אולי אתם זוכרים ואולי לא: לפני כמה וכמה (וכמה!) ימים היפנה הנתין שי מייל נאה כרפאל לתיבה הנשיאותית ובפיו מצבור שאלות לגבי נבחרת ישראל. הנשיא היה טרוד מדי באותו זמן וראשו דואב, אבל בחר לנקוט בצעד מעניין. המייל פורסם, אם כי תשובות מפורטות לא ממש ניתנו, והובטח לשוב לעניין קרוב יותר למועד בו תיכנס הנבחרת לפעילות.

זה היה ממש לא מזמן, כאמור.

והנה חלפו רק מספר ימים ונתין נוסף, אבשלום, העביר תהייה משלו לגבי נבחרת ישראל, כאילו אין על מה לדבר, כל הליגות כבר הוכרעו מזמן ואנחנו בעיצומו של קיץ. חמור מכך, זה העלה בי מחשבות ותהיות שונות לגבי הנתינים, מספר הפעמים שהם מבקרים כאן, האייטמונים שהם קוראים או לא קוראים, אם בכלל, והאם תתכן אפשרות, למשל, שקוראים מסוימים פשוט מחמיצים כמויות גדולות ואדירות של אייטמונים ולא מעודכנים כלל במעללינו? שהרי אם היה הנתין אבשלום מקפיד לקרוא כאן, היה ודאי יודע שביקש הנשיא לעזוב כרגע את ענייני הנבחרת, יען כי רחוקים הינם ולא כל כך קשורים לשום דבר כרגע.

ובכל זאת, פנה וביקש. ובמלים אחרות: או שהוא לא מעודכן ולא קרא את התשובה הנשיאותית, או שגרוע מזה – שם פס על המוסד הנשיאותי ודרש במפגיע תשובות כאן ועכשיו מבלי כל התחשבות בצרכים הנשיאותיים.

מחשבות מדכאות הינן.

זו היתה ההקדמה. עכשיו תאלצו לסבול את הטקסטים של הנתינים. קודם כל, הנה דבריו של אבשלום ואחר כך, שוב, בשידור חוזר, המייל מלא סימני השאלה של שי.

שלום ערן,

כמו שכולם יודעים נבחרת ישראל תהיה השנה באליפות אירופה ללא ההזדמנות האחרונה, והנה שתי שאלות:

האם אתה חושב שהמוקדמות לאליפות אירופה/העולם צריכות להיות כמו בענף הביפ, שבו הנבחרות מתחרות במהלך השנה במהלך פגרונת של שבועיים שבה יש שני משחקים? לי זה נראה עדיף. ככה שחקנים לא יצטרכו לקרוע את עצמם שנה שלמה. אבל יש את השחקנים ב-NBA שאני לא בטוח אם יוכלו להשתחרר מהקבוצות שלהם לטובת המשחקים.

עם איזה סגל אתה חושב שכדאי לנבחרת לצאת לאליפות אירופה? בהנחה שהלפרין, גרין, כספי, אליהו וטפירו די בטוחים בסגל, האם כדאי להזמין את בורשטיין? אני חושב שהנבחרת צריכה לקחת את יהוא אורלנד, צלף מצוין שחסר מאוד לנבחרת!

תודה,

אבשלום

לקחתם אוויר? היידה, הנה שי.

שלום רב,

לאחר שהעונה האירופאית "המהוללת" הזו הסתיימה עבור קבוצות ארצנו, ופורסמה זה מכבר תוכנית משחקי ההכנה שלה, ברצוני להעלות נושא שלדעתי מצריך דיון נרחב: נבחרת ישראל.

במהלך כל העונה אני עוקב אחר השחקנים הצעירים בליגה, ולמרות הדעה הרווחת על הרמה הירודה לעומת שנים עברו, יש לדעתי מספר לא מבוטל של שחקנים אתלטים ומוכשרים.

שאלתי היא, מהו לדעתך הסגל אשר עליו אמור להתבסס מאמננו הלאומי על מנת, סוף סוף, לנסות ולהגיע לשלבים הבאמת-גבוהים של האליפות? האם יש לזמן שחקנים דוגמת רות'בארט, קוקיה, חכמוו וכדיר, או שמא שחקנים אחרים (פניני, רוט, לימונד) שייצגו את נבחרתנו בנוסף לשלד הקיים של כספי, אליהו, טפירו, הלפרין וגרין וייתנו את ה"פוש" הנדרש?

האם לזמן את בורשטיין, למרות העונה הקשה שעבר, או שיש צורך להתפייס עם אפיק ניסים? כמו כן, מה דעתך לגבי משבצת המתאזרח - האם לוותר עליה, או שיש לזמן שוב את ווטסון (למרות שלאחר הקמפיין האחרון הוטחה ביקורת לגבי תפקודו), או במקומו את ג'רון רוברטס (שחזר לאשקלון לאחרונה) אשר באליפות 2007 הציג יכולת טובה?

בנוסף, מה דעתך לגבי ניסיון נוסף בגזרת ארנולד או גישוש אצל בלות'נטל שאולי ירצה הזדמנות להשיג חוזה משופר לעונה הבאה, או אולי אף לנסות ולבקש (במחשבה מקורית ויש שיטענו דמיונית) מג'ורדן פארמר להתאזרח לאור ההתאזרחויות הרבות של הנבחרות באירופה לאחרונה?

לסיכום פנייה זו יש ברצוני לציין אנקדוטה מעניינת: הנבחרת בהנהגת מאמננו הלאומי משיגה באליפויות השונות ניצחונות נאים, אך באותו הזמן כושלת ברגעי האמת מה שמונע ממנה להמשיך לשלבים המתקדמים, דוגמת ניצחון גדול על יוון והפסד קשה מול לטביה בשנת 1993, ניצחון ענק על ספרד בשנת 2005 והפסד מעצבן מול יוון באותה האליפות, וכן ניצחונות מזהירים על קרואטיה וסרביה אך הפסד מזעזע (שהרגיש לי כמו לטביה מ-93) מול פורטוגל באליפות האחרונה בשנת 2007, אשר מנע השתתפות בטורניר הקדם אולימפי.

לאור פנייה ארוכה זו, אודה מאוד למוצא פיו של כבוד הנשיא בנושא.

שי

ולחשוב שעוד לפני שזזנו יש כאן 650 גרם טקסט.

אוקיי, לתשובות:

לגבי מועד קיום המשחקים המוקדמים לטורנירים – אני בעד משחקים במהלך העונה, כפי שהיו נהוגים בעבר. פגרה קצרה בנובמבר, פגרה קצרה בפברואר וסוגרים עניין. מגיע לשחקנים ליהנות לפעמים מקיץ נקי מפעילות, ולא צריך לקרוע אותם לאורך כל השנה כמעט. אם שחקני ה-NBA של הנבחרות לא יגיעו, שלא יגיעו. גם עכשיו, במתכונת הנוכחית, רבים מהם לא מגיעים למשחקי הנבחרות בטורנירים עצמם, שלא לדבר על משחקי המוקדמות בקיץ.

עכשיו בואו ונחשוב על עניין הסגל. בהנחה שצריך לקבוע היום, ממש היום, את סגל הנבחרת, על מי הייתי הולך? שאלה קשה הינה, אבל מיד ייעשה כאן ניסיון הגון לבנות קאדר של 15 שחקנים בערך, מהם יבחר אחר כך מאמננו הלאומי את הסגל הסופי שייצא לאליפות אירופה.

אני חושב שמאירק'ה גיבור קשוח בן ה-34 צריך להיות בפנים, גם אם יש לו עונה פחות טובה מאשר בעבר. הוכח שוב ושוב שהוא השחקן המרכזי פחות או יותר בנבחרת ישראל, ומעבר לזה שצריך לכבד אותו באליפות אחרונה, קרוב לוודאי, זה לא ממש הזמן לבצע ניסיונות משונים. ניסיונות ומדיניות חדשה עושים במהלך המשחקים המוקדמים, לא לקראת האליפות עצמה.

כרכז שני אני חושב שהגיע זמנו של מורן רוט. קנה בזכות את המקום, לא? אני רוצה את האנרגיות שלו איתי, במיוחד בקטעים שבהם דברים ייתקעו פתאום. לגבי השלישי – כאן נכנסת השאלה הגדולה: האם להזמין רכז טבעי כמו יוגב אוחיון, או להשתמש בפתרונות ביניים לדקות בהן טפירו או רוט על הספסל ואז להיעזר ברביב לימונד או אפילו יותם הלפרין, בהנחה שאני רוצה משני אלה הרבה דקות על המגרש בלאו הכי ובכל מקרה.

היות שאני בוחר כאן 15 ולא 12, אני חושב שיוגב צריך להיות בפנים. ילד-מה-ילד, הוא כבר לא ילד. ואם הוא כבר שלוש-ארבע שנים מקבל על עצמו להוביל קבוצות כפוינט גארד ראשון, ולפחות בחלק מהזמן עושה את זה בהצטיינות, אז כדאי מאוד ש"רכז העתיד של ישראל" ישתלב סוף-סוף בסגל הנבחרת באליפות אירופה. בתנאים מסוימים שיתפתחו באליפות עצמה, בהחלט יכול להיות שאוחיון עשוי לקבל במה לפני רוט, בהתאם לכושרו ולשיקולי מאמננו הלאומי. אני עוד זוכר את ליאור ליובין מגיע כשחקן כמעט אחרון בהיררכיה והופך תוך כדי אליפות אירופה לרכז המוביל של הנבחרת. ואני אפילו אגיד יותר מזה: אם מאמננו הלאומי מזהה איזשהו פתח, או אפילו הולך על החלטה יזומה, שיאפשרו לו לזרוק את אוחיון פנימה לפני רוט, זו גם אופציה.

בעמדות 2 ואחר כך גם 3 אני רואה את לימונד (שתיים שהוא גם אחד) והלפרין (שבנבחרת יכול לשחק גם 1 וגם 3) כבטוחים. האמת היא, שגם את טפ-הירו אפשר להסיט לפרקים לעמדה מספר 2, לגרום לו להתמקד בענייני קליעה בלבד ולהפחית ממנו לחץ ועייפות בשמירה על הכדור וניהול משחק.

יהוא אורלנד ששמו הועלה קודם יכול להגיע כשחקן אחרון או לפני אחרון בסגל. במחשבה שנייה, אני לא רואה צורך ממשי בשילוב שלו בסגל הסופי של הנבחרת. יודעים מה, אזמין אותו ל-15 ונראה משם והלאה. שיהיה לפחות דדלי-שוטר אחד בסגל משלוש ומהקו, אבל נראה לי שהוא לא ישרוד את הניפוי.

גם עומרי כספי בטוח, כמובן. וגם ליאור אליהו ועידו קוז'יקרו, במיוחד כשגבוהים אחרים שיכולים להשתלב, כמו יניב גרין וארז מרקוביץ', עברו עונה אישית קשה. את גרין, שקשה לדמיין את הנבחרת בלעדיו, אזמין בכל מקרה, סביר שמצבו הגופני ישתפר עד אז. עמית תמיר חייב להיות בסגל הנבחרת, הוא נותן דברים שגבוהים אחרים לא נותנים ויש לו ניסיון בינלאומי גדול.

כמה אנחנו עד כאן? 11.

אוקיי, יש לי עוד ארבעה זימונים.

אני ממש אוהב את הרעיון שאורי קוקיה יזכה לתגמול על העונה הטובה שלו. אף אחד לא מכיר אותו באירופה והוא נראה לי כמו שחקן שיכול להביא ניצחון במשחק אחד נתון. פה מרפק, שם ריבאונד התקפה, פה השתטחות, שם יוציא יריב מדעתו. הסיכוי להפיק ממנו דברים לטובת הנבחרת קורץ לי במיוחד. כמובן שאזמין גם את גיא פניני, אם כי לא לגמרי ברור לי מה כושרו ואיך הוא יתחבר מחדש לכל השחקנים, אחרי שהחמיץ כאן עונה שלמה. אם כבר מדברים על שחקני עתיד בנבחרת, פניני הוא כזה. אני חושב שזו תהיה טעות לקטוע לו את רצף ההופעות בנבחרת וצריך לאפשר לו לשמור על מקומו. הוא יהיה ב-15.

שני מרפקנים משובחים שלא יודעים פחד, זה לצד זה. צילומים נעלים ממש. אפשר לצאת לקרב.

אז אני כבר עם 13 בלי לשים לב, ועוד אין לי מתאזרח, יאאאא אולוהים.

ולא פחות משמעותי, אני כבר עם 1,230 גרם טקסט.

חסר איזשהו גיבוי נוסף לכספי בעמדה מספר 3: המועמדים הטבעיים הם שרון ששוווווון – ושמחה! וגם משה מזרחי. שניים שנסוגו בעונות האחרונות בין אם לטובת משחק עם שלושה גארדים, או העדפת ג'רון רוברטס באחת התקופות האחרונות של הנבחרת. יש מצב ומצב יש, שמזרחי ראוי לקבל הזדמנות מחודשת אחרי שהפך לשחקן חשוב במערך של מכבי חיפה לא רק התקפית אלא גם הגנתית. עם זאת, נצטרך ללבן עניינים בינו לבין מאמננו הלאומי כי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהשחקן העביר ביקורת על המאמן בפעם האחרונה שלא זומן. ומאמננו, כידוע, לא שוכח ולא סולח. בדרך כלל.

מצד שני, בעצם, זו הבחירה שלי, לא?

מזרחי הוא ה-14.

וכן, לשאלתכם, אני לוקח החלטה מאוד קשה ומשאיר את טל בורשטיין בחוץ. רוב הסיכויים שבפועל ההחלטה תהיה שונה לגמרי, ובורשטיין יקבל את ההזדמנות לשוב ולהוכיח את עצמו, ואולי דרך הנבחרת לחזור לכושר משחק טוב יותר.

בעצם, למה אני ממהר? אין לי אפילו שחקן 15. לא מוצא מתאזרח. מהיכרותי עם מאמננו הלאומי, רוב הסיכויים שיזומן מתאזרח לנבחרת, אבל אחרי מה שקרה עם כריס ווטסון בפעם האחרונה (כמעט שלא שותף) ולנוכח יכולתו הלא מזהירה של ג'רון רוברטס, היעלמותם מהנוף של ג'יימי ארנולד ודייויד בלות'נטל, שגם כאשר שיחק בישראל אף פעם לא הצטרף לנבחרת, תכ'לס – אין את מי להזמין. בחיי שאין.

אז הנה, בורשטיין, אחרי עונה אישית שלא יהיה מוגזם לכנות אותה 'קטסטרופלית', נהנה מההפקר והוא השחקן ה-15 שלי. מכאן והלאה, כדי להיכלל בסגל הסופי ואולי גם לזכות בו במקום ראוי ברוטציה, הוא יצטרך לעבוד קשה בקיץ. בינתיים הוא בפנים: בזכות הרזומה, הניסיון, העבר, הקונסנזוס. וגם בזכות הריטואל - קשה לוותר על שחקן עם רקורד כזה וצריך להיות בטוחים במאה אחוז שאם מוותרים - אז מוותרים בלב שלם ואחרי בדיקה מקיפה.

לסיכום, בואו נראה מה יצא: טפירו, רוט, אוחיון, לימונד, הלפרין, אורלנד, בורשטיין, פניני, כספי, מזרחי, קוקיה, אליהו, קוז'יקרו, תמיר וגרין.

זו נבחרת ששומרת על הציביון הקודם שלה, מתנערת מנחיצותו של מתאזרח, נותנת צ'אנס אמיתי ראשון ליוגב אוחיון, פותחת סיכוי גם לשחקנים חדשים (אורלנד, קוקיה) ואפילו מראה שהדלת לא סגורה בפני כאלה שהיו חלק ממנה בעבר וחשבו שזה נגמר, כמו מזרחי.

מכאן והלאה – מה נכון ומה לא, מה פחות ומה יותר - זה עניינו של מאמננו הלאומי. אני משאיר למאמננו, למשל, לשקול לעומק את צירופו של קוקיה, נניח, ואולי להעדיף על פניו את רוברט רות'בארט, כן? טייק איט אוויי מאמננו, תחליט מה שתחליט. אני בהחלט יכול להבין העדפה של רות'בארט על פני קוקיה, מתוך מחשבה ש-2.17 אין לנו בכלל ויש לו ניסיון בינלאומי, אפילו מסוים בלבד, לעומת קוקיה.

הרי לא יזיק איזה תורן באמצע לפעמים, בטח כשמשחקים ברמות הגבוהות ביותר של אירופה. ואם כבר סוג של מתאזרח, אז מישהו צעיר עם עתיד ולא השמות שהוזכרו קודם לכן. חוזר בי, אם ככה, רות'בארט מתאים לאללה. אז אולי קוקיה בכל זאת מחוץ לעסק הסופי והרמשי, אבל בין ה-15 יש לו מקום.

מקווה שסיימנו עם ענייני הנבחרת, לפחות עד עמוק בתוך הקיץ.

חג שמח, שלומות ונצורות בשלב זה.