הפידבקים ממשיכים לנחות בתיבה הנשיאותית ואחרי מהדורת השאלותשובות הראשונה בענייני הפיינל פור, הנה מגיעה עוד אחת.

שלומות,

1. אני אוהד של מכבי חיפה מאז שאני זוכר את עצמי, ואפילו בחרתי שחור על גבי מסך מחשב בפרקינס כ-MVP של העונה באתר זה ממש. אך אני חייב להסכים עם האבחנה שלך לגביו, כפי שהופיעה באייטמון "סופית: אינו אהוב".

גם לי צרם מאוד הויכוח הילדותי-משהו בין פרקינס לדיקסון, שחקן שאי אפשר שלא לאהוב, על החזקת הכדור בסיום. בהחלט נקודה לרעתו, אם אפשר לתת כזו בתחרות 'חביב נולד'. למזלו, בשביל MVP לא צריך להיות אהוב.

2. כמעט טריפל-דאבל + להחטיא גיים-ווינר צעד וחצי עם הבאזר? אתמהה ממושכות ולא אבין זאת.

3. האם מישהו זוכר מהלך מיוחד, או בכלל משהו יוצא דופן, מסדרות הגמר של הליגה בין השנים 1998 ל-2005? להוציא פיצה וסל ניצחון של פפי תורג'מן (שניהם באותה סדרה ב-99), אין לנו כמעט במה להיאחז. בשלוש השנים של הפיינל-פור, יש לנו קלאסיקות אינספור (חרוז; אולי אפשר לשלב את השורה הזו בהמנון של מנהלת הליגה? אשמח לפנייה מאבנר קופל בעניין). תנו לנו עוד קצת מזה, לפני שנחליט לחזור לסדרות.

שי

אודה לך עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ לגבי ההזדהות עם האבחנה שלי. כל העולם כולו הוא בעצם פאזל ענק של אבחנות, אם חושבים על זה. אכן יצא גמד פרקינס, אבל לך תבין מה עובר בראש של השחקנים בשניות האחרונות של משחק שאין ממנו חזרה. כנראה שלפעמים הכל מתערבל ומסתחרר.

אותו נימוק מעורפל שכתבתי ממש הרגע יכול אולי לשמש כהסבר גם לליי-אפ הפרוע מדי שפרקינס שחרר אחרי אותה חטיפה מטימי "המעלית" באוורס. התפלק לו הכדור, התפלק לו, יו נואו.

ובעניין הסעיף השלישי: שמע, אני לא זוכר מה אכלתי שלשום לארוחת צהריים ולדעתי רוב האנשים באותה סירה כמוני בעניין הזה. ככה שלבקש לזכור רגעי שיא מלפני הרבה שנים זו בעיה די גדולה, מה גם שמכבי ת"א היתה פשוט קבוצה טובה בהרבה אז, המרווחים בינה לבין האחרות היו גדולים יותר ובעקבות זאת גם התוצאות והאבק שהשאירה על פני היריבות שלה.

אבל אתה יודע מה קח עוד שנה-שנתיים של פיינל פור. כולנו נחיה, אני חושב. מקסימום סר ש. הרמלין ירביץ עוד שניים-שלושה קטעים נגד קיום האירוע בליגת קזינו, עד שאבנר "נצנץ" קופל יקשיב לו סוף-סוף (הרבה לפני שיקשיב לשמעל'ה מזרחי, כן?)- ויחזור לסדרות.

שלומות,

דבר ראשון רציתי להגיד תודה. עונה שלמה אני מנסה להבין למה דורון פרקינס מראה מספרים של אולסטאר, אבל נראה שכונתי. אז תודה על כך שהצלחת לשים את האצבע על הנקודה. שאפו.

רציתי לחדד נקודה בכתבה זאת ולהדגישה. אתה כתבת: "עוד קטנה אחת לפני סיום האייטמון. בהארכה נגד ירושלים, או שמא היה זה סמוך לתום המועד החוקי, מי זוכר, פרקינס ומאליק דיקסון נקלעו לעימות מסוים על המגרש. הקבוצה שלהם עמדה ברגע הקריטי ביותר שלה העונה מאז אותו גמר גביע מפורסם בו הפסידה להפועל חולון, ודיקסון, שהיה חם, ביקש את הכדור אליו כדי להוביל התקפה, או לסחוט עבירה. פרקינס ראה ולא נתן לו, אפילו שנלחץ על ידי הגנת ירושלים".

אני מוסיף, שהריב ביניהם באמצע המגרש, שהיה בושה וחרפה לכדורסל בכלל ולאבי אשכנזי בפרט, שאין לו היררכיה בקבוצתו הוא, גרם לכך שהם הסתכלו ודיברו אחד עם השני, ובא מורן רוט ופשוט חטף לפרקינס את הכדור, ובמקום ללכת לסל החטיא שלשה חופשית. לאחר ההחטאה, שדורון לקח את הריבאונד, שוב הם התחילו לריב והפעם שם לב איש הדורון.

סה טו,

שלומות וברכות,

יקי

רוב תודות גם לך עם הפרגון והעדכון.

כן, נכון, אחר כך יצא לי לראות את המהלך גם בטלוויזיה ולא רק במגרש, וראיתי את החטיפה ההיא של רוט. זה באמת יכול היה להיגמר רע עבור חיפה. ולך תדע אם משהו מהסוג הזה לא יחזור הערב, שהרי בוא נהיה ריאליים וריאליים בוא נהיה: גם בחלוף יומיים מהמקרה ההוא, אין לי ספק שהאגו הוא עדיין אותו אגו ואני לא בטוח שפרקינס עצמו יודע מה הוא הולך לעשות באותה סיטואציה אם תצוץ גם הערב.

כבוד נשיא הסיפרה, נתינים נכבדים, נציגים ואוהדים מרחבי הגלובוס,

זוהי שעתי להכות על חטא ולפרגן, קשה לי, לאבי אשכנזי. לא קל הדבר, יען כי קרוב לעשור שאני מכריז, טוען ומתפלפל על כך שמאמנה של ההיט לא יכול להוביל קבוצה להישגים/תארים. אשכנזי תמיד נראה כאילו מנותק רגשית מהמשחק, קצת לא מחובר לשחקנים ולתחושות על המגרש ויותר מכל - לא מסוגל להנהיג להוביל ולסחוף קבוצה למקומות שלא האמינה/ידעה שיכולה להגיע אליהם (וראו נא מקרה קטש).

אז נכון שיש לו השנה תקציב, יש לו אשראי ופרגון מההנהלה ויש לו את הקאדר הרחב והאיכותי ביותר שאימן. אז מה? הוא עשה את זה והגיע לגמר שני בעונה אחת. עובדה. חייבים לפרגן למרות שקשה.

וזהו זה.

איתי

שלומות לך איתי. חייב לומר – בעצם, לא חייב, סתם רוצה – שאתה לא היחיד. אבי אשכנזי צבר לעצמו עם השנים סוג של התנכרות וזלזול בתוך ברנז'ת הכדורסל. אני מכיר לא מעט מאמנים ושחקנים שלפחות עד לפני מספר שנים, כשעוד טבלתי רגליי בביצה היומיומית של ענף, החשיבו אותו כמאמן בינוני ומטה, כזה שלא מבין כדורסל, לא יודע לאלתר ולא שולט בשחקנים שלו.

ספק אם הדעות השתנו מאז, ספק אם הן ישתנו גם היום, אחרי עונה שבה הגיע לשני גמרים בגביע המדינה ובפיינל פור. טוב שפרגנת. זה לא עולה מיליונים, יו נואו. אנצל את טוב הלב השורה ברגעים אלה ממש על כדורסלע-האתר וקוראיו ואברך גם אני אותו, כמנהל המקום הזה, בבריאות, אריכות ימים, אושר, עושר והנאה צרופה מכדורסל. וגם אותך, יו נואו. כי אם כבר אז כבר.

שלום,

בהמשך לדברים שכתבת על המהלך האחרון של בורשטיין שנמחק לך מהזיכרון: היה הבדל של כ-9 שניות בין השעונים, לכן בורשטיין נתקע עם הכדור והיה חייב לשחרר זריקה. מילה לגבי המהלך - ארויו אחראי עליו בצורה מוחלטת: מצד אחד החזיק כדור כמה שרק יכול היה, משום שהוא קלע העונשין הכי טוב שהיה על המגרש, אולם מצד שני שיחרר לבורשטיין שהיה תקוע בפינה.

בכל מקרה, מה שניצח את המשחק בדיעבד היו ה-3-4 שניות שבהן כספי (?) ופישר (?) ניסו להשתלט על הריבאונד. גם גל מקל אמר בראיון שלאחר המשחק שהוא היה בטוח שנשארו עוד 9 שניות - שלמעשה קוזזו בעקבות המלחמה על הריבאונד לכדי 4 שניות בלבד.

משה

רוב תודות גם לך, נתין יקר, על הפידבק המיידי. גם את המהלך הזה יצא לי לראות אתמול בהשלמות שעשיתי אחרי הצפייה בהיכל עצמו. כמה טוב שיש טלוויזיה, מה אני אגיד לך. אגב, הזריקה האחרונה של בורשטיין באמת היתה תקועה ונוראית, אגב. מין צעד וחצי רוחבי ושחרור זריקה משניים וחצי מטר ביד שמאל? טוב שלניב רסקין לא התפלק איזה "וינר-שוט" בטעות.

אגב, מה עם זה "זה נכנס!" שהפך אצלו באחרונה לשלאגר ענק? שווה לעקוב אחרי זה בהזדמנות, חבל שנזכרתי כל כך מאוחר והערב הוא המשחק האחרון של העונה. אבל לא נורא, אם נחיה גם נמדוד את התבטאויותיו של רסקין יום אחד ונקדיש אייטמון של סטטל'ה לעניין. בטוח שיהיה מעניין.

אגב "זה נכנס" – לא ברור מי מחקה את מי, אבל יורם ארבל השתמש גם הוא בשאגה הזה אחרי השלשה של טריי קלי מהפינה נגד מכבי ת"א בנוקיה-ההיכל, ואפילו חזר עליה פעמיים.

הודעה נשיאותית בהזדמנות זו: ישנן פניות של בני העם ששוכבות עדיין בתיבת המייל הנשיאותית וטרם טופלו. הן ייראו ישנות ועתיקות משהו כשנגיע לגשר, אבל דיה צרה לשעתה, אומרים. וכנראה שצודקים. נדע להתמודד בבוא הזמן.

ובברכת "זה נכנס!"- ניפרד כעת.

בוקר צח, אם כן, וגם צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.