אז גם גמר היורוליג מאחורינו, עם זכייה צפויה מאוד של פנתינאייקוס, ולו לאור העובדה שהמדור בחר ללכת עם אולימפיאקוס כפייבוריטית לניצחון. יש כוחות ביקום שפשוט אסור להתעסק איתם. בעוד שאת הסיקור המלא ושלל הפרשנויות והניתוחים מצאתם ותמצאו במקומות אחרים, הנה כמה מחשבות אחרות שצצו בראש במהלך חצאי הגמר והגמר.

ראשית, אולי די כבר עם המשחק המיותר הזה על המקומות שלוש-ארבע? כבר שנים על גבי שנים אני מתקשה להבין מה העניין הזה ולמי הוא מועיל בדיוק. מילא באולימפיאדה, באליפות העולם ובאליפות אירופה - שם מדובר במשחק על מדליה, ששווה לא מעט עבור הרבה מאוד אנשים ומדינות. אבל ביורוליג ובליגת קזינו? בשביל מה?

האם המנוצחים בחצאי הגמר לא סובלים מספיק מעצם התנפצות חלומם להמשיך הלאה, שחייבים להשאיר אותם בעיר המארחת עוד יומיים תמימים? ועוד להכריח אותם לשחק משחק שלא אומר כלום וגם לא שווה כלום? האם לא די להם בהקנטות ובשמחה לאיד שספגו מאוהדי המנצחות מיד אחרי חצי הגמר, עד שבמקום לאפשר להם לחזור מיד הביתה ולהתנחם בזרועות המשפחה והחברים צריך להאריך את תסכולם ב-48 שעות נוספות? למידע נוסף אנא פנו לאנשי מכבי ת"א הקרובים למקום מגוריכם, והתעניינו איזה כיף היה להם ביומיים שאחרי תבוסת יום הזיכרון המפורסמת מול ברצלונה ב-1991.

שמעתי פעם את אחד מראשי פיב"א או יול"ב, באמת שזה לא משנה, אומר בנושא זה משהו בסגנון: "הם כבר במילא טסו עד לכאן, אז למה שלא יישארו למשך כל הוויקאנד?". התשובה היא, שאין שום סיבה בעולם שהם יעשו זאת. גם בפיינל פור האורגינלי, זה של המכללות שהועתק בכזו חדווה לאירופה ואף אלינו, לא מתקיים משחק על המקומות שלוש-ארבע, והמפסידות טסות הביתה מיד באותו ערב, או מקסימום למחרת, למרות שבמקרים רבים מדובר במרחקים גדולים יותר מאשר באירופה.

הבה נתאחד ונטיס אותם הביתה, את כולם. גם את המפסידות בחצאי הגמר, וגם, ובעיקר, את אלה המאיישים את החלונות הגבוהים ואת הקוקטיילים, ומקבלים את ההחלטות המטומטמות האלו. ההבדל ביניהם הוא שאת הקבוצות דווקא נקבל חזרה בשמחה בעונה הבאה. לגבי לובשי החליפות, מדובר בכרטיס בכיוון אחד וכמה שיותר רחוק. שמעתי שניו זילנד יפה במיוחד בעונה הזו של השנה.

נקסט. ידידי מ.י., האגדה והאיש, חולק איתי ויכוח בן שש-שבע שנים לפחות. האיש הינו מגדולי אוהדיו ותומכיו של וויצ'יץ' עלי אדמות, ומעריץ את הקרקע עליה דורכות הנעליים מספר 78 של הקרואטי, ובעיקר את שלל יכולותיו על המגרש. אני לעומת זאת, אוהב ומעריך לא מעט מכישוריו של החבר ניקולה, אבל הרבה יותר מאופק בהערכותיי בנוגע למיקומו על סקאלת האיכות של עולם הכדורסל.

הוויכוח בינינו מתמקד בשאלה התיאורטית-בלבד: "לו בחר ללכת לשם, ולו היו בוחרים בו, האם היה הופך וויצ'יץ' לשחקן משמעותי ב-NBA?". בכל פעם שהנושא היה מועלה אל השולחן, היה מ' מזנק ממקומו, משל היה מייקל פלפס היוצא מהאדנים בדרך לעוד שיא עולם, ומעלה על נס את חוכמת המשחק העילאית של הניקולה, את יכולת המסירה שלו "שלא נופלת ממאום מזו של סאבוניס" את התמצאותו בצבע וכן הלאה וכן הלאה, שלעניות דעתו הלא קובעת היו מסייעים לוויצ'ץ' להשתלב בקלות בליגה הטובה בעולם. אני, מנגד, הייתי מסתפק תמיד בטיעון אחד ויחיד: האיש לא מסוגל לשמור קונוס.

הבה ונניח לרגע בצד את ההתעללות שעבר וויצ'יץ' מידיו של פקוביץ' בחצי הגמר. למרות שאסור שזה יהווה תירוץ, אחרי הכל נמצא כבר ניקולה בחלקה האחרון של הקריירה הראויה עד מאוד שלו, שכללה אינספור פציעות, מחלות ומה שאתם רוצים. בקיצור, למרות ההתאוששות המרשימה שלו בחודשים האחרונים, ניתן לו במקרה זה ליהנות (?) מהספק. אז עזבו את יכולתו כיום, לכו כמה שנים אחורה, והיזכרו בוויצ'יץ' בימי שיא פריחתו וכושרו. הלכתם? מצוין. עכשיו נסו לדמיין את הניקולה ההוא מנסה לשמור על איזה סנטר שתרצו ב-NBA. באמת לא משנה מי, מטרוי מרפי ועד שאקיל. אם תמצאו אחד שלא עושה עליו סל בכל פוזשן, אני ממליץ עליכם מיידית לקבלת מחשבון של כדורסלע-האתר, על חשבון יו"ר הדירקטוריון.

חכם ונבון הוא וויצ'יץ', אף לא נתאמץ להכחיש זאת. רואה משחק כמו גדולי הרכזים, בעל מגוון תנועות בצבע, קליעה טובה מרוב הטווחים וכמובן אישיות מלבבת וראויה מכל בחינה שהיא. אבל NBA? לא סתם הוא מעולם לא ניסה ברצינות להגיע לשם. מצער לומר זאת, אבל כסא הוא לא מסוגל לשמור, ולכן, לו ניסה, היה נבעט משם חזרה תוך יומיים כדי להיות שוב ראש לשועלי אירופה, במקום זנב לנערי המגבות ב-NBA.

ועד נקודה אחת, למרות שבאמת מדובר בשמחת עניים ובנחמת טפשים. לאורך קטעים מסוימים במהלך הגמר, פשוט נהניתי לראות את מסינה ואוברדוביץ', איש-איש בתורו, פשוט אובדי עצות וחסרי אונים במהלך הריצות המטורפות של היריבה. ככה, אפילו לכמה דקות. מה יש, רק למאמנים שלנו מותר? אכן כיף גדול היה. כן ירבו רגעים כאלה במהרה בימינו, אמן.

shaharhermelin@gmail.com