שלומות,

רגע לפני שה-NBA מכריז באופן רשמי על לברון כ-MVP של הליגה הסדירה, וכמה שבועות לפני שהלייקרס יראו לו את ההבדל בין מזרח ומערב, אני רוצה לחלוק על מסקנותיהם של סר ש ורן בורוכוב, כפי שבאו לידי ביטוי בכתביהם, ובאותה הזדמנות גם לגעור בשני על כך שהוא לא הולך עם האמת הפנימית שלו.

צ'ונסי בילאפס הוא ה-MVP של הליגה, ואין בלתו. הוכח אמפירית.

דטרויט שלו היתה אחת האימפריות הגדולות של העשור. שש הופעות רצופות בגמר האזורי, ואם ראשיד וואלאס לא היה ראשיד, רוב העונות האלה גם היו נגמרות באליפות. קבוצת צמרת בקונפרנס, בקיצור. דנבר לעומתה, היתה קבוצה שבקושי משתחלת לפלייאוף, ובלי סיכוי לעבור סיבוב. עשה דומארס מה שעשה, והופה, כהרף עין כמעט, בלי מחנה אימונים בקיץ ובלי בלבולי מוח, דנבר הופכת לקבוצת צמרת בקונפרנס, ודטרויט לקבוצה שבקושי משתחלת לפלייאוף. וזה לא שהם קיבלו תמורתו חלפים, כמו ממפיס תמורת גאסול, כן?

הוא הפך את הקבוצה הזו כולה, כולל דוריס אנתוני, למקצוענית, נחושה, מתואמת, וווינרית. אנביליוויבל זה אנדרסטייטמנט. מדובר אולי בדוגמה הטובה היותר שאני מכיר לאותו יצור ערטילאי: שחקן שעושה את אלה שסביבו טובים יותר. הרבה יותר.

ואני חולק לחלוטין עם הסר על איכות הסגל המסייע של לברון (במיוחד ביחס לסגל המפריע של ווייד). בלי להיכנס לאיכויות של כל אחד ואחד מהם, לדעתי מדובר בשחקנים שהמשותף לכולם הוא שהם אנדרייטד. מדלונטה ווסט ועד אנדרסון ורז'או. וזה קצת מוזר, בהתחשב בזה שלג'יימס יש תדמית של שחקן שעושה את השחקנים סביבו טובים יותר, לא?

מקובל לומר שלברון סוחב את הקבוצה שלו, וזה לא לגמרי נכון. אני מהסס לומר שהם סוחבים אותו, כי הוא באמת ענק, ובאמת אין עוד שחקן בליגה שהיה עושה איתם את מה שהוא עושה, אבל הרבה מהקרדיט שמגיע לשחקנים שסביבו, מוסט לעבר האגדה בהתהוות של המלך לברון הראשון. זו לא אשמתו, על המגרש הוא הרי שחקן לא-אנוכי שיוצר מצבים לשחקנים סביבו, זו אשמת אימפריית השיווק המגלומנית שסביבו, אבל זו המציאות. שאר השחקנים של קליבלנד הם פחות חבריו לקבוצה, ויותר ניצבים בהצגה שלו.

כמו שאמר את זה אריק סנואו למראיינת של ג'יי לנו לפני סדרת הגמר של 07: "אני רכז, יודעת מה זה רכז? זה שחקן שעובר את החצי ונותן את הכדור ללברון".

ואגב, בעניין אחר ובהתייחס לדברים שכתב החבר בורוכוב בטורו האחרון: אם מכבי יקחו חזרה את גל מקל כבר בשנה הקרובה, אל תאשים אותם. תאשים את החוק הרוסי.

גל

אהלן ערן,

מדברים לאחרונה על ירידה ביכולתו של אלישי כדיר. לדעתי, כל האנשים שמדברים על זה פשוט עיוורים. הרי מאז שהחלה "התקופה הלא טובה", כביכול, גלבוע/גליל נמצאת בנסיקה והיא חזרה לשחק את הכדורסל היפה והיעיל שלה!

כיצד אסביר זאת? אסביר זאת כך: לאלישי כדיר יש יכולות אישיות מצוינות, אך הוא לא יכול להיות מספר 4 שמוביל קבוצת צמרת על-ידי מהלכים אישיים. קטש וליובין (הגאונים, יש לומר) זיהו את הפוטנציאל שיש לבנאדם בכיווץ הגנות, וראו שבכל פעם שהוא מקבל את הכדור ההגנות אכן מתכווצות.

הם עבדו עם כדיר שיוציא את הכדור החוצה בכל פעם שההגנה מתכווצת, ואכן האיש למד למסור. אלו דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, ולכן אנשים שלא רואים משחקים לא יודעים על מה אני מדבר.

המסירות האלו החוצה פותחות את המשחק של גליל, ומאפשרות זריקות חופשיות לקלעים, עובדה שמאז שזה התחיל גליל קבוצה טובה יותר. הקלעים שם נהנים מזה. תשאלו את דגן יבזורי. לכן, אין שום ירידה ביכולתו של אלישי כדיר. מה שיש זה עלייה באינטליגנציית המשחק שלו.

עומר פ.

ערן שלום!

להלן מספר נושאים:

1. ליגת ווינר חרטאבונה הינה!

ערן היקר, למרות המתח שיש בשנים האחרונות בליגה, ועם כל הכבוד למתח, הרמה עדיין לא גבוהה מספיק, המשקיעים לא באים והחוק הרוסי לא הפך את השחקן הישראלי לעצלן פחות. אני מציע לשנות את שם הליגה חזרה לליגת חרטאבונה. אם לפחות היתה לנו עוד נציגה ביורוליג, דיינו. או אם לפחות היינו רואים שחקנים כמו ג'פרסון לא רק כשהם יוצאים ישירות מהקולג', דיינו. או אם לפחות לקבוצות כמו נהריה או קרית אתא היה גב כלכלי רחב יותר. הסקאוטינג בליגה, לטעמי, הוא מהטובים בעולם, כי בכל זאת הרמה ביחס לתקציב היא טובה, אבל התקציב נמוך והכל כמובן-יחסי.

2. הטריו של הקבוצות. שים לב לנתון מעניין, ערן. כל הקבוצות שנלחמות במכבי, או לפחות מתיימרות לכך דאגו להתבסס על 3 שחקנים זרים שהם ברמה מעל שאר הזרים בליגה. לראיה, הפועל ירושלים מתבססת על טימי באוורס, עומאר סניד וטראוויס ווטסון. חיפה מתבססת בעיקר על פרקינס וג'פרסון ואשכנזי מבין שזה לא מספיק ומכניס את דיקסון לעניינים יותר ויותר בכל שבוע. אז מה היה לנו? באווארס-סניד-ווטסון, פרקינס-דיקסון-ג'פרסון. נאה.

ההישענות של הקבוצות שהזכרתי על הזרים שהזכרתי היא אולי מעט מוגזמת. זה אולי מה שגרם לחיפה לקבל תבוסה אפילו מנהריה של אחרי הפירוק כשפרקינס ישב בחוץ, זה גם מה שגרם לירושלים לתת סיבוב שני לא כל-כך משכנע כשסניד לא חזר טוב מהפציעה, עם כל הכבוד לפאוול, שהוא מצוין בעיניי.

אחרי כל ההקדמה הארוכה שלי, מה שניסיתי להגיע אליו פה הוא שהרבה אנשים לא מתייחסים לבני השרון כטוענת לאליפות, אבל אני רואה בה מועמדת לאליפות לכל דבר ועניין. הקבוצה הזאת היא הקבוצה הכי מאוזנת שהגיעה לפלייאוף, בכל עמדה היא יכולה לתת פייט לכל קבוצה והיא גם נמצאת בכושר טוב יחסית. מאירק'ה לבטח יהיה טוב יותר במאני טיים וזה מרכיב לנו קבוצה שבהחלט יכולה לעבור את חיפה ואפילו לעקוץ בפיינל 4. אני אומר את הדברים בעקבות ההתעלמות שלך מבני השרון בוידיאו בוואן.

3. נבחרת ישראל. סגל יפה הרבצת באחד האייטמונים האחרונים, ללא ספק. אם הייתי יכול לבחור 15, ובעצם אני יכול, הייתי לוקח את השחקנים האלה: מאיר טפירו, מורן רוט, יוגב אוחיון, יותם הלפרין, רביב לימונד, יהוא אורלנד, עומרי כספי, גיא פניני, אלישי כדיר, ליאור אליהו, עידו קוז'יקרו, רוברט רות'בארט, יניב גרין, עמית תמיר, כריס ווטסון.

אבישי, נתינך הנאמן

לנשיא שלום,

מאוד נהניתי לקרוא את האייטמון "בעוד שלוש שנים וחצי", אולם (וברם ואף על פי כן) יש לי הסתייגות לגבי ניקולה וויצ'יץ' - האיש יהיה עוזר מאמן במכבי. כן כן, בעוד שלוש שנים וחצי וויצ'יץ' עוזר מאמן ודריק שארפ מנהל הקבוצה.

אם נחיה גם נראה,

ברוך