הפלייאוף כבר ממש כאן, והמתח בשיאו. בעצם לא. בעצם, ממש-ממש לא. כל כך ממש לא, שזה פשוט לא להאמין, לפחות מבחינתי. כמי שחלק משמעותי מחייו עבר עליו מתוך הנחה שבעולם יש שני דברים בלבד - כדורסל וכל השאר - כמעט לא נעים לי למצוא את עצמי במצב, בו ההתייחסות לשלבי ההכרעה בליגה היא על גבול ה"ביג פאקינג דיל", אבל עובדה.

למה? כנראה שבגלל יותר מדי משחקים חלשים ושחקנים עוד יותר חלשים, שחלפו לנגד עיניי לאורך העונה. כנראה שגם בגלל יותר מדי יציעים שוממים, יותר מדי שדרנים שמנסים, לשווא, ליצור דרמה שלא קיימת, יותר מדי רכבות של שחקנים ומאמנים, יותר מדי טעויות שיפוט והרבה יותר מדי מעודדות שלא קשורות לכלום, תרתי משמע. ואולי זה בכלל השעטנז המוזר הזה, בו לוקות גם היורוליג וגם הליגה שלנו, המשלב בין סדרות לפיינל פור, או בין איך שבאמת צריך להיראות פלייאוף, לבין איך שבאמת נראה ערב קוקטיילים של כאלה, שלעולם לא אבין מה עובר להם בראש בזמן שהם מקבלים כל מיני החלטות.

אגב, יכול מאוד להיות שזה יותר אני, עם העומסים האישיים שלי בעבודה ובבית, ופחות הם, אבל בשורה התחתונה זה מה יש, וההתרגשות היא ממני והלאה, לפחות עד שיוכח אחרת. ברם אולם, לא זה מה שימנע ממני למלא את חובתי לאומה בכלל, וליו"ר הדירקטוריון בפרט, ולהגיש תחזית קצרה אך ממצה לפוסט-סיזן המקומי. לברון וקובי - מאחוריכם (הרחק הרחק ה-ר-ח-ק מאחוריכם, אבל למה להיות קטנוניים).

מכבי תל אביב - אשקלון: כל דבר פחות מסוויפ צהוב, ומהפרש ממוצע של 14.5 נקודות, וזה נחשב כאילו שאשקלון ניצחה בסדרה. 0:3 מכבי.

ירושלים - נהריה: אנא עארף? בוול סטריט אפשר למצוא יותר יציבות מאצל שתי הקבוצות האלו יחד, ואצל כל אחת לחוד. לכו תדעו איזו קבוצה באדום או בסגול תופיע בערב נתון. בכל מקרה, צפוי להיות שקול ובמשחק המכריע האוהדים במלחה יעשו את העבודה 2:3 ירושלים.

חיפה - בני השרון: באמת שלא יפריע לי להתבדות כאן, אבל התחושה שלי היא שלמרות הכל, לחיפה אין את מה שצריך כדי לנצח סדרה כזו. פוטנציאל יש, התלהבות ורצון יש, ביתיות יש, קהל ודאי שיש, אבל חסרים הניסיון, קור הרוח והיכולת בקלאץ' שיש לטפירו לבדו, שלא לדבר על המסייעת שלו.
1:3 בני השרון.

חולון – גלבוע/גליל: הנה האכזבה של רבע הגמר. על הנייר, פוטנציאל לחמישה משחקים מרתקים ומלאי אנרגיות. בפועל, גליל לא תעמוד בלחץ, תפסיד בבית ותקרוס לחלוטין במשחק השלישי באולם הפחים. 0:3 חולון.

פיינל פור: עם כל הרצון והטוב והקהל העוד יותר טוב, המסע המופלא של חולון יסתיים בהפסד של 13-9 נקודות, מה שלא ימנע מדני פרנקו לומר, ובצדק גמור, שהוא גאה בקבוצה שלו ובמה שהשיגה השנה. בחצי הגמר השני תישאר בני השרון בתמונה כל המשחק, אבל לא יותר. ייגמר 9-6 לירושלים.

בגמר עצמו, למרות סיפורי אלף לילה ולילה שקיבלנו ממנה לאורך כל העונה, ומכל בחינה שרק תרצו, תעשה מכבי את מה שצריך מבחינתה ותיתן לעצמה כמה ימים של שקט עד לתחילת הבלגן של העונה הבאה. 11-7 למכבי. תם הטקס.

נקסט. ב"שיר אחד ביום" האחרון הביא אותה יו"ר הדירקטוריון ביציאה משובחת עם בכמן טרנר אוברדרייב. אפילו לא ננסה להכחיש זאת. להיט גדול היה זה, ומה תאמרו על השם המיוחד והמרנין של ההרכב? היו אז שמות חזקים ללהקות בשנות ה-70' וה-80'. חזקים ביותר, במיוחד כאשר מתרגמים אותם לעברית. היו שם "כת הצדפה הכחולה", "בולעים את הדמעות", "תא רך", "תמרונים תזמורתיים בחשיכה", "רצי החצות של דקסי", "דמעות לפחדים", "גברים נטולי כובעים" ועוד מלא. אה, וכמובן גם "נערי חנות חיות המחמד", הידועים גם בתור פט-שופ בויז.

וזה מביא אותי להיעדר שידורי NBA בערוץ הספורט. לפחות עד לרגע כתיבת שורות אלו. כבר הבעתי כאן לא פעם את דעתי, שאין שום פסול בכך שבשידורי ספורט רבים ניתן לצפות רק בערוצים בתשלום. ככה זה בכל העולם הנאור, זה מה שמכתיבה המציאות וזה בסדר גמור. עם זאת, אסור באיסור חמור שזה יבוא באופן גורף ומוחלט על חשבון שידורים כאלה בערוצים פתוחים לכל דכפין.

אין לי מושג למה אין עדיין שידורים בערוץ הספורט, מי נלחם ועד כמה על זכויות שידור של מה, אבל העובדה שבחלק מהסדרות אנחנו כבר על סף המשחק הרביעי, ועדיין כל הכדורסל שאנחנו מקבלים שם הוא מקומי הוא לא סתם בחו"כ אלא בבחינת חטא של ממש. הפט-שופ בויז אמרו את זה הרבה יותר טוב ממני, אי שם בשנות ה-80'. הנה "It's a Sin" ההיסטרי שלהם מאז. איזה שלאגר זה היה, איזה!

מה עוד? נבחרי העונה הסדירה וכאלה? אין לי כוח, נשבע לכם, אבל בין המאמנים זה כל מי ששרד עונה שלמה, ובין השחקנים זה דרור חג'ג', דריק שארפ וטל בורשטיין, שהצליחו להגיע לפלייאוף בלי פצעי לחץ ובלי אישפוז בכפייה. תגלית העונה? אפשר לכפות על שתי קבוצות, שבסך הכל רוצות לשחק וללכת הביתה, לקחת 14 פסקי זמן במשחק אחד, רק בשביל שכמה קטינות - חצי קפואות ועם חיוך של "אני כאילו נורא מאושרת לענטז מולכם, אבל בעצם אני תיכף רצה הביתה להתקשר למועצה לשלום הילד" - יתמודדו בתחרות הכי מיותרת מאז ומעולם. זו לא סתם תגלית, אלא פוטנציאל לפרס נובל בכימיה, בקטגוריית "כך הופכים כדורסל לזבל אורגני".

shaharhermelin@gmail.com