איי-איי-איי, כמה שזה היה קרוב. רק סנטימטרים בודדים, רק שניות ספורות - ובעיקר נוביצקי אחד. זה כל מה שהפריד בין יקירינו החדשים מאנגולה, לבין המקום השני המאוד מכובד בבית ב'. משחק שלם פלוס שלוש הארכות, חמישים וחמש דקות תמימות של דם, יזע ודמעות, עמוד עמדו האנגולים בגבורה מול סגנית אלופת אירופה, לא ויתרו ולו על כדור בודד, פיגרו, חזרו, שוב פיגרו, הובילו עד השניות האחרונות, אבל לבסוף ירדו מנוצחים.

ורק שתבינו את גודל הפספוס, להלן תקצירון הרגעים הקובעים: נוביצקי והאוקולאג'ות כבר הובילו בפער דו ספרתי, אבל יהלומינו השחורים חזרו בגבורה, והגיעו לשניות האחרונות במצב של שוויון וכדור ביד. אלא שאז בא מילטון בארוס, שחקן סולידי ואחראי בדרך כלל, אומרים החברים, וכמו חמור עשה עבירת תוקף. הארכה.

בחמש הדקות הנוספות אנגולינו שולטים בעניינים, וכשעל השעון חמישה טיקים בלבד הם מובילים בשלוש נקודות תמימות. אלא שאז בא נוביצקי הבלתי-אפשרי-עד-בלי-די, ושנייה לסיום קובר שלשה. לא יודע מי האידיוט שלא עשה עליו פאול ושלח אותו לקו, אבל הולכים להארכה שנייה. שוב, כאילו מישהו שם על הפרקט נייר קופי (זוכרים שהיה דבר כזה פעם?): חמש שניות לסיום, מובילים - הפעם בשתיים, נוביצקי - הפעם עם סחיטת עבירה ושתיים קרות-כקרח מהקו, ועוד הארכה, בה כבר נגמר הכוח.

108:103 היא תוצאת הקרב ההירואי בהירושימה (למרות שהשילוב בין המלים "קרב" ו"הירושימה" לא עושות אסוציאציה מי יודע כמה). 33 נקודות של הסמול-פורוורד הנהדר אולימפיו סיפיריאנו, 22 של אדוארדו מינגאס ו-21 של ג'ואקים גומז לא הספיקו מול 47 של המפלצת מדאלאס, שמצא לו יום לחזור להיות המגה-סטאר.

המשמעות, בעקבות ההפסד לספרד אתמול - ותאמינו לנו שגם גאסול וחבריו לא ליקקו מולנו דבש - היא מקום שלישי בבית, ואם לא קרה משהו בלתי צפוי, בסדר גודל של מלחמת עולם שלישית (שוב, בחירת מלים לא משהו כשמדובר בהירושימה), תעלה ותבוא מולנו בשמינית הגמר נבחרת צרפת, עם החברים הנכבדים דיאו, פייטרוס, דיארה, פרדריק וייס וכל השאר. ואנחנו אומרים - שתבוא! לא נירא ולא ניחת מהם, על כל שחקני האנ.בי.איי, כוכבי היורוליג או סתם חברים של טפירו וכהן-מינץ. שיבואו ויוכיחו כי הם אלה שיכולים לנו.

רק שלא יגידו שלא הזהרנו והתרענו בפניהם: בשקט בשקט באנו לאליפות הזו, אולם לאחר השבוע האחרון יודע כל אנגולי באשר הוא, כי אין יריב מולו לא יעמדו גיבוריו זקופים ומשוכנעים ביכולתם לנצחו ולהמשיך הלאה.

אז סילוופלה - שתבוא צרפת, אבל לגמרי לא בטוח שהשחקנים שלה יקפצו מאושר כמו בצילום. ואחריה איטליה, או טורקיה, או כל אחד אחר לצורך העניין. ביד חזקה, בזרוע נטויה ובראש מורם נקדם את פניהם, ובפינו שאגת הקרב שבתחילה התקבלה ביציעים בחיוכי סלחנות, אולם לא עברו אלא ימים ספורים, וכיום היא כבר מטילה מורא בלב כל השומע - אנגולה אוונטה!