כדי להציל את אסטודיאנטס מירידה.

עם זאת, אחרי הרבה מאוד שנים בספרד תם הקטע, לפחות בשלב זה, ובעונת 2008/09 האיש התגלה פתאום כמאמן ציבונה זאגרב והגיע איתה לטופ 16. נו, יהי כך. סיבה נוספת לצירופו אגב היתה שלא יכולנו לסבול את האדישות או סתם בורות של התקשורת הישראלית בימינומ אנו עם הגעתו של האיש לישראל למשחקים נגד מכבי ת"א ביורוליג, למשל. והרי זהו פראסוביץ' בכבודו ועצמו! האם ברור לכל אוחזי העט במי מדובר? האם קולטים אנשי המדיה, האוהדים וכל קהיליית הכדורסל השוצפת כאן, כי האיש היה אחד מגדולי כדורסלני אירופה? האם הם מצליחים לבצע את הקישור בין האיש הזה שמסתובב בחליפה ומצוי בשנות הארבעים שלו, לבין אותו שחקן עבר מהולל? ואם כאן, מדוע אינו מתכבד בראיון ענק על פני ארבעה עמודים בעיתוני דיומא או בחינמוני דלילא? נודה ולא נבוש ונבוש מבלי להודות: צירפנו את פראסוביץ' למען יבין העם עם מי יש לו עסק אחת ולתמיד. וכך או אחרת, אחרת או כך, תותחן על היה. מקומו עימנו.

אנו, כאן בכדורסלע-האתר, מאמינים בכישוריו וביכולתו להצליח לאורך הקריירה שלו. יליד 1965 הינו ויש לו הרבה זמן ומקום להשתפר בתחום האימון. הוא יצליח, יש לקוות. כי מעתה והלאה הוא אחד משלנו. ואנחנו תמיד בעד אלילינו, ידידינו וגם תותחינו הפזורים בגולה.

ברכות, ולימיר, עם הצטרפותך לחיל התותחנים. אחת לשנה ביום הולדתך תנצנץ בעמוד הראשי מצד שמאל למעלה ונרימה כוסית לחייך. שמור על כושר, עם זאת, ואל תפסיק לשחק לחלוטין. אף פעם אי אפשר לדעת מתי נזדקק לשירותיך בעת קיום משחק ראווה נגד חיל תותחנים מתחרה כלשהו, אם בכלל קיים על פני הפלנטה הזו.