העונה הרגילה של ה-NBA ממש לקראת סיום, ולמרות אוסף המלים הלא מוסבר שריכזתי כאן אך לפני זמן קצר, הבה ונתייחס ברצינות לשאלת ה-MVP של העונה הסדירה. חמישה שמות - לברון ג'יימס, קובי בראיינט, דוויין ווייד, כריס פול ודווייט הווארד - חוזרים ומועלים בכלי תקשורת שונים על ידי מומחים ומומחים בעיני עצמם, והגיע הזמן לבדוק מי ראוי לזכות בתואר הנכסף.

אגב, הקטע הזה נכתב כבר לפני מספר ימים, אולם התעכב עכב קריסת שרת הדואר. למה זה חשוב? כי ממש הבוקר, לפני שיוני הדואר האלקטרוני נשאו אותו אל יו"ר הדירקטוריון, ראיתי שמי מהקוראים התעניין למה אנו לא עוסקים בנושא ה-MVP, אז הנה - כיוונתי לדעת גדולים, יש לקוות.

אוקיי, חזרה לענייננו. כל הפרשנויות ששמעתי וקראתי עד היום כללו השוואות מהשוואות שונות, בדרך כלל על בסיס סטטיסטי זה או אחר: נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, ניצחונות וכן הלאה. עקרונית, יש בכך היגיון, אולם העסק בהחלט מורכב. הרי לא תמיד ניתן לבצע השוואה מדויקת בין סנטר לגארד, בין הרמות השונות של הבתים ו/או האזורים וכן הלאה. לכן, יש לבחון את הנושא לפי עיקרון פשוט הרבה יותר: איפה היתה כל קבוצה, לולא התברכה בנוכחותו של המועמד הספציפי.

נתחיל עם קובי בראיינט, ה-MVP המכהן. הלייקרס (16-60) נראים מצוין לאורך כמעט כל העונה, וכבר הבטיחו לעצמם את המאזן הטוב במערב. קובי, כהרגלו, מוביל את החברים בסגול-זהוב בקטגוריית הקליעה (27.2) ותורם לא מעט גם בתחומים אחרים - 5.4 ריבאונדים, 5 אסיסטים וחטיפה וחצי לערב.

אבל הלייקרס היא לא רק בראיינט. לרשותו של קובי עומד צוות מסייע, שכל אחד בליגה היה חותם עליו בעיניים עצומות: פאו גאסול, למאר אודום, אנדרו ביינום, דרק פישר, טרבור אריזה, ג'ורדן פארמר, אפילו לוק וולטון וסשה וויאצ'יץ' מצליחים לקלוע מדי פעם! איפה היו הלייקרס בלי קובי? ודאי שלא ראשונים במערב, אבל ללא ספק במקום טוב באמצע לקראת הפלייאוף, מה שאומר שבזה הרגע נפרד קובי מתוארו ומעבירו הלאה. למי? רגע, כבר מגיעים לשם.

אורלנדו היא ללא ספק הפתעת העונה. הראו לי מומחה אחד, שבנובמבר היה מוכן להמר על כך ששבועיים לפני תום העונה הרגילה למג'יק (19-57 נכון לרגע זה) יהיה סיכוי יותר מריאלי לסיים במקום השני במזרח - ואראה לכם שקרן מדופלם. הווארד, כמובן, הוא הציר המרכזי, תרתי משמע, בהצלחת קבוצתו: 21 נקודות, 14 ריבאונדים ושלוש חסימות לערב, אבל שאלת המפתח, כזכור לכם, היא מה היו המג'יק עושים בלעדיו.

התשובה, כמו אצל בראיינט, היא פלייאוף. אין שום ספק בכך. עם הידו טורקוגלו בעונת חייו, רשארד לואיס, ג'אמיר נלסון ומיקל פייטרוס, ובהתחשב בעובדה שרובן המכריע של הקבוצות במזרח לא דומה לשום דבר שמזכיר כדורסל - גם אורלנדו נטולת "סופרמן" היתה מגיעה לשמינייה האחרונה בקונפרנס, ואפילו בלי להתאמץ יותר מדי. אי לכך ובהתאם לזאת, מצטרף הווארד, לצערו, לקובי בראיינט ומופרש מהמרוץ לתואר האישי החשוב מכולם.

דוויין ווייד מדהים. אין מלה אחרת לתאר זאת. לעניות דעתי הלא קובעת, היכולת שלו השנה לא רק שאינה נופלת מזו של עונת האליפות, אלא אף עולה עליה. 29.8 נקודות, 5 ריבאונדים, 7.5 אסיסטים, 1.4 חסימות ו-2.2 חטיפות למשחק מדברים בקול רם וצלול בעד עצמם. ההיט, נכון להיום, כבר בטוחים בפלייאוף עם מאזן של 36-41, ולא חושב שיש מישהו במזרח שישמח יותר מדי לפגוש אותם בשלבים הבאים.

איפה היו מיאמי בלי ווייד? במיאמי, כלומר על החוף, מתכוננים נמרצות לעונת הרחצה. אפילו במזרח המצ'וקמק לא היו ג'רמיין אוניל, מייקל ביזלי, יודוניס האסלם ומריו צ'אלמרס עושים פלייאוף, וככל הנראה מתמקמים איפה שהוא בין הנטס והניקס לקראת דראפט 2009. אכן, מועמד ראוי הוא ווייד, אולם האם ראוי דיו?

לא אם תשאלו את כריס פול. הפוינט גארד הטוב ביקום (עם כל הכבוד לארויו, שאראס ויאקה לאקוביץ') נמצא גם השנה בשיאו, ומעמיד שורה סטטיסטית פנומנלית של 22.5 נקודות, 11 אסיסטים, 5.4 ריבאונדים וכמעט שלוש חטיפות למשחק. ההורנטס (28-47) שקטים ובטוחים בפלייאוף, גם אם ממקום קצת פחות מרשים מהעונה שעברה.

בלי פול? כמעט כלום. קצת דייויד ווסט, פה ושם פג'ה סטויאקוביץ' כשהוא מואיל להיות בריא, ניצוצות של ראסול באטלר והשאר שיחפשו. מקסימום מאבקים עזים ומסעירים מול סקרמנטו ומינסוטה, עם אפשרות לניצחון על הקליפרס ביום טוב במיוחד. אפילו מיאמי בלי ווייד היתה גוברת על הצרעות, מה שאומר שבנקודה קריטית זו מדיח פול את ווייד ומתייצב בראש רשימת המועמדים.

העניין הוא, שברשימה נותר עדיין שם אחד מלבדו. הסופרלטיבים ללברון ג'יימס נגמרו מזמן, וגם ממוצע של כמעט טריפל-דאבל (28.3 נקודות, 7.8 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים) כבר לא נחשב מדהים מדי, משום שלכולם ברור שהאיש לא בדיוק שייך לפלנטה הזו. עזבו אתכם מכל המספרים והנתונים. לברון הוא ה-MVP בלי שום תחרות.

למה? כי בלי לברון, קליבלנד לא היתה עומדת כיום על 15-61, המאזן הטוב בליגה, אלא יותר קרוב ל-61-15. בלי לברון, מו וויליאמס, אילגאוסקאס, ורז'או, שצ'רביאק ודלונטה ווסט היו מגיעים מקסימום ל-70 נקודות בערב, וגם זה במקרים של אחוזים מטורפים מהשדה. בלי לברון, הם יורדים ליגה במקום שאי אפשר לרדת ליגה. תם הטקס. תודה לכולם ולהתראות בשנה הבאה.

shaharhermelin@gmail.com